פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
4247/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
יאיר בלילטי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בעת"א 13451-03-13 מיום 11.6.2013 שניתנה על-ידי השופטת
הבכירה נ' אהד
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד אודי איתן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה נ' אהד ) מיום 11.6.2013 בעת"א 13451-03-13 בגדרה נדחתה בקשת המבקש שעניינה בחישוב תקופות מאסרו.
1.
המבקש ריצה עונש מאסר בן 15 חודשים בגין הרשעתו בת"פ 19773-03-12 (להלן: המאסר הראשון ). לאחר שהתקבלה בקשתו לוועדת השחרורים לקיצור מאסרו ולשחרור מוקדם, נקבע מועד שחרורו ממאסרו הראשון ליום 10.9.2012. תוך כדי ריצוי מאסרו הראשון הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף, במסגרתו הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים (להלן: התיק השני ). לפיכך, עם שחרורו של המבקש ממאסרו הראשון ביום 10.9.2012 הועבר לריצוי מעצר עד תום ההליכים במסגרת התיק השני. בהמשך, ביום 3.12.2012, נגזרו על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו במעשי-העבירה נשוא התיק השני, ומועד תחילת ריצוי מאסרו נקבע החל מיום מעצרו, קרי מיום 10.9.2012. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש לראות את שתי תקופות המאסר כתקופה אחת לצורך חישוב יציאתו לחופשות. על כך הגיש המבקש את הבקשה שלפנַי.
2.
המבקש סבור כי יש לראות את שתי תקופות המאסר כתקופה אחת לצורך חישובי פז"מ לעניין חופשות וטיפול. המשיב טוען מנגד כי מדובר בשתי תקופות מאסר שונות. אין לראותן כתקופה אחת לצורך קיצור פז"מ, ויש לנהוג בתקופת מאסרו השנייה של המבקש כיחידה עצמאית ונפרדת אשר תחילתה מיום מעצרו.
3.
למקרא טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות על הסף. בקשתו של המבקש, שעניינה בחישוב שתי תקופות מאסרו בשני תיקים שונים כתקופה אחת אינה מעלה שאלה עקרונית, אלא מדובר בנושא פרטני של המבקש. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל
(26.6.1986); רע"ב 3482/12
אמסלם נ' משטרת ישראל
(18.7.2012)). לא כך הוא העניין שלפנינו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. אוסיף: דין הבקשה להידחות גם לגופה. החלטת בית המשפט המחוזי כי הגם שמדובר ברצף תקופות מבחינה כרונולוגית, אלו הם עונשי מאסר בשני תיקים שונים שאין קשר ביניהם, מוצדקת, ואין להתערב בה. בקשתו של המבקש להתחשב בתקופת מאסרו הראשון לצורך קיצור פז"מ ליציאה לחופשות ושיקום בגין מאסרו השני אין לה על מה שתסמוך. המבקש לא החל את מאסרו השני מיד בתכוף לאחר סיום מאסרו הראשון. תחילה נתון היה במעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו בתיק השני ורק בהמשך, בחלוף כשלושה חודשים, נגזר עונשו בגין מעשיו בתיק השני, ונקבע בדיעבד כי תחילת המאסר השני, ביום המעצר. המאסרים הם נפרדים, ואין להיתלות בתקופת המאסר הראשונה לצורך קיצור תקופת המאסר השנייה. המבקש מיצה את זכויותיו לקיצור מאסרו במהלך תקופת מאסרו הראשונה, גם אם בפועל נתון היה במעצר. ברי כי לא ניתן כעת לשוב ולהתחשב בתקופה זו לצורך קיצור תקופת מאסרו השני. תקופת המעצר עד תום ההליכים, לא חיברה יחדיו את שני המאסרים לתקופה אחת.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ו' בתשרי התשע"ד (10.9.2013).
ש ו פ ט