רע"ב 4520/17 נחמן סטל נ. שירות בתי הסוהר- מחלקת האסיר - זימונים

1.

המבקש, שהוא אסיר הנושא בעונש מאסר בפועל בן 13 שנים החל מחודש מאי 2008 בגין הרשעתו בעבירות מין, ביקש לצאת לחופשה מיוחדת לבקר את אביו החולה בביתו. בקשה זו נדחתה על ידי המשיב, בין היתר, נוכח חוות דעת גורמי טיפול שלפיה לא ניתן להוציאו לחופשות בשל מסוכנותו המינית.

2.

ביום 18.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) עתירה שהגיש המבקש שבה השיג על החלטה זו (להלן: העתירה המקורית ) . נקבע כי לאחר עיון במסמך הרפואי שעליו מבוססת בקשתו לחופשה חריגה, שממנו עולה כי אביו מתנייד באמצעות כיסא גלגלים וקרובי משפחה מדרגה ראשונה מטפלים בו – אין להיעתר לבקשה לחופשה שכן אין מניעה שאותם קרובי משפחה יביאו את האב לביקור המבקש במקום מאסרו. בצד זאת, נקבע כי אם ימציא המבקש מסמך רפואי עדכני ביחס לאפשרויות הניידוּת של אביו, ישקול המשיב אפשרות שהמבקש יבקר את אביו בביתו בליווי סוהרים ובהתאם לנהלי המשיב. בהמשך לכך, הגיש המבקש ביום 24.4.2017 לבית המשפט המחוזי בקשה לאפשר לו לצאת לבקר את אביו, שאליה צורף מסמך עדכני ממנו עולה כי לאור החרפה במצבו הרפואי של אביו, הוא אושפז בבית חולים (להלן: הבקשה העדכנית ( . לאחר שהתקבלה תגובת המשיב לבקשה העדכנית של המבקש, נקבעה העתירה לדיון נוסף.

3.

בדיון שהתקיים ביום 23.5.2017 הבהיר המשיב כי הבקשה העדכנית שהגיש המבקש נבדקה, וניתנה החלטה שלא להוציא את המבקש לבקר את אביו (להלן: ההחלטה העדכנית של המשיב ) . משכך, נטען כי מדובר בהחלטה חדשה של המשיב וכי אם המבקש מעוניין להשיג עליה, עליו לעשות כן באמצעות הגשת עתירה חדשה. באותו היום, קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ) כי על המבקש להגיש עתירה חדשה המכוונת להחלטה העדכנית של המשיב; וכי הדיון בעתירה זו יתקיים ביום 6.6.2017.

כלפי החלטה אחרונה זו מכוונת הבקשה שלפניי, אשר הועברה לעיוני ביום 25.6.2017.

למען שלמות התמונה, יצוין כבר עתה כי בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 6.6.2017 בעניינו של המבקש – אשר נערך במסגרת מספר ההליך של העתירה המקורית, כאשר אין לפני תיעוד כי אכן הוגשה עתירה חדשה – הציגה באת כוח המשיבים הודעה מטעם המבקש (שלא התייצב לדיון), שלפיה העתירה שהוגשה ונקבעה לדיון באותו היום הוגשה שלא בהסכמתו. משכך, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יקואל ) בו ביום על מחיקת העתירה תוך שמירת זכותו של המבקש להגיש עתירה חדשה.

4.

בבקשה שלפניי – המכוונת כאמור להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.5.2017 – משיג המבקש, שאינו מיוצג, על קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה היה על המבקש להגיש עתירה חדשה המכוונת להחלטה העדכנית של המשיב. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.5.2017 המורה כי על המבקש להגיש עתירה חדשה, סותרת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2017 שדחתה את עתירתו של המבקש בכפוף לכך שיוכל להגיש מסמך רפואי עדכני בעניין מצבו של אביו. נטען כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכן עשויה להיות לה השפעה על מקרים דומים שבהם נדרשים עותרים להגיש עתירות חדשות בעניינם, כשהדבר – כך המבקש – אינו נדרש לפי הדין. לגופו של עניין, מבוקש כי יתאפשר למבקש לבקר את אביו החולה במהירות האפשרית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער על החלטה בעניין עתירת אסיר תינתן במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.5.1986)). גם אם אניח לטובת המבקש כי ניתן לבחון בקשות מעין אלו באמת מידה מקלה יותר (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)),

איני סבור שבמקרה זה יש להיעתר לבקשה. טענתו העיקרית של המבקש היא כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בהחלטה העדכנית של המשיב במסגרת העתירה המקורית שהגיש המבקש, ולא להורות למבקש על הגשת עתירה חדשה בעניין. מכל מקום, משבית המשפט המחוזי הורה על קיום דיון בעתירה החדשה במועד קרוב – ביום 6.6.2017, שהתקיים כאמור זה מכבר, אשר אליו לא התייצב המבקש – סבורני כי לא קופחו זכויותיו הדיוניות של המבקש. בנסיבות אלו, לא מצאתי עילה למתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות, וטענות המבקש המכוונות להחלטה העדכנית של המשיב שמורות לו.

הבקשה נדחית אפוא.