רע"ב 4370/14 משה קסטל נ. שירות בתי הסוהר

השופט נ' סולברג:

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט ) בעת"א 49322-05-14 בגִדרה נדחתה בקשת המבקש להוציאוֹ לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בנו.

עיקרי העובדות

1.

המבקש נושא בעונש מאסר למשך 40 שנים בגין שתי עבירות רצח ועבירת שוד מזוין . המבקש מסווג לקטגוריה ב-1 ואינו משולב בסבב חופשות. המבקש הגיש בקשה לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונת בנו. המשיב דחה את בקשתו ולפיכך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, וזה דחה את עתירתו בציינוֹ כי "עיון באבחון פסיכולוגי שנערך לעותר [למבקש – נ' ס'] ביום 9.1.2014 ובפרוטוקול ועדת אסירי עולם מיום 10.6.2014 מלמד כי מהעותר [מהמבקש – נ' ס'] נשקפת רמת סיכון בינונית, הוא מתאפיין בחשדנות והפרעות חשיבה, קושי לחוש אמפתיה כלפי אחר ונטייה לצבור כעסים וקיימת היתכנות לתגובות אגרסיביות מוגזמות ומתפרצות בהיעדר פיקוח מותאם" . בית המשפט קבע כי "בנסיבות אלה, הגם שאין בעניינו של העותר דו"חות משמעת או מידע מודיעיני, לא ניתן לומר כי בהחלטת הגורמים המוסמכים נפל פגם הלוקה בחוסר סבירות, זאת בפרט נוכח יתרת מאסרו הממושכת של העותר [המבקש – נ' ס'] " . בית המשפט הוסיף כי בשנת 2009, בעקבות בקשה דומה מאת העותר להשתתף בחתונת בתו, הסכימו הצדדים כי יצא בליווי במסגרת מצומצמת ומגבילה. צוין כי "גם במקרה דנן, סברתי כי יש מקום לשקול הוצאת העותר בליווי במועד מוקדם לחופה למקום סמוך ובמסגרת משפחתית מצומצמת, והצעתי זאת לעותר [למבקש – נ' ס'] , אולם העותר [המבקש – נ' ס'] השיבני כי אינו מעוניין בכך" . נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.

לטענת המבקש בית המשפט המחוזי שגה

בהסתמכו על דו"ח אבחון פסיכולוגי שנערך על-ידי מטפלים שאינם מכירים אותו לעומק ולא ייחס משמעות להמלצה של צוות האגף להוציאו לחופשה מיוחדת. המבקש ריצה 17 שנים מתוך תקופת מאסרו. לאורך כל תקופת מאסרו הוא נחשב אסיר ללא דופי. הוא השתתף בקבוצות טיפוליות רבות, מעולם לא נרשמו לחובתו דו"חות משמעת ולא הצטברו לגביו ידיעות מודיעיניות. המבקש זוכה להערכה רבה ונמצא בקשר שוטף וחיובי עם כל הגורמים עמם הוא בא במגע. האבחון הפסיכולוגי אינו אלא הערכה המבוססת על פגישה אחת ואין הצדקה להסתמך עליו נוכח קיומן של ראיות חיוביות רבות המצדיקות את הוצאתו לחופשה מיוחדת. החלטת בית משפט המחוזי למנוע את השתתפותו בחתונת בנו פוגעת במוטיבציית השיקום שלו והורסת את התקווה המועטה שנותרה לו.

3.

המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. המשיב הוסיף כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה בשל היעדר עילת התערבות בשיקול הדעת המנהלי שלא להיעתר לבקשת המבקש. ההחלטה שלא להתיר למבקש יציאה לחופשה מיוחדת היא מסוג ההחלטות הנתונות לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. ועדת אסירי עולם אשר נדרשה לעניינו של המבקש החליטה, על סמך הערכה מקצועית, שלא להעתר לבקשה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. החלטת המשיב מבוססת על אבחון פסיכולוגי והערכת מסוכנות בינונית שנקבעה במסגרתה. המבקש סירב לצאת עם ליווי במועד מוקדם לחופה שתיערך במקום סמוך לאולם האירועים ובמסגרת משפחתית מצומצמת. בנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

4.

שמענו היום את טיעוני ב"כ הצדדים, וכן את דברי המבקש ובנו. מצב הדברים מצער, אך אין אפשרות להענקת הסעד המבוקש. דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית , אלא נושא פרטני של המבקש. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986); רע"ב 3482/12

אמסלם נ' משטרת ישראל

(18.7.2012)). הבקשה הנדונה לא באה בגדר המצבים הללו. טענותיו של המבקש אינן במישור העקרוני, אלא ממוקדות בנסיבותיו האישיות שלו. זאת ועוד, הזכות ליציאה לחופשה איננה זכות מוקנית והחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בשיקול דעתו המינהלי של המשיב בסוגיה זו ניתנה כדין. למבקש יתרת מאסר ממושכת. האבחון הפסיכולוגי מצא כי מן המבקש נשקפת רמת סיכון בינונית. נוכח החשש מהשפעת האירוע על התנהגותו של המבקש, דומה כי בדין נדחתה בקשתו ליציאה לחופשה מיוחדת. הצעת בית המשפט המחוזי וההצעה שהעלנו במהלך הדיון לפנינו לאפשר למבקש יציאה בליווי, במסגרת מוגבלת, נדחתה על-ידו. בנסיבות אלה, ולמרות הצער שבדבר, אין מנוס מאימוץ החלטת בית המשפט המחוזי ודחיית בקשת המבקש ליציאה לחופשה מיוחדת.

5 .

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.