רע"ב 4402/18 שמעון פינטו נ. כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו לעניינים מנ

1.

עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (עת"א 21320-05-18, כב' השופטים י' בן-חמו , ע' הוד , ח' סבאג ), אשר קיבל את עתירת המשיבה, וביטל את החלטת ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים ), שהורתה על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים ( וש"ר

45842-11-17).

המבקש הורשע על פי הודאתו בחמישה אישומים , בעבירות של מעשה מגונה, אינוס, סחיטה באיומים, התחזות כאדם אחר וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977; במספר עבירות של פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; ובעבירות של הטרדה מינית והתנכלות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. בנוסף, הוא הורשע באישום נוסף אותו ביקש לצרף לתיק, בגין הפרת הוראה חוקית. המבקש נידון לשלוש שנים וחצי של מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננות.

2.

על פי כתב האישום, בשנים 2013-2014 המבקש ביצע את העבירות המדוברות בחמש נשים שונות. בעניינו של האישום הראשון, המבקש יצר קשר עם המתלוננת תוך שהוא מציג עצמו בשם כוזב. בשלב הראשון, עולה כי המתלוננת שלחה למבקש תמונות בהן היא עירומה. ואולם, כאשר המתלוננת חדלה להיענות לפניות המבקשת, הוא איים עליה כי ישלח את התמונות לאחרים. במסגרת מסכת איומים שנמשכה כחצי שנה, בין היתר, המבקש דרש מהמתלוננת לשלוח לו תמונות עירום נוספות שלה פעמים רבות, תמונות של איבריה המוצנעים, תמונות עירום של חברותיה, תוך מסירת פרטיהן האישיים, תמונות שלה מקיימים יחסי מין עם בן זוגה בדרכים שונות ותמונות של המתלוננת מחדירה ירק לאיבר מינה. כל זאת חרף התנגדותה ותחנוניה של המתלוננת, כאשר היא שולחת תמונות אלו מפאת איומי המבקש.

על פי האישום השני, בשנת 2014 המבקש יצר קשר עם המתלוננת השנייה, עת הוא לא מציג עצמו בזהותו האמתית. בהמשך הוא גילה את זהותו, תוך שהוא מאיים

על המתלוננת על מנת שתשלח לו תמונות עירום שלה, ודורש סכום כסף חודשי בכדי להניח לה לנפשה. המבקש אף מימש את איומיו כאשר הוא פנה לחברתה של המתלוננת וטען בפניה כי היא בוגדת בבעלה. על פי האישום השלישי, המבקש יצר קשר עם המתלוננת השלישית תחת זהות פיקטיבית. לאחר שזו שלחה לו תמונות עירום שלה, הוא איים שאם לא תשלח לו תמונות נוספות הוא יעביר את הקודמות לאחרים. בשל איומי המבקש המתלוננת שלחה לו תמונות נוספות, תוך שהוא מדריך אותה כיצד להצטלם, וכן היא שלחה לו צילום של תעודת הזהות שלה. המבקש פתח דף פייסבוק

בשמה של המתלוננת באישום השלישי, וכך קיבל לידיו במרמה תמונות עירום נוספות שלה מחבריה. במסגרת האישום הרביעי, המבקש יצר קשר עם המתלוננת באמצעות הודעת SMS , וכתב לה הודעות בעלות תוכן מיני ואיומים.

עוד במסגרת האישומים השני עד החמישי המבקש פתח דף פייסבוק פיקטיבי, אשר נחזה להיות של המתלוננת השלישית. בדף זה, אשר אותו הציג המבקש כדף מין, הוא פרסם פרסומים בעלי אופי מיני, לרבות תמונותיהן ופרטיהן האישיים של המתלוננות האחרות ושל המתלוננת השלישית. זאת לצד כיתוב ותמונות פרובוקטיביות, שלהן או של נשים אחרים. בנוגע למתלוננת השנייה, הוא אף פרסם את כתובת מגוריה וטען שמתנהל שם מכון ליווי. המתלוננת הרביעית קיבלה בעקבות כך כ-200 שיחות מטרידות ביום. עוד עשה שימוש המבקש בדף זה על מנת לאיים על המתלוננות האחרות.

3.

ועדת השחרורים דנה בעניינו של המבקש לקראת ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו. הועדת נתנה דעתה בהחלטתה לכך שאין לחובת המבקש הרשעות קודמות, לנסיבות חייו הקשות, לשינוי הניכר שחל במהלך תקופת המאסר בגישתו של המבקש ביחס לעבירות, במסגרתו הוא לוקח אחריות על ביצוען ומביע צער וחרטה כנים, לתפקודו החיובי כאסיר, להליך הטיפולי בו הוא לוקח חלק, לכך שרמת מסוכנותו פחתה, לתשלום הפיצוי על ידו ועוד. תוך מתן משקל רב לשיקולים אלה, נקבע כי המבקש ישוחרר שחרור מוקדם בתנאים.

המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את החלטת ועדת השחרורים בשל היותה חורגת ממתחם הסבירות. בין היתר, נקבע כי הועדה לא נתנה את המשקל הראוי למסוכנות המבקש, וכן לנזק שעתיד להיגרם למתלוננת מעצם שחרורו.

המבקש גורס כי בית המשפט המחוזי חרג מהיקף ההתערבות הקנויה לו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לטעמו, לא ניתן לומר כי החלטת ועדת השחרורים חרגה ממתחם הסבירות. עוד נטען כי ישנן טעויות עובדתיות בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי, לרבות הסברה שעונש המאסר בפועל שהושת עליו הוא באורך חמש שנים; וכי הטיעונים בבסיס פסק הדין לא נטענו על ידי המשיבה. לטעם המבקש, בית המשפט המחוזי נתן פרשנות שגויה לדברי הועדה, אשר נתנה משקל מספק לרמת מסוכנותו, וכן לעמדת נפגעת העבירה. לבסוף, המבקש מצביע על הליך השיקום אותו הוא עובר, וטוען שעל רקע הצלחתו אין מקום לשלול מראש את שחרורו, הגם שמסוכנותו הוערכה כבינונית.

4.

לאחר עיון בחומר – לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הושם דגש על מסוכנותו של המבקש. בעניין זה, נכון להפנות לחוות הדעת של מב"ן , המצביעה על כך שמסוכנותו נותרה בינונית. העובדה שביצוע העבירות נמשך על פני תקופה ארוכה, תוך פגיעה במספר רב של נשים בצורה קשה, חרף תחנוניהן ובקשותיהן – מבססת את המסקנה כי הסיכון הצפוי משחרור המבקש לשלום הציבור אכן בנמצא. אף השיקול הקשור לעמדת נפגעת העבירה, אשר צין בית המשפט המחוזי, קיים בחוק כשיקול רלוונטי. כמובן שההחלטה הסופית נתונה לגורם המנהלי, אך משנקבע כי קולה של הנפגעת ישמע, יש להעניק לה את המקום הראוי במכלול השיקולים.

בעניין הטעויות העובדתיות הנטענות על ידי המבקש – לא מצאתי כי יש בהן להשפיע על תוצאות פסק הדין. כפי שגרס המבקש, העניין אכן נדון בפני ערכאה קמא לא בכובעה כערכאת ערעור, אלא כבית משפט לעניינים מנהליים. בהתאם, בהינתן המכלול, החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מהווה ביקורת מנהלית ולא ערעורית . בהקשר זה יודגש כי חוות דעת מב"ן , וכך גם בית המשפט המנהלי, לא התעלמה מהתקדמות המבקש בהתמודדות עם מעשיו ומיכולתו להכיר בפסול בהם. אך לצד זאת צוין בפסק הדין כי המעשים משלבים עבירות מין ועבירות איומים, זאת כאמור כלפי חמש מתלוננות שונות. בראיה זו, לא נפל פסול בדרך הביקורת המנהלית של בית המשפט לעניינים מנהליים, ובהחלטתו לקבל את עתירת המשיבה.

5.

הבקשה נדחית.