רע"ב 4009/07 ראמי זרעיני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של שמונה שנים בגין הרשעתו בביצוע עבירות של סחיטה באיומים, החזקת ונשיאת נשק, וכן עבירות נוספות הקשורות לרכב. משמלאו שני שלישים למאסרו הגיש המבקש בקשה לשחרור מוקדם, אך זו נדחתה על-ידי וועדת השחרורים בקובעה כי הדבר עלול לסכן את ביטחון הציבור. הוועדה הדגישה כי בכל הפעמים בהם שוחרר המבקש על תנאי ממאסרים בהם נשא, הוא חזר לסורו, וכן כי מידעים שהונחו לפניה מצביעים על כך שהמבקש ממשיך בפעילות פלילית גם בין כותלי בית הכלא. נגד החלטה זו עתר המבקש לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, ולאחר עיון בשיקולים שעמדו בבסיס החלטתה של הוועדה דחה בית-המשפט את העתירה בקובעו כי היא הפעילה את שיקול דעתה כראוי.

2.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, במסגרתה נטען כי לאור זאת שהמבקש מגלה מוטיבציה להשתלב בחברה הנורמטיבית - עניין עליו עמד בית-משפט קמא -

ראוי היה להתיר לו להשתחרר מוקדם, וזאת על אף שבעבר הוא בחר באורח חיים עברייני ולא ניצל את הזדמנויות השיקום שניתנו לו. עוד נטען, כי וועדת השחרורים פסלה את האפשרות לפיה המבקש יופנה לתכנית שיקום, תוך הסתמכות על שיקול דעתה של וועדת השיקום של בית הכלא ומבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי.

3.דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערער ניתנת מקום שהבקשה מגלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר לו נודעת השלכה כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 26.6.1986)). ברי, כי בקשה זו נסבה כל כולה סביב נסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ודי בטעם זה כדי לדחותה על הסף. זאת ועוד, שירות בתי-הסוהר הוא הגוף המקצועי להעריך את מסוכנותו של האסיר. על כן, הביקורת השיפוטית בעניין זה מצטמצמת לעילות כגון חריגה מסמכות, טעות משפטית, חוסר סבירות או התחשבות בשיקולים זרים (ראו רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי , פ"ד נב (2) 743, 746). על פגמים מסוג זה המבקש לא הצביע, וגם בשל כך דין הבקשה להידחות.