פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
4442/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
שלומי אסולין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בתיק עתא 009769-05-13 שניתנה ביום 11.6.2013 על ידי כבוד השופטת נ'
אהד
בשם המבקש:
עו"ד יעד נוה
בשם המשיבה:
עו"ד רועי שויקה
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד) מיום 11.6.2013 בעת"א 9769-05-13 בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב (להלן: השב"ס ) והורה על החזקת המבקש בהפרדת יחיד במשך 6 חודשים החל מיום 21.5.2013.
1.
המבקש הוא אסיר המרצה 63 חודשי מאסר בכלא איילון החל מיום 11.4.2010 בגין הרשעותיו בשלושה הליכים נפרדים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.
2.
במהלך מאסרו, שפך המבקש בחודש יולי 2012 שמן חם על אסיר אחר המשתייך לארגון פשע, ובעקבות זאת, התקבל מידע מודיעני על כוונת פגיעה במבקש. לאור מידע זה, החליט שב"ס להחזיק את המבקש בהפרדה למשך 6 חודשים החל מיום 21.7.2012, מכוח סעיף 19ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת השב"ס ), המקנה לשב"ס סמכות להחזיק אסיר בהפרדה לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים.
3.
בחלוף 6 חודשים במהלכם הוחזק המבקש בהפרדה היתה כוונה להחזירו לאגפים, אך התקבל מידע מודיעיני נוסף בנוגע לכוונת פגיעה במבקש. לאור הידיעות העדכניות, הגיש שב"ס בקשה להארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה ל-6 חודשים נוספים, על פי סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 19ה לפקודה. ביסוד הבקשה עמד החשש לשלומו של המבקש, שלומם של אסירים אחרים ושמירה על הסדר הציבורי בין כותלי הכלא. כמו כן, נמסר לבית המשפט כי המבקש הסכים לשהות
בהפרדה זוגית עם אסיר נוסף, אך הדבר לא התאפשר מאחר שהאסיר הנוסף מוחזק באגף רגיל. המבקש, מצידו, עתר נגד החזקתו בהפרדה, וטען כי קיבל מאסירים אחרים הבטחה לשלומו.
בהחלטה מיום 20.2.2013 קבע בית המשפט (השופט א' טל), כי לאור הידיעות המודיעיניות קיים חשש לשלומו של המבקש, שלא ניתן לאיינו אלא בהפרדה. עם זאת, מאחר שהיה מדובר במידע בודד בלבד, הורה בית המשפט על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה למשך 4 חודשים בלבד, החל מיום 21.1.2013 כשבמהלך תקופה זו הורה בית המשפט לשב"ס לבחון את שילובו של המבקש בהפרדה זוגית או באגף טעוני הגנה או באגף אחר עם אסירים שאין לו עימם סכסוך.
4.
בחודש אפריל הובא עניינו של המבקש בפני ועדת ההפרדות. לועדה הוצגו חוות דעת רפואיות וטיפוליות אשר קבעו כי אין מניעה להמשך החזקתו של המבקש בהפרדה, וכמו כן נמסרה הערכה מודיעינית כי עדיין נשקפת סכנה לשלומו של המבקש, וכן נמסר כי הוצע למבקש הפרדה זוגית אך הוא סירב.
בחלוף ארבעה חודשים הגיש השב"ס בקשה נוספת להחזקת המבקש בהפרדה, בהתבסס על הערכת הגורמים המקצועיים שצידדו בהמשך החזקתו בהפרדה. בהחלטתו מיום 11.6.203 נעתר בית המשפט לבקשת שב"ס להורות על המשך החזקתו בהפרדת יחיד במשך 6 חודשים החל מיום 21.5.2013.
על כך הבקשה שלפניי.
5.
בבקשה נטען, כי ההחלטה להותיר את המבקש בהפרדה לא נומקה ולא התבססה על מידע מודיעיני עדכני. כמו כן, בית המשפט לא התייחס לטענות רבות שהעלה המבקש נגד החלטת שב"ס להחזיקו בהפרדה, ובין היתר הטענות הבאות: כי הורתה של הפרשיה ברשלנותו של השב"ס אשר העביר את המבקש לאגף משתלבים שאינו נקי מסמים והאסירים בו אינם לוקחים חלק בשיקום; כי חרף החלטתו של השופט טל לא נעשה דבר לשלב את המבקש באגפים; כי בית המשפט התעלם מחוות דעת מודיעיניות לפיהן אין למבקש יריבים בכל האגפים בבית הסוהר. עוד נטען לפגיעה בכבודו ובחירותו של המבקש בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.
6.
דין הבקשה להידחות. המבקש לא העלה כל טענה החורגת מעניינו הפרטני, ואיני סבור כי הבקשה מעלה שאלה
כללית של ממש המצדיקה רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה מזו שנקבעה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) (לגישה המרחיבה, ראו לדוגמה: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פסקה 3 לפסק דינו של השופט גרוניס (11.3.2009); רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר
פסקה ט' להחלטת השופט רובינשטיין (21.9.2010); רע"ב 6956/09
יונס נ' שירות בתי הסוהר
פסקה 35 לפסק דינו של השופט דנציגר (7.10.2010)).
7.
לשב"ס נתונה הסמכות להורות על החזקת אסיר בהפרדה בהתקיים אחת או יותר מן העילות המפורטות בסעיף 19ב לפקודה. לאחר העיון בתגובת המשיב ובחומר המודיעיני שצורף לו, איני רואה להתערב במסקנה לפיה מתקיימות במבקש העילות הקבועות בסעיפים 19ב(3)(4) לפקודה, לאור החשש לשלומו של המבקש והחשש להפרת המשמעת ואורח החיים הרגיל בבית הסוהר, במידה ויוּצא מהפרדה. לא נעלמה מעיניי העובדה כי הידיעה האחרונה שעליה מסתמך השב"ס ניתנה לפני למעלה משמונה חודשים, ולעיתים יש בחלוף הזמן כדי להחליש במידת מה את עוצמתה ((רע"ב 5684/11 שם טוב נ' שירות בתי הסוהר בפסקה 4 (27.9.2011)). עם זאת, השתכנעתי כי ההחלטה בעניינו של המבקש נבחנת על ידי שב"ס מעת לעת, ולאורך התקופה נעשו מאמצים לדאוג לחלופות כגון הפרדה זוגית שלא צלחה בסופו של יום, ככל הנראה בעטיו של המבקש.
על כל פנים, נראה בעיני, כי לעת הזאת השיקולים של שמירה על בטחונו ושלומו של המבקש ושל הסדר והמשמעת בבית הסוהר גוברים על יתר השיקולים עליהם הצביע המבקש בבקשתו. לפיכך, איני רואה להתערב בהחלטת בית משפט קמא,
וחזקה על השב"ס שבתום המועד ישקול את הסוגייה פעם נוספת, ככל שלא יגיעו מידעים נוספים בעניינו של המבקש.
8.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, ז' באב התשע"ג
(14.7.2013).
ש ו פ ט