רע"ב 4095/11 יואב כהן נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ) מיום 15.2.11 בעת"א 24981-09-10 בגדרו נדחתה עתירת המבקש לביטול חילוטם של סיגריות וכרטיסי חיוג שהיו ברשותו.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר, עשירי במספר, של 45 חודשים בגין עבירות סמים. לאור חומר מודיעיני בעניינו של המבקש התבצע ביום 2.9.10 חיפוש בתאו ונמצאה כמות נכבדה של סיגריות וכרטיסי חיוג אשר אששו את המידע הקושר אותו להימורים אסורים בין כותלי בית הסוהר. לאור זאת, הוחלט לחלט את החפצים ולבטל את חופשותיו של המבקש.

המבקש עתר ל בית המשפט

לעניינים מנהליים בבקשה להורות על ביטול ההחלטה הנוגעת לחילוט החפצים, מאחר שהתקבלה ללא שימוע ותוך הפליה בינו לבין אסירים אחרים. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שהמבקש אישר כי ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את גרסתו ולאור המידע המודיעיני. בהחלטה נקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח ענישה מפלה בינו לבין יתר האסירים. בית המשפט ציין כ"הנחיה צופה פני עתיד", את החשיבות של מתן זכות שימוע בטרם נקיטת עיצומים כלפי אסיר, ולמצער, מתן הזדמנות לאסיר לומר את דברו אף לאחר מעשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי המופנית כנגד ההחלטה בעניין החילוט (הבקשה הוגשה באיחור אך ניתנה החלטה להארכת מועד להגשתה).

2.

המבקש, שאינו מיוצג בהליך דנן, טען כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו בכך שלא נתן דעתו לכך שהחפצים שחולטו מותרים בהחזקה, וכי המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי הושגו שלא כדין. המבקש חזר וטען להפליה ביחס לאסירים אחרים שמארונם לא נלקחו חפצים ללא בירור או ללא מתן הזדמנות נאותה ליתן הסבר לגביהם. לדברי המבקש מדובר במקרה שאין לו תקדים, הפותח פתח לחילוט חפצים מאסירים שלא כדין, תוך פגיעה בזכות השימוע.

3.

דין הבקשה להידחות.

לסופו של יום אין המבקש מעלה נושא משפטי החורג מעניינו הפרטי, או כל שאלה משפטית שיש לה השלכות רוחב או השפעה לכלל הציבור המצדיקים מתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 3664/04 סרסאוי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 5.8.2004) (להלן: עניין סרסאוי )). וככלל, בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת בנוגע לניהול בית הסוהר ולהשלטת סדר בין כתליו ( עניין

סרסאוי ).

4.

לאחר שעיינתי בתגובת המשיב ובחומר החסוי נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופה.

סמכותו של מנהל בית הסוהר לחלט חפץ אסור שנמצא בחזקתו של אסיר מעוגנת בסעיף 44 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. רשימת הציוד המותר באחזקה מפורטת בפקודת הנציבות 04.33.00, כאשר מדובר ברשימה סגורה וציוד שאינו נכלל בה מסווג כ"ציוד אסור להחזקה" שמנהל בית הסוהר רשאי לחלטו. סעיף 4ו לפקודה 04.33.00 קובע כי חפצים המותרים להחזקה יגיעו לרשות האסיר באחת מהדרכים הבאות: בעת כניסתו למאסר; באמצעות ניפוק על ידי שב"ס; ברכישה בקנטינה; במהלך ביקור בני משפחה או בדרך של קבלת תרומה פעוטת ערך באמצעות נציג הרשות המקומית.

אצל המבקש נמצאו סיגריות וכרטיסי חיוג בכמויות חריגות, ולא עלה בידו להראות כי פריטים אלה הגיעו אליו באחת מהדרכים המותרות. החלטת החילוט היא סבירה לאור המידע המודיעיני המייחס למבקש מעורבות

בפעילות אסורה של משחקי הימורים בין כתלי הכלא בתמורה לכרטיסי חיוג וסיגריות. המבקש המשיך בפעילות זו למרות שניתנה לו התראה לחדול מכך. מכאן, שאין לקבוע כי החילוט הוא מעשה בלתי סביר המצדיק את התערבותה של ערכאה שיפוטית.

אשר על כן דין הבקשה להידחות.