רע"ב 3664/04 סמיר סרסאוי נ. שב"ס

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר. ברקאי) בענין עתירת אסיר. עיקרה של העתירה בטענה כי שירות בתי הסוהר שלל מן האסיר פריטים שונים שהיו ברשותו ולא החזירם לו.

2.המבקש הינו אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם החל מיום 22.11.88 וזאת בגין עבירות בעלות אופי בטחוני חמור. במהלך תקופת מאסרו, רכש המבקש בהיתר בקנטינת בית הסוהר פריטים שונים אשר שימשוהו לשם לימודיו באוניברסיטה הפתוחה. המדובר במנורת לילה, כסא פלסטיק ושולחן. פריטים אלו נלקחו ממנו כאשר הוא הועבר לכלא "שקמה". פריטים נוספים כגון ווקמן, מילונית רב-דעת, שעון יד, מראה, עטים זוהרים וכוס זכוכית נלקחו ממנו בעקבות מהומות שאירעו בכלא, ואשר במהלכם הושלכו על הסוהרים חפצים שונים מידי אסירים מתפרעים.

2.בית המשפט המחוזי בחן בהחלטתו את החפצים שנלקחו מהמבקש אחד לאחד, והגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות הענין החלטת הנציב היתה סבירה, למעט באשר לכסא שנלקח מהמבקש, אותו נצטווה המשיב להחזיר לו. אשר למנורת השולחן, בית המשפט קבע כי המנורה אותה רכש המבקש הינה מנורה קשיחה, היכולה לשמש חפץ פוגעני, וכן עשויה היא לשמש להסתרת כלים מסוכנים ולפיכך מצא כי החרמת מנורה זו היתה כדין. עם זאת, הותר למבקש לרכוש בקנטינה מנורה חדשה העונה לנוהלים. אשר לשולחן, בית המשפט קבע כי ההחלטה להחרימו הינה סבירה שכן עלול להיעשות בו שימוש מסוכן. הוא הוסיף כי ככל שבפי המבקש טענות לפיהן חפצים שהיו ברשותו נעלמו שלא עקב החרמה בגין מהומות, פתוחה בפניו הדרך לתבוע על כך במסגרת הליך אזרחי.

3.המבקש מצמצם את בקשתו לרשות ערעור לענין שולחן פלסטיק ומנורת השולחן. לדבריו, המנורה שנשללה ממנו היא מנורה תקנית שנרכשה בעבר בקנטינה של הכלא ולא נשקפת כל סכנה כי ייעשה בה שימוש לרעה. אשר לשולחן, עיקר המחלוקת כיום נסבה על שאלת ממדיו של השולחן ולא על עצם הכנסת שולחן לתא, שלכך מסכימה כיום הנהלת הכלא. מעבר לכל אלה טוען המבקש כי הוא אינו אסיר אלים ואין הצדקה להענישו ולהגבילו בשל מהומות שלא נטל בהן חלק.

4.אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור. ראשית, המדובר בבקשה שעניינה היבטים עובדתיים פרטניים הקשורים בשאלה האם חפצים שהוחרמו אכן טומנים בחובם סכנה לשימוש מסוכן במקרה של התפרעות אסירים. ענין זה נתון בראש וראשונה לשיקול דעת הרשות המוסמכת בנציבות שירות בתי הסוהר, שבידה הכלים והנתונים להחליט בענינים אלה. יתר על כן, בית משפט זה לא יזקק לשאלות מסוג זה לאחר שערכאת שיפוט דיונית דנה בענין לגופו, וקבעה את ממצאיה ומסקנותיה. כלל הוא כי רשות ערעור לא תינתן כדבר שבשיגרה אלא אם עולה בעיה משפטית בעלת אופי עקרוני, או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ). ברי כי מקרה זה אינו מעלה שאלות מן הסוג האמור. אולם גם לגופם של דברים אין מקום להתערבותנו. אמת הדבר, כי כל אסיר, ובמיוחד אסיר לתקופה ארוכה, זקוק לחפצים שונים לצרכי חייו ועיסוקיו בכלא, ובכלל זה לצרכי לימודים, קריאה וכתיבה. יחד עם זאת, האחזקה והשימוש בחפצים שונים כאמור כפופים לצרכי השמירה על הסדר והבטחון בין כתלי הכלא. האיזונים בין צרכיו הבסיסיים של האסיר לבין שמירת המשמעת והסדר בבית הסוהר נתונים, ביסודם של דברים, לנציבות שירות בתי הסוהר. התערבות בהחלטתה בענין זה אפשרית רק מקום שעולה ממנה סטייה קיצונית ממתחם הסבירות, באופן המצדיק שינוי ההחלטה. בית משפט זה כבר חזר וקבע לא אחת כי אין זה מתפקידו להתערב בניהול בית הסוהר, וככלל, הוא לא יתערב בשיקוליה של הרשות המוסמכת, לה נתונה הסמכות ועליה רובצת האחריות לניהול תקין של המערכת (עע"א 7440/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן , פד"י נב(1) עמ' 1). במקרה זה אין יסוד לומר כי החלטת שירות בתי הסוהר אינה סבירה. יתר על כן, הרשות נכונה לספק למבקש את פריטי המנורה והשולחן המבוקשים על ידו, אלא על פי מידות וצורה מסוימים שאינם עונים לרצונו. על המבקש יהיה להסתפק בפריטים המאושרים על ידי הרשות המוסמכת, תוך הותרת האפשרות כי אם ישתנו הנסיבות בעתיד, אפשר וניתן יהיה לשקול פעם נוספת האם וכיצד אפשר לספק את משאלותיו של המבקש, כולן או חלקן.

5.מעבר לנדרש יצויין כי טענת המבקש לפיה לא השתתף במהומות ולכן אין לשלול ממנו חפצים שונים בעטיים של הפרות סדר אינה במקומה, שכן עצם קיומה של מניעה בטחונית, רפואית או פיזית אמיתית להחזקת חפצים פרטיים עשויה להצדיק את שלילתם או הגבלתם גם אם האסיר עצמו אינו משתתף בהפרות סדר (פקודה 04.33.00 לפקודות שירות בתי הסוהר).

הבקשה נדחית.