רע"ב 4535/10 סעיד הייב נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש עותר להרשות לו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לפיה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב להעבירו לבית סוהר אחר.

המבקש מרצה מאסר עולם קצוב לתקופה של 27 שנה בגין עבירת רצח, תקיפה ועבירות נוספות. הוא מרצה את מאסרו בכלא חרמון. המשיב - הוא שירות בתי הסוהר - החליט להעביר את המבקש לכלא צלמון. על החלטה זו הוגשה עתירה. בית משפט קמא שמע את הצדדים ועיין בחומר המודיעיני שהוצג בפניו על ידי המשיב. נקבע, כי החומר המודיעיני תומך בהחלטה להעביר את המבקש לכלא אחר ולמנוע ממנו חופשות. הודגש כי תנאי לשהייה באגף נס בכלא חרמון, בו שוהה המבקש, הוא אי קיומן של 'בעיות התנהגותיות משמעותיות'. על פי החומר עולה כי המבקש אינו עומד בקריטריונים שנקבעו לריצוי עונש המאסר בכלא חרמון. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

המבקש טוען כי הוא שוהה בכלא חרמון תקופה של 8 שנים, ללא כל בעיות התנהגות או דו"חות משמעת. לטענתו, החומר הסודי שהוגש מתבסס על מידע מטעם חמו. האחרון אמר לו, כי הוא ימנע את יציאתו של המבקש לחופשה. זאת על רקע

תביעה אזרחית המתנהלת ביניהם. לפיכך, סבור המבקש כי לא היה מקום להעבירו לבית כלא אחר וזאת עד לבחינת אמיתות המידע על ידי אלמ"ב. באשר למידע בדבר התנהגותו השלילית, מדובר במידע לא מבוסס ולא מהימן. המבקש תוהה מדוע הותר לו לצאת לעבודה במפעל אם המידע לגביו נכון. אי לכך, סבור המבקש כי טעה בית משפט קמא, עת נתן משקל מכריע למידע המודיעיני, אשר מחייב בדיקה זהירה של רשויות שב"ס בטרם יוכרע גורלו של המבקש.

מנגד סבור המשיב כי אין מקום להעניק למבקש רשות ערעור. הבקשה אינה מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית או השלכות רוחב החורגות מעניינו הפרטני של של הפרט ולכן יש לדחותה על הסף. למעלה מן הצורך הודגש על ידי המשיב כי על פי הפסיקה אין לאסיר זכות קנויה לבחור את בית הסוהר בו הוא יוחזק. שיקול הדעת שמוענק לשירות בתי הסוהר בכל הנוגע לניוד אסירים הינו רחב ביותר ועל כן,

הביקורת השיפוטית מצומצמת. בענייננו, קיים מידע המלמד על בעיות התנהגותיות קשות של המבקש, המלמד שהוא אינו יכול עוד לשהות בכלא חרמון על פי הקריטריונים הנהוגים. לפיכך סבור המשיב, שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא.

2.

כלל הוא כי רשות ערעור "אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו כללית. (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.86). המקרה הנוכחי אינו מעורר כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, או כל נושא אחר בעל אופי עקרוני החורג מנסיבות האירוע הספציפי הנדון. הוא מתוחם בבירור לנסיבות מקרהו של המבקש. יש בכך להטות את הכף נגד המבקש.

יתרה מזו, עיינתי בחומר המודיעיני שהוגש ונחה דעתי כי התוצאה אליה הגיע המשיב הינה סבירה. בעניין זה די בהפניה לחומר בדבר התנהגות המבקש בבית הסוהר. יודגש, כי החלטת בית המשפט קמא מאזנת בין האינטרסים של הצדדים. שכן נקבע כי:

"ראוי שעניינו של המבקש יבחן לאחר חלוף פרק זמן סביר ובירור נוסף של עניינים". מכאן, סבורני כי לא נפלה כל טעות המצדיקה מתן רשות ערעור. אעיר רק, מבלי להביע עמדה, שהיה ועניינו של המבקש ידון מחדש חזקה על הרשות המנהלית שתבדוק כנדרש טענת המבקש בדבר עמדת חמו והשלכת העניין על כל בקשה שתוגש.

הבקשה נדחית.