רע"ב/רעב"ס 4046-24 רע"ב/רעב"ס 4046-24

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בעת"א 55728-04-24 (כב' השופט י' בן חמו): החלטה מיום 8.5.2024 בה נדון נושא הגבלת משך השיחות עם עורכי דינו של המבקש ובה נקבע כי אין עוד טעם לדון בעניין משהמגבלה בגינה עתר המבקש הוסרה; וההחלטה מיום 12.5.2024 בה נדחתה בקשתו של המבקש כי בית המשפט יורה למשיבה לבטל את מגבלת משך השיחות עם עורך דין שהוטלה על המבקש באותו היום, כאשר בית המשפט קבע כי על המבקש להגיש עתירה חדשה בנדון.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של סיוע לרצח, איומים, תקיפה, חבלה בכוונה מחמירה, חטיפה לשם רצח או סחיטה, סחיטה בכוח, ריבוי עבירות של החזקת נשק ועוד. בנוסף, החל מיום 2.4.2024 היה המבקש עצור "במעצר ימים" ולאחר מכן נעצר עד מתן החלטה אחרת במסגרת ת"פ 35535-04-24, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, פעולות בציוד קצה רט"ן (ציוד תקשורת) בכלא ועוד. כמו כן, כנגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 11.9.2023 בת"פ 24468-09-23 המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים כנגד קצינים בכירים בשב"ס.

ההליך בבית משפט קמא

1.ביום 30.4.2024 הגיש המבקש עתירה מנהלית בבית משפט קמא במסגרתה עתר כי בית המשפט יורה לשירות בתי הסוהר לבטל את המגבלה שהוטלה עליו בכל הנוגע למשך שיחות הטלפון שהוא רשאי לקיים עם עורכי דינו, וכן את ההגבלה לפיה הוא יכול לשוחח עם 3 עורכי דין בלבד.

בעתירה נטען כי ביום 28.4.2024 הוגבל משך זמן ההתקשרות של המבקש עם עורכי דינו ל-10 דקות שיחה ביום בלבד. כמו כן, נטען כי ביום 3.4.2024 נקבע כי המבקש רשאי להיות בקשר עם 3 עורכי דין בלבד. תחילה הוטלה המגבלה בשל כך שהמבקש היה עצור במעצר ימים, אך משהסתיים מעצר הימים ביום 21.4.2024, לא הוסרה הגבלת ההתקשרות עם עורכי הדין.

לטענת המבקש, בימים אלה מתנהלים נגדו 3 הליכים פליליים שונים, כך שמגבלת ההתקשרות עם עורכי דינו מקשה עליו לנהל את ההליכים באופן יעיל ותקין. עוד נטען כי המגבלות שהוטלו עליו הן שרירותיות ובלתי סבירות, וכי הן פוגעות בו באופן שאינו מידתי.

2.בתשובת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) לעתירה, נמסר כי ביום 29.1.2024 הועבר המבקש לכלא במחוז דרום לאחר שנמצאו בתאו בכלא "איילון" ממצאים חריגים וציוד רב האסור בהחזקה. צוין כי המבקש מוגדר כ"אסיר התראה" המוחזק בתנאי הפרדה ונמנע ממנו לקיים קשר טלפוני ומפגשים, למעט עם עורכי דין.

אשר לעתירה גופה, נטען כי החל מיום 13.3.2024 נאסר על המבקש ליצור קשר טלפוני, למעט עם עורכי דינו שאושרו על ידי הגורמים המוסמכים – וזאת, עד ליום 12.6.2024. נטען כי עם תום "מעצר הימים" של המבקש, הוסרו ההגבלות שחלו עליו ביחס למשך השיחות שהוא רשאי לקיים, והוא הורשה לשוחח 120 דקות בטלפון עם עורכי דינו בכל יום. בראי האמור, נטען כי העתירה ביחס למגבלת זמן השיחות – התייתרה.

בכל הנוגע לטענה בדבר הגבלת מספר עורכי הדין שהמבקש רשאי לשוחח איתם מבית הסוהר, נטען כי טרם מוצה ההליך המנהלי, הואיל וטרם התקבלה פנייה בכתב מטעמם של עורכי הדין הנוספים המעוניינים לשוחח עם המבקש. עוד נמסר כי שב"ס בוחן בימי אלה אפשרות להגביל את הקשר של המבקש עם מספר עורכי דין בהתאם להוראות סעיף 45א1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), וזאת בהתאם לעמדת גורמי המודיעין במשטרת ישראל ובשב"ס.

3.ביום 7.5.2024 התקיים דיון בעתירה במעמד הצדדים. ב"כ המבקש טענה בדיון כי בזמן שהמבקש היה עצור במעצר ימים, הוא היה רשאי לקיים שיחות טלפון עם 3 עורכי דין בלבד, כשכל אחת מהן הוגבלה ל-10 דקות שיחה. נטען כי עם תום מעצר הימים, הורשה המבקש לשוחח עם עורכי דינו 40 דקות בכל פעם, ולא 120 דקות ברצף. המבקש ביקש כי בית המשפט יורה כי אותן 120 דקות המוקצות לו לביצוע שיחות טלפון לעורכי דינו, לא יהיו מוגבלות לפרקי זמן מסוימים, אלא שניתן יהיה לבצען בכל זמן בו מערכת התקשורת פתוחה.

שב"ס טען כי ביחס למגבלת זמן השיחות – העתירה התייתרה, הואיל ומגבלת זמן השיחות הוסרה. ביחס להגבלת עורכי הדין הרשאים לשוחח עם המבקש, התבקש בית המשפט לדחות את הדיון עד לאחר בחינת כל המידע הרלוונטי על ידי שב"ס.

בתום הדיון הורה בית המשפט לשב"ס להגיש כתב תשובה משלים שיתייחס לעניין הגבלת מספר עורכי הדין שהמבקש רשאי לפגוש; וכן לטענה שהועלתה במהלך הדיון לפיה 120 דקות השיחה שהמבקש רשאי לקיים ביום – חולקו על ידי שב"ס ל-3 פעימות של 40 דקות כל אחת. כמו כן, שב"ס התבקש להתייחס לבקשתם של באי כוח המבקש לאפשר להם להיפגש עמו.

4.ביום 8.5.2024 ניתנה החלטה בבית משפט קמא לפיה יתאפשר למבקש להיות בקשר טלפוני עם עורכי דין נוספים, ככל שאין מניעה ספציפית כי המבקש יעמוד עמם בקשר, ובכפוף לכך שיגישו פנייה מתאימה לשב"ס. עוד נקבע כי עצם העובדה שהשב"ס בוחן את האפשרות להפעיל את סמכותו לפי סעיף 45א1 לפקודה להגבלת מספר עורכי הדין שהמבקש יכול לפגוש, איננה שוללת את זכותו של המבקש להיפגש כעת ללא הגבלה עם עורכי דינו. צוין כי בשלב זה, לא הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית המצדיקה להגביל את מספר עורכי הדין. עוד צוין בהחלטה כי עם תום מעצר הימים של המבקש, הצדדים אישרו כי הותר לו לשוחח בטלפון עם עורכי דינו 120 דקות כל יום.

5.ביום 12.5.2025 הגיש שב"ס התייחסות משלימה בהתאם להחלטת בית המשפט בדיון. נמסר כי לאחר בחינת הנושא, הוחלט לאפשר למבקש לשוחח עם עורכי דינו המאושרים לשיחה בהתאם לשעות הפעילות באגף, וללא הגבלה של מספר הפעימות במסגרתן הוא רשאי לשוחח בטלפון. לכן, גם בהקשר זה נטען כי העתירה התייתרה. עוד נמסר כי ביום 8.5.2924 הורה מ"מ נציב שב"ס על הגבלת מספר עורכי הדין שהמבקש רשאי להיות עמם בקשר לפי סעיף 45א1(ב) לפקודה, כך שיותר לו להיפגש עם שלושה עורכי דין לכל היותר. בהחלטת מ"מ הנציב צוין כי היא ניתנה על בסיס מידע מודיעיני חסוי, ממנו עולה חשד ממשי כי פגישותיו של המבקש עם כמה מעורכי דינו לא נועדו לקבלת שירות מקצועי, אלא מנוצלות לשם העברת מסרים שעניינם פגיעה בשלום הציבור ובסדרי בית הסוהר. שב"ס מסר כי המבקש רשאי להשיג על החלטה זו באמצעות הגשת עתירה חדשה, הואיל ומדובר בהחלטה מנהלית חדשה שהתקבלה לאחר הגשת העתירה.

6.ביום 12.5.2024 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להודעת שב"ס לפיה הוחלט לאפשר למבקש לשוחח עם עורכי דינו המאושרים לשיחה בהתאם לשעות הפעילות באגף וללא הגבלה של מספר הפעימות כאמור, וכיוצא בזאת הודיע על סיום ההליך.

7.ביום 12.5.2024 הגיש המבקש הודעה דחופה ובקשה למתן הוראות, בה נטען כי ביום 12.5.2024 הוגבל שוב משך זמן השיחות שיכול המבקש לקיים מבית הסוהר. לטענת המבקש, שב"ס פועל בניגוד להחלטת בית המשפט ובניגוד להצהרותיו בדיון. בית המשפט התבקש להורות לשב"ס לבטל את המגבלה ולהתיר למבקש לשוחח בטלפון עם עורכי דינו 120 דקות בכל יום.

8.בית המשפט קבע כי מדובר בהחלטה מנהלית חדשה שלגביה נדרש המבקש להגיש עתירה חדשה בצירוף תצהיר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

9.לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא כשקבע שמדובר בהחלטה מנהלית חדשה. נטען כי ההחלטה בדבר הגבלת משך זמן השיחות שיכול המבקש לקיים עם עורכי דינו מעולם לא נמסרה לו ולא הוצגה בפני בית משפט קמא. מדובר אפוא בהחלטה עלומה שבית המשפט צריך היה לכל הפחות לעיין בה בטרם קבע כי מדובר בהחלטה מנהלית חדשה. בנוסף, נטען כי למען מראית פני הצדק, היה מקום לבקש את תגובת שב"ס להודעת המבקש מיום 12.5.2024 בדבר שינוי הנסיבות – הואיל והוא הצהיר בבית המשפט רק חמישה ימים קודם לכן כי מגבלת משך השיחות הוסרה, והעניין אף קיבל ביטוי בהחלטת בית המשפט.

10.עוד נטען כי בית המשפט לא נתן משקל לכך שהמבקש מנהל במקביל ארבעה הליכים משפטיים לצד הליכים משמעתיים, בהם עומדת לו זכות לייצוג משפטי. ההחלטה המנהלית, כך לטענת המבקש, פוגעת באופן ממשי בזכותו להיוועצות ולייצוג משפטי. נטען כי הפגיעה בזכויותיו לא נעשתה במשורה תוך בחינת חלופות שפגיעתן במבקש פחותה, וכן לא נמסרו נימוקים או תמצית מידע שעל בסיסם התקבלה ההחלטה.

11.אשר למתן רשות הערעור, נטען כי שיקולי צדק ונסיבות חריגות מצדיקים להיעתר לבקשת רשות הערעור, הואיל והחלטת שב"ס נוגעת לפגיעה בזכות יסוד. עוד נטען כי יש לנהוג ביתר גמישות בהענקת רשות הערעור, נוכח העובדה כי מדובר בעתירת אסיר שגלגולה הראשון נדון בערכאה מנהלית.

לכן ביקש המבקש כי בית המשפט יקבל את בקשת רשות הערעור במובן זה שיורה על קיום דיון בעתירה בפני בית משפט קמא.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות שבהתקיימן תינתן רשות ערעור בעתירות אסירים. כך, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית; ואף לא כי נגרם למבקש עיוות דין או חוסר צדק מהותי (ראו, למשל, רע"ב 2479/21 דנה נ' שירות בתי הסוהר (13.5.2021); רע"ב 6630/19 סואעד נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (26.11.2019)). זאת, גם אם נאמץ את הגישה שלפיה יש להחיל מבחן מרחיב יותר בבקשות מסוג זה, שהן למעשה בבחינת "גלגול שני" (ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 4 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 650/24 עסיס נ' שירות בתי הסוהר (26.1.2024)).

בקשתו של המבקש נטועה בעניינו האישי ובהליך שהתקיים בעניינו, ואינה מעלה סוגיה עקרונית או סוגיה בעלת משמעות משפטית רחבה. כן אינני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין או חוסר צדק מהותי. כפי שהובהר, בית המשפט לא שלל מהמבקש את האפשרות לחזור ולהעלות את טענותיו, אלא קבע כי לצורך כך עליו להגיש עתירה חדשה. אף אילו הייתי סבורה כי מוטב היה לדון בטענותיו של המבקש במסגרת העתירה הקודמת, הפנייתו להליך של עתירה נוספת איננו פוגע במבקש באופן היוצר עיוות דין – ואינו מצדיק לכן את קבלת בקשת רשות הערעור.

סביר להניח כי במסגרת הדיון בעתירה החדשה – אם וכאשר תוגש, תצטרך המשיבה להבהיר מהו שינוי הנסיבות שבעטיו השתנתה ההחלטה – תוך ארבעה ימים בלבד – על אודות משך שיחות הטלפון שהמבקש רשאי לקיים עם עורכי דינו; ובית המשפט יידרש לוודא שהנסיבות החדשות אכן הצדיקו את שינוי ההחלטה. כאמור, דרכו של המבקש לא נחסמה מהעלאת טענותיו בהקשר זה כמו גם טענות אחרות. לכן, וכפי שהבהרתי, אף אם ניתן היה (ואולי גם מוטב היה) לבחון את מכלול הטענות הללו בהליך הקודם – החלטת בית המשפט המורה על בירורן בעתירה חדשה אינה מצדיקה כשלעצמה את קבלת בקשת רשות הערעור.

13.יוער בשולי הדברים כי אף לו הייתה הבקשה מתקבלת והערעור מתקבל בעקבותיה – היה מקום לכל היותר להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיוסיף ויברר את טענות המבקש גופן במסגרת העתירה הקודמת. כך עתר גם המבקש, שביקש להורות לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בעתירה. החלטה כזו לא הייתה משנה באופן משמעותי מבחינה פרקטית את מצבו של המבקש לעומת מצבו כתוצאה מההחלטה דנן, שמאפשרת לו להגיש עתירה נוספת שבית המשפט המחוזי ידון בה.

הבקשה נדחית אפוא.