רע"ב 4605/12 משה אדרי נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"א 41591-05-12, שניתנה ביום 29.5.1012 על-ידי כב' השופט י' אברהם . בית משפט קמא דחה את עתירת המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר לתקופה של שנתיים וחצי בגין הרשעה בעבירות סמים, בגדרה ביקש כי יתאפשר לו לצאת לסבב חופשות.

2.

עתירת המבקש לבית משפט קמא הוגשה במקורה בדחיפות, שכן בגדרה התבקש לאפשר למבקש לצאת לחופשה לרגל אירוע שהתקיים סמוך למועד הגשת העתירה. בנוסף, ביקש המבקש לשלבו בסבב חופשות. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שעיין במידע מודיעיני חסוי. בית משפט קמא ציין, כי המידע "מלמד על אפשרות לכוונות פגיעה בעותר על-ידי אחרים", ופסק, כי ההחלטה שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשות היא סבירה.

3.

בבקשה נטען כי לא היה מקום ליתן משקל מכריע למידע מודיעיני שאינו עדכני (בית משפט קמא ציין כי מדובר במידע שהתקבל כשנה קודם לדיון בעתירה), ושהיה נכון גם שעה שהמבקש שהה בביתו, טרם מאסרו, במסגרת תנאי שחרור ממעצר. בהפנותו להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' שופט ש' פרידלנדר ) בעת"א 28907-10-11 אברהם נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 31.1.2012), טען המבקש כי יש להישמר מלסמוך יתר על המידה על מידע מודיעיני שאינו עדכני ושקשה לאמוד את טיבו, משקלו והרלבנטיות שלו למועד הדיון בעתירה. המבקש מציין כי במהלך מאסרו, שהחל בתאריך 15.5.2011, השתתף בהצלחה בסדנאות ובמהלכים טיפולים שונים והסירוב לאשר לו חופשה אינו סביר בנסיבות.

לאחר הגשת הבקשה, ביקש המבקש להשלים את הטיעון. הוא היפנה להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.7.2012 בעת"א 23378-05-12, שלפיה קיבל בית המשפט את עתירת שותפו של המבקש לכתב האישום (קובי צוציאשווילי) והורה לאפשר לאותו עותר לצאת לחופשה.

4.

המשיבים העבירו לעיוני את המידע החסוי שעמד לנגד עיני בית המשפט קמא. בתשובתם ציינו המשיבים כי אין למבקש, בהיותו אסיר, זכות קנויה ליציאה לחופשות, כי הבקשה לרשות ערעור אינה מעלה כל שאלה כללית או בעלת עניין ציבורי ועל כן דינה להידחות על הסף, וכי ההחלטה שלא לאפשר יציאה לחופשות סבירה בהתחשב במידע שבידי המשיבים, כך שדין הבקשה להידחות גם לגופה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובחומר המודיעיני, מסקנתי שדין הבקשה להידחות, זאת גם אם נחיל בענייננו את הגישה המרחיבה לבחינת בקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים, גישה שאינה מתמקדת בחשיבותה הכללית של השאלה שהבקשה מעלה (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009); רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)).

תחילה יצוין, כי המידע המודיעיני האמור הוא ממשי ומעורר לא רק חשש לפגיעה במבקש אלא להפרת השלום בכלל. אכן, המידע התקבל לפני למעלה משנה, אך יש לזכור כי סמוך לאחר מכן נאסר המבקש, והעיקר – טיבו של המידע הוא כזה שיש מקום להסיק ממנו קיומו של חשש מתמשך לשלום הציבור, שכן לכאורה לא מדובר בנושא שהיה יפה לשעתו בלבד. כאשר מדובר באסיר, העובדה שהמידע התקבל בתקופה שלפני מאסרו (וכאן מדובר במועד סמוך לתחילת ריצוי המאסר) אינה, כשלעצמה, מעידה בהכרח על העדר רלוונטיות של המידע, במיוחד כשטיבו של החשש להפרת השלום הוא כזה שליחו לא נס עם חלוף הזמן (רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 18.7.2012). לפיכך, ובהתחשב בהלכות הידועות, שלפיהן אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה, מה גם שהמבקש סווג בקטגוריה ב-1 שלפיה חופשותיו מותנות באישור משטרת ישראל, סברתי שאין מקום ליתן לו רשות ערעור.

6.

לעניין העובדה שנוצרה לאחר מתן החלטות בית המשפט קמא – קבלת עתירת שותפו של המבקש לכתב האישום ואישור יציאתו לחופשות – נושא זה, ככל שהוא רלוונטי לעניינו של המבקש (שכן המידע המודיעיני שהוצג לעיוני נוגע בעיקרו למבקש ולא לאותו שותף), צריך להיבחן תחילה על-ידי הגורמים המוסמכים, לרבות במסגרת עתירת אסיר ככל שתוגש, ואין מקום שבמסגרת דיון בבקשה לרשות ערעור על החלטה ספציפית יידון בית משפט זה לראשונה בעניינים שכלל לא נבחנו קודם לכן.

7.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית.