רע"ב 4600/16 אברהם מסקאלצ'י נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשנות את סיווגו כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב ), לא להוציאו לחופשה ולא לשלבו בסבב חופשות.

1.

המבקש הוא אסיר הנושא בעונש מאסר של 14 שנים בגין עבירות שונות, ובכללן עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של התעללות בקטין. בתמצית יאמר כי המבקש הורשע (יחד עם אחרים) במסכת התעללויות ועינויים של ילדים רכים בשנים שעימם התגוררו הוא ואחרים, תחת חסותו של אליאור חן. הילדים שבהם התעלל המבקש היו ילדיה של חסידה אחרת של אליאור חן שהורשע אף הוא בגין חלקו בפרשה זו (ע"פ 2950/11 חן נ' מדינת ישראל

(8.5.2014)). יצוין כי הרשעתו של המבקש נותרה על כנה בבית משפט זה, למעט זיכויו מחמת הספק מאחד מהאישומים שבהם הורשע (ע"פ 9612/10 קוגמן נ' מדינת ישראל , פסקה 83 (27.4.2014)).

2.

המבקש מוגדר על ידי רשויות בית הסוהר וגורמי הרווחה כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה). זאת עקב הרשעתו בעבירות אלימות כלפי קטינים שלגביהם, לפי ההגדרות הרלוונטיות, הוא "בן משפחה" – בהתבסס על ראייתו כמי שהיה "אחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עמו וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור" (ראו: סעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; סעיף ד.3.א(2) לפקנ"צ 04.40.00 "חופשת אסירים" (להלן: פקודת חופשות אסירים ); סעיף 9(2)(א) להוראת תקנון עבודה סוציאלית 3.37 "ועדות מחוזיות לגילוי עריות ולאלימות במשפחה לענייני אסירים ומשפחותיהם"). נוכח סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב, ובהתאם לפקודת חופשות אסירים, מסווג המבקש כמי שנמנה על "קטגוריה א'" לצרכי בחינת זכאותו לחופשות. האסירים הנמנים על קטגוריה זו אינם זכאים לצאת לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה.

3.

במרץ 2015 הגיש המבקש עתירה שבמסגרתה ביקש לצאת לחופשה. ביום 26.11.2015 הורה בית המשפט המחוזי לוד-מרכז (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ) על הוצאת המבקש לחופשה בת 6 שעות בתנאים שפורטו בהחלטה (עת"א (מרכז) 21972-03-15). בקשות נוספות של המבקש לצאת לחופשה סורבו על ידי שירות בתי הסוהר. באפריל 2016 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי וביקש כי יוסר סיווגו כאסיר אלמ"ב וכי ישולב בסבב חופשות. לטענתו, לא מתקיימים התנאים הנדרשים כדי לראות בו "בן משפחה" של נפגעי העבירה ועל כן סיווגו כאסיר אלמ"ב – שגוי. להשלמת התמונה יוער כי ביום 2.5.2016 – לאחר הגשת העתירה וטרם ניתן פסק דין בה – דנה הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה במחוז ירושלים בעניינו של המבקש בשנית. הוועדה מצאה שלא חל שינוי ברמת המסוכנות של המבקש ועל כן לא ראתה להמליץ על הוצאתו לחופשות.

4.

ביום 29.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) את עתירת המבקש. נקבע כי כעולה מפסק הדין בבית משפט זה בערעור הפלילי בעניינו של המבקש, האחרון התעלל בקטינים שעליהם היה "בבחינת אחראי". משכך הוא מהווה "בן משפחה" של קורבנותיו, והגדרתו כאסיר אלמ"ב – בדין יסודה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה חוזר המבקש על עיקר טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, סיווגו כאסיר אלמ"ב נעשה על יסוד הרשעתו בביצוע בצוותא של תקיפת קטין והתעללות בקטין, ברם הוא עצמו לא היה אחראי על הקטין. בנסיבות אלו אין לראות במעשיו כ"אלימות בתוך המשפחה" ובו עצמו כ"בן משפחה" של נפגעי העבירה. ממילא, לשיטתו, סיווגו כאסיר אלמ"ב אינו מסייע להגן על שלום הציבור. עוד נטען כי הכרעה בטענותיו נדרשת כדי "לשרטט ולדייק את גבולות סיווג אסיר כאסיר אלמ"ב".

6.

לאחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 תינתן במקרים המעוררים שאלה משפטית רחבה או שנודעת להם חשיבות מיוחדת (רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). אף אם ניתן לנקוט בגישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלו הן למעשה בבחינת "גלגול שני" (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)), המקרה שלפניי אינו בא בקהלם של אותם מקרים אמורים. סוגיית סיווגם של אסירים כאסירי אלמ"ב נדונה זה מכבר בבית משפט זה והותוו בה כללים ועקרונות המאפשרים פרשנות רחבה של המונח "קרוב משפחה" (רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר , פסקה יד (21.0.2010) (להלן: עניין סאלח ); ראו עוד רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012); רע"ב 5304/11 פינקו נ' מדינת ישראל

(22.8.2011)). שאלת הסיווג של המבקש כאסיר אלמ"ב היא יישום פרטני של האמור. ככזו היא נטועה בדל"ת אמות המקרה, ואין היא מגלה השלכת רוחב המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא.