רע"ב 4558/14 אמין תמימי נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור בעניין שחרור מוקדם על תנאי.

2.

המבקש הורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל. המבקש הגיש לנציב שירות בתי הסוהר בקשה לשחרור על תנאי . הבקשה נדחתה. עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים – נדחתה (עת"א 51187-05-14, כב' השופטים ב' ארבל, ז' הווארי, י' שטרית ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

במסגרת הבקשה נטען כי הנציב ובית המשפט המנהלי שגו בהעניקם משקל מכריע לכך שהמבקש הוא "עבריין חוזר", אשר מרצה עונש מאסר שלישי בגין עבירת כניסה לישראל שלא כחוק. כמו כן נטען כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש. המשיב מצידו מדגיש כי החלטת הנציב הינה סבירה, ותואמת את נסיבות המעשה והעושה.

4.

הנציב רשאי להורות על שחרורו המוקדם של אסיר המרצה שלושה עד שישה חודשי מאסר בפועל. תנאי לכך הוא שהאסיר ראוי לשחרור, ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור ( סעיף 2 ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001). בית משפט זה הוסיף וקבע כי שיקול הדעת המוקנה לנציב, בבואו להחליט לעניין שחרור מוקדם על תנאי, הוא רחב (רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר (21.02.2007)).

מהחומר שבפניי עולה כי בשנת 2011 הורשע המבקש בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ונידון ל-15 ימי מאסר בפועל. כעבור חצי שנה הורשע המבקש באותה עבירה, ונידון ל-4 חודשי מאסר בפועל לאחר הפעלת מאסר על תנאי. לאחר מכן הורשע המבקש בפעם השלישית באותה עבירה, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל – לאחר הפעלת מאסר על תנאי. זהו עונש המאסר אותו מרצה המבקש כעת.

בנסיבות אלו, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת הנציב. החלטה זו מצויה בתוך מתחם הסבירות. היא משקפת את קביעת המחוקק, לפיה הנציב רשאי לשחרר על תנאי רק אסיר שראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. המבקש הורשע פעם אחר פעם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה שנועדה במהותה להגן על שלום הציבור ועל ביטחונו. העונשים החוזרים והנשנים שנגזרו על המבקש, ואפילו עונשי המאסר המותנה שהיו תלויים ועומדים נגדו - לא יצרו את ההרתעה הרצויה, והמבקש שב פעם אחר פעם לבצע את אותה עבירה. לנוכח זאת, דעית היא שלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המנהלי לדחות את עתירת המבקש כנגד החלטת הנציב.

אוסיף כי מהחומר עולה שהמבקש נכנס לישראל שלא כחוק במטרה לגייס כספים למימון טיפולים רפואיים לאביו. אינני מקל ראש בנסיבות אישיות אלו. ברם יצוין כי אותן נסיבות אישיות קיבלו מלכתחילה ביטוי בגזר הדין שהוטל על המבקש, והן אינן מצדיקות בהכרח הקלה נוספת בדמות שחרור מוקדם על תנאי. זאת במיוחד על רקע עברו הפלילי.

5.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.