רע"ב 4631/07 סידי סגרון נ. מדינת ישראל-נציב שירות בתי הסוהר

1.

ביום 25.1.06 נגזר דינו דינו של המבקש לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וזאת לאחר שהורשע בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. הוא הוצב לביצוע עבודות השירות בבית חולים השרון, החל מיום 16.3.06 (לאחר שמלכתחילה אמור היה להתחיל בביצוע העבודות ב-26.1.06). הוא לא התייצב לביצוע העבודות במועד שנקבע לכך, וביום 31.5.06 החליט נציב שב"ס, מתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, להפסיק את עבודות השירות בהפסקה מינהלית וקבע כי המבקש ירצה את עונשו במאסר של ממש.

עתירה שהגיש על כך לבית המשפט המחוזי נדחתה (ביום 9.7.06). בגידרה של בקשת רשות ערעור שהגיש על אותה החלטה הסכים המשיב לערוך לו שימוע נוסף, ובהחלטה שניתנה לאחריו (27.9.06) ניתנה לו הזדמנות נוספת לרצות עונשו בעבודות שירות, הפעם במרכז לקשיש בשכונת פג'ה בפתח תקווה, וזאת החל מ-1.11.06. בביקורת שנערכה במקום ב-5.12.06 בשעה 8:58 לא נמצא המבקש באותו המקום, אולם כרטיס הנוכחות שלו הוחתם, על ידי אדם אחר, עוד בשעה 7:32.

ביום 3.1.07 דווח ממקום ביצוע עבודות השירות לשב"ס כי ביום 31.12.06 הגיע המבקש למקום ביצוע העבודות בשעה 8:30, אולם כרטיס הנוכחות שלו הוחתם על ידי מאן דהוא כבר ב-7:30. לאור זאת נערך לו שימוע נוסף על ידי המשיב (ביום 22.1.07), וביום 8.2.07 החליט נציב שב"ס על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. שוב עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, ובדיון בעתירתו הציג מכתב מעובד המחסן בבית האבות בו ביצע את עבודות השירות, ובו נאמר כי חלה טעות בתלונה לגבי יום 31.12.06, שכן לדברי עובד המחסן הגיע המבקש לעבודתו אותו היום כבר ב-7:30. אותו מכתב נמסר ישירות מידי עובד המחסן למבקש ולא נשלח כלל מהאחראי על מקום העבודה לשב"ס.

לאחר שני דיונים שהתקיימו בעתירה (19.3.07 ו-17.5.07) ולאחר שהובאו בפניו הבהרות המשיב ובדיקותיו, מצא בית המשפט קמא כי המשיב הפר באופן שיטתי ודרך קבע את התנאים שנקבעו לביצוע עבודות השירות, וזאת על אף הגישה הסלחנית שננקטה כלפיו שוב ושוב מצד המשיב ומצד בתי המשפט. לאור זאת, החליט בית המשפט קמא (ביום 17.5.07) כי החלטת המשיב להפסיק מינהלית את עבודות השירות הינה סבירה ודחה את העתירה.

2.

בבקשה זו שבפני עותר המבקש לרשות לערער על אותה ההחלטה. בבקשתו הוא טוען, כי בית המשפט קמא לא בחן כראוי את השגותיו כנגד ממצאי המשיב בדבר הפרותיו את תנאי השחרור, כי לא ייחס את המשקל הראוי ל"ראיות החותכות" שהביא בפניו לעניין נסיבות הדברים מיום 31.12.06, כי לא היה מקום לשקול נגדו הפרות ממקומות ביצוע עבודות שירות שקדמו להפרות הנוכחיות וטענות מעין אלה נוספות. את עיקר טענותיו ממקד המבקש במכתבו של המחסנאי.

הוריתי למשיב להגיש תגובתו לבקשה.

3.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה על שלל נספחיהן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, ומתמקדת כל כולה בטענות המבקש לעניין ממצאי העובדה שקבע בית המשפט קמא בעניין ההפרות הספציפיות שהפר המבקש את תנאי ביצוע עבודות השירות (ר' רע"ב 7/86 ווייל נ' מדינת ישראל , רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שב"ס ).

גם לגופם של דברים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. אשר לממצאי הפרת התנאים מיום 5.12.06, אין ולא היו למערער השגות כלשהן. אשר למכתבו של המחסנאי לעניין ההפרה הקודמת (מיום 31.12.06), המדובר על פניו במכתב מאוחר הממוען אל המבקש ישירות והעומד בסתירה לדיווח הישיר שדיווח הממונה במקום העבודה לשב"ס.

כמו כן, לא מצאתי פגם בסקירה שסקר בית המשפט קמא את שרשרת ההפרות הקודמות שהפר המבקש את תנאי ביצוע עבודות השירות. אמנם, בהליכים קודמים נקטו עמו המשיב ובתי המשפט במידת הסלחנות, ברם אין ולא היה בכך לשלול הבאת הדברים בכלל השיקולים לאחר ששב וחזר לסורו.

החלטת המשיב כי נוכח כל אותן הפרות חוזרות ונשנות אין המבקש ראוי להמשיך בביצוע עבודות השירות, נמצאת סבירה וראויה ובדין נדחתה עתירת המבקש כנגד אותה ההחלטה.

וכבר נפסק לעניין מעין זה:

"... ניתנה למבקש הזדמנות להימנע מריצוי מאסר בפועל. הוא בחר, מטעמיו שלו, לנהוג כפי שנהג ולא תיקן מדרכיו חרף ריבוי ההזדמנויות שניתנו לו.

בנסיבות אלה, החלטת שירות בתי הסוהר היתה לא רק סבירה כי אם מתבקשת" (רע"ב 2943/97 הנ"ל).

4.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

המשיב יתייצב לריצוי מאסרו ביום 15.8.07 בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב.