רע"ב 4251/99 אחמד שוכרי נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט חביב עמר) מיום 25 באוקטובר 1998 בתיק עע"א 1777/98.

1.המבקש, אסיר בטחוני השפוט למאסר עולם ול25- שנות מאסר נוספות במצטבר, לאחר שהורשע בעבירת רצח ובעבירה של חבלה גופנית חמורה - עבירות אשר בוצעו על רקע לאומני תוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה ובשלום תושביה. המבקש מבקש כי יותר לו להכניס לתאו מחשב אישי ומכשיר וידאו.

2.בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש. לענין המחשב קבע בית המשפט כי מתן היתר לשימוש במחשב עשוי להוות סיכון ביטחוני, תוך שהוא נסמך על חוות הדעת של גורמי הביטחון בה נסקרו בהרחבה הסיכונים הכרוכים בשימוש מחשב על ידי המבקש והאפשרויות הרבות לעשות בו שימוש, אפילו אינו מחובר לרשת תקשורת. לענין מכשיר הוידאו קבע בית המשפט כי המכשיר לכשעצמו אינו מסוכן, ברם ניתן באמצעות קלטות הוידאו להעביר חומר תעמולה מסוכן או הוראות הפעלה למבקש, ולמשיב אין את האמצעים וכוח האדם הדרוש כדי לבדוק באופן פרטני כל קלטת וקלטת. למרות הסיכון הביטחוני בקלטות הוידאו המליץ בית המשפט בפני המשיב, מטעמים הומניטריים, כי יתיר למבקש לצפות באירועים משפחתיים בוידאו (כגון חתונות משפחתיות), בכפוף לבקשה ספציפית של המבקש, ולאחר שהמשיב יצפה בקלטת ויקבע כי אין בה סיכון ביטחוני. עוד קבע בית המשפט כי על מנת להקל על המבקש להעביר את זמנו בנפרד הוא יהא רשאי להחזיק במכשיר "ווקמן" המצויד באוזניות, ללא אפשרות הקלטה, ובאופן שכל הקלטות יירכשו על ידי המשיב בקנטינה שבבית הכלא.

3.בבקשה בפנינו חוזר המבקש על בקשותיו בבית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את טענת ההפליה בינו כאסיר ביטחוני לבין אסירים פליליים אחרים. המבקש אף טוען כי, לדעתו, כל עוד המחשב האישי אינו מחובר לרשת תקשורת, לא קיימת סכנת תקשורת עם גורמים אחרים בכלא או מחוץ לכלא.

4.המשיבה בתשובתה מתנגדת למתן רשות ערעור משום שאין, לדעתה, עילה להתערבות בית משפט זה, שכן ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש הינן סבירות וענייניות. המשיבה דוחה את טענת ההפליה בנימוק שקיימת אבחנה בין אסיר פלילי לבין אסיר בטחוני, אבחנה שאף עשויה לגרור אבחנה בתנאי המאסר של אסירים אלו. לגופו של ענין המשיבה טוענת, כי מתן רשות להכניס מכשיר וידאו ומחשב לתא המבקש, עלול לפתוח פתח להעברת חומר תעמולה ומסרים שונים, ולכן מטעמי ביטחון ובהסתמך על חוות הדעת של גורמי הביטחון הרי שההחלטה שהתקבלה הינה סבירה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. תפקידו של בית משפט בבקשת רשות ערעור אינה להחליף את שיקול דעתו של הגורם המקצועי בשיקול דעתו שלו, ולכן כל עוד ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה, כפי שהדבר במקרה דנן, לא יתערב בית המשפט (ראו: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי פ"ד מז(3) 802). במקרה דנן גם דין טענת ההפליה להידחות שכן קיים סווג בין אסיר פלילי לאסיר בטחוני, סווג אשר גורם לשוני בתנאי המעצר שלהם, עמד על כך בית המשפט בעע"א 1076/95 מדינת ישראל ואח' נ' סמיר קונטאר ואח' פ"ד נ(4) 492, 500 באומרו:

"אוכלוסיית בתי הסוהר מחולקת לסוגים: נשים, קטינים, דתיים, טעוני הגנה, ועוד. הסיווג אם אין הוא נדרש על פי דין, אמור להתבסס על שיקולים ענייניים. ככל שהוא מתבסס על שיקולים ענייניים ומתבצע באופן סביר, הרי הוא כשר. הסיווג עשוי לגרור הבדלים בתנאי המאסר. ההבדלים, ככל שהם מתבססים על שיקולים ענייניים ומתבצעים באופן סביר, אף הם כשרים".

בענייננו, מדובר באסיר בטחוני אשר קיים חשש שינצל את המחשב או מכשיר הוידאו להעברה ולקבלה של חומר תעמולה ומסרים, אשר על כן אין מקום לקבל את טענת ההפליה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.