רע"ב 2479/21 אושר דנה נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' משניות ) מיום 17.3.2021, בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטות ועדת אלימות במשפחה בעניינו.

1.

המבקש, המייצג את עצמו, הינו אסיר המרצה משנת 2008 עונש מאסר של כ-16 שנים, בגין עבירות אונס בכוח ואיומים, מעשה מגונה בכוח, עבירות אלימות נגד קטינים וחסרי ישע ואי תשלום קנס. זהו מאסרו השלישי. כן יצוין שהמבקש בעל רקע של עבירות אלימות כלפי אשתו לשעבר, ולכן מוגדר כבעל פרופיל אלימות במשפחה, ועניינו נידון בוועדות המתאימות.

2.

המבקש פנה לוועדה לטיפול באלימות במשפחה (להלן: הוועדה ) בבקשה כי זו תמליץ על יציאתו לחופשות ובפרט על יציאתו לחופשה חריגה לצורך ביקור אמו החולה; וכי תמליץ על שחרורו המוקדם. בהחלטתה מיום 23.11.2020, הוועדה לא המליצה על יציאתו של המבקש לחופשות או על שחרורו המוקדם, נוכח הערכתה כי "קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו". בין היתר, צוין כי המבקש מכחיש את העבירות שבגינן נידון למאסר, מתקשה להבין כי הוא זקוק לטיפול ואינו מביע אמפתיה כלפי נפגעי העבירות.

3.

המבקש עתר לבית המשפט קמא וטען, בין היתר, כי פרוטוקול הוועדה שקרי וכי טענותיו לא נרשמו בצורה נכונה. בעקבות הגשת העתירה, הוועדה התכנסה בשנית, לעיון חוזר בהחלטתה, וביום 17.2.2021 חזרה על הערכתה לפיה מסוכנותו של המבקש גבוהה, ולכן לא באה בהמלצות לאפשר את יציאתו לחופשות או לשחררו שחרור מוקדם.

4.

נוכח החלטת הוועדה, עניינו של המבקש שב לפתחו של בית המשפט קמא, שדחה את העתירה, מן הטעם שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות. פסק הדין של בית המשפט קמא התבסס, בין היתר, על מידת המסוכנות המינית של המבקש, כפי שהעריכו גורמי המקצוע. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי בנקודה אחת, עמדת המבקש לא הובאה כראוי לפני הוועדה, והיא בקשתו שתיבחן תכנית שיקום פרטית בעניינו. אולם, נקבע כי הפרוצדורה המתאימה להשיג על

פרוטוקול הוועדה ועל המלצותיה, היא העלאת טענות בכתב, והגשתן לעובד הסוציאלי של הכלא, כדי שהאחרון יעבירן לעיונה של הוועדה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש העלה,

בין היתר, טענות נגד שיקול דעתו של בית המשפט קמא וביקש כי בית משפט זה יבטל את פסק הדין שניתן בעניינו. כמו כן, המבקש שב והעלה את טענתו כי פרוטוקול הוועדה שקרי.

6.

לאחר שעיינתי בהחלטות הוועדה, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובבקשה על נספחיה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור איננה נוטה להיעתר לבקשות רשות ערעור על עתירת אסיר, אלא מקום שבו עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו רע"ב 3992/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 4 והאסמכתאות שם (10.7.2014)). הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה כאמור, אלא כל כולה בגדרי עניינו הפרטי של המבקש, ומשכך הבקשה אינה עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור.

בבחינת למעלה מן הצורך,

אציין כי הוועדה התכנסה בעניינו של העותר פעמיים, וסמכה את החלטתה, בין היתר, על חוות דעת גורמי הטיפול בבית הסוהר; וכי פסק דינו של בית המשפט קמא מפורט ומנומק, ואינו מצדיק התערבות. כדברי בית המשפט קמא, עומדת לעותר האפשרות להגיש השגותיו בכתב לגורם המתאים, ולבקש את העברתן לפני הוועדה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.