רע"ב 4477/09 אחמד נדל נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שיצר) מיום 13.5.2009 בעע"א 3445/08.

1.

המבקש הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הריגה. המבקש, תושב השטחים, הורשע בכך שכפת את ידיו ורגליו של בן דודו סאמר אחמד בחבלים, הסיע אותו במשאית לחולות תל-ברוך, הוריד אותו מהמשאית, השכיב אותו על החול ודרס אותו למוות. המבקש הועמד לדין על מעשה זה ברשות הפלסטינית ונדון למאסר עולם בעבודות פרך, שמתוכו הספיק להשלים חמש שנים.

בחודש אוגוסט 2003 נעצר בישראל לאחר שהזדהה כאחר באמצעות תעודת זהות מזויפת, הועמד לדין ונידון לששה עשר חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של שהייה בלתי חוקית, נהיגת רכב בידי תושב האזור, התחזות לאדם אחר בכוונה להונות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על המבקש נגזר עונש מאסר בגין עבירות אלה ובנוסף נשפט בישראל בגין הריגתו של סאמר אחמד כמפורט לעיל. ביום 29.4.2004 גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של שמונה עשרה שנות מאסר בפועל בניכוי חמש שנות המאסר שהשלים בשטחי הרשות.

2.

המבקש עתר לאשר לו לצאת לחופשות בפיקוח מכרה תושבת ישראל המתגוררת בהוד השרון שמוכנה לערוב לו ואילו שירות בתי הסוהר התנגד בעיקר מהטעם שהמבקש הוא תושב השטחים. בהחלטה מיום 3.3.2009 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים לשירות בתי הסוהר לזמן את הערבה המוצעת ורק לאחר בדיקה דקדקנית תישקל עמדת המשיב מחדש לגופו של עניין.

בהחלטה נוספת, מיום 13.5.2009, ציין בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין חולק שאשתו ומשפחתו של המבקש בשטחים, כך שיש לו אינטרס מסוים ברשות. כמו כן טען שירות הביטחון הכללי כי כמי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל קיים חשש שהמבקש ירצה לנקות את שמו כלפי הרשות הפלסטינית על ידי ביצוע פיגועים או סיוע לפיגועים. מנגד, המבקש טען כי מאחר שברשות ממתין לו מאסר עולם בעבודות כפייה אין לו אינטרס לחזור לשטחי הרשות. בית המשפט ציין כי הוא אינו יושב במקום הרשות המנהלית אלא תפקידו לבדוק האם החלטתה נגועה בפגם מהותי או חוסר סבירות בולט. בנסיבות העניין, לא מצא בית המשפט לעניינים מנהליים כי שיקולי השב"כ ושירות בתי הסוהר הם כה בלתי סבירים עד שהם מצדיקים התערבות.

3.

לטענת המבקש, השאלה המשפטית העולה בבקשה זו היא מתי יוכל אסיר תושב השטחים להפריך את חזקת המסוכנות ולצאת לחופשה מהכלא. המבקש מדגיש כי אין לו עבר פלילי קודם. המבקש הציע ערבה המכירה אותו במשך שנים ומוכנה לערוב לו. המבקש מוכן גם להפקיד סכום כסף כתנאי לחופשה וכן להיות תחת איזוק אלקטרוני. המבקש מוסיף וטוען כי בעניינו לא קיים חשש להימלטות לשטחי הרשות משתי סיבות - האחת, מיקומו הגיאוגרפי של הכפר בו מתגוררים בני משפחתו, שהוא למעשה בתוך שטחי קו התפר והשנייה, העובדה כי המבקש נשפט למאסר עולם בעבודות פרך וזה העתיד הצפוי לו אם יחזור לשטחי הרשות. המבקש מדגיש עוד כי תפקודו בכלא ללא דופי. לטענת המבקש, התנגדות גורמי הביטחון ליציאתו לחופשה מבוססת על חשש כללי ולא ספציפי וללא כל בסיס עובדתי קונקרטי ביחס למבקש.

4.

המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות על הסף כיוון שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית חשובה או בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש שטרם נדונה על ידי בית המשפט. השאלות המתעוררות בבקשה שלפנינו, טוענת המשיבה, מתייחסות אך לבקשתו הפרטנית של המבקש, לנסיבותיו הספציפיות ולמידע העומד בבסיס החלטת המשיבה והחלטת בית המשפט קמא. השאלות "העקרוניות" המועלות בבקשה כבר נדונו והוכרעו בבית משפט זה, כפי שיפורט בהמשך.

המבקשת סבורה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, מאחר שההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשות היא החלטה סבירה שאין מקום להתערבות בית המשפט בה. המשיבה מפרטת כי בעקבות החמרה ממשית שחלה בשנת 2001 במצב הביטחוני בישראל, הוחלט לקבוע תנאים מגבילים ליציאתם של אסירים תושבי שטחים לחופשות בישראל. בעקבות עתירה שהוגשה בעניין החלטה זו (רע"ב 1698/02) הוחלט לתקן את הפקודה ולקבוע בה מסגרת לבחינת בקשות בנוגע לבחינת אפשרות להוצאתו לחופשות של אסיר תושב השטחים, המרצה מאסר לתקופה הארוכה משלוש שנים. ברע"ב 6023/06 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 8.2.2007) (להלן: עניין פלוני ) נדונה שאלת סבירותן של ההוראות הנוגעות לחופשות של אסירים תושבי השטחים ונקבע כי "עמדה זו ראויה ומאזנת נכונה בין השיקול הביטחוני לבין הרצון שלא לחסום לחלוטין את האפשרות למתן חופשה גם לאסיר פלסטיני, אם ייבדק וימצא מתאים לכך".

עוד טוענת המשיבה כי נקודת המוצא היא שלאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשות, והחופשה היא פריבילגיה בלבד, שהענקתה כפופה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים ולאיזון בין עניינו של האסיר לבין אינטרסים ציבוריים, ובהם הגנה על שלום הציבור וביטחון המדינה. עמדת גורמי הביטחון היא כי בנסיבות הביטחוניות הקיימות לעת הזו, יש כדי להקים חזקת מסוכנות גבוהה כלפי תושבי הרשות הפלסטינית הנעים בתחומי מדינת ישראל ללא הגבלה. לנוכח חזקת המסוכנות האמורה, ככלל, לא תותר יציאתם של אסירים תושבי השטחים לחופשות, אולם נקבע חריג שלפיו אסיר תושב שטחים, המרצה מאסר העולה על שלוש שנים, יכול להגיש בקשה לצאת לחופשה, שתיבחן על ידי וועדה מיוחדת אשר בודקת האם הופרכה חזקת המסוכנות בנסיבות העניין. בחוות הדעת של גורמי הביטחון שהוצגה בפני הוועדה בענייננו, נכתב כי בעניינו של המבקש קיים מידע שעל פיו החזיק בעבר באמצעי לחימה וכן כי קיימים בעניינו חשדות לשיתוף פעולה. לנוכח נתונים אלו, הוחלט כי אין מקום לסטות מהחזקה הקיימת שלפיה שחרורו של אסיר פלסטיני תושב שטחים בתחומי מדינת ישראל מהווה סכנה לשלום הציבור בישראל ולביטחונו. בהתחשב באמור, ההחלטה שלא להתיר את יציאת המבקש לחופשה היא החלטה מבוססת וסבירה שאינה מצדיקה את התערבות בית המשפט בה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המדינה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית [רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה מסוג זה. אף שהמבקש טוען טענה "עקרונית" כביכול ביחס להוצאתם לחופשות של אסירים תושבי השטחים, הרי ששאלה זו כבר נדונה בעניין פלוני על ידי הרכב של שלושה שופטים ונמצא כי ההוראות בפקודה המתייחסות ליציאתם לחופשות של אסירים פלסטינים "מאזנות נכונה" בין השיקול הביטחוני לבין האינטרס של האסיר ביציאה לחופשות. ככל שהבקשה מתייחסת להחלטה הקונקרטית שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה בשטח מדינת ישראל, הרי שזו אינה מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות כללית ואינה מצדיקה רשות ערעור. למעלה מן הצורך, לא מצאתי כי טענותיו של המבקש - בדבר מיקום כפרו והעונש המצפה לו, לכאורה, בשטחי הרשות - יש בהן כדי להקהות במידה ממשית מהחשש להימלטות או לשיתוף פעולה עם ארגוני טרור. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי החלטת המשיבה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

6.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.