רע"ב 4655/18 מהדי חטיב נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן חמו ) בעת"א 48634-04-18 מיום 16.5.2018, בגדרה נדחתה עתירת המבקש המכוונת נגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשה ראשונה.

1.

המבקש הורשע ברצח אחותו, וביום 19.12.1999 נידון למאסר עולם (ת"פ 193/98) שנקצב ל-30 שנה. במהלך ריצוי מאסרו, המבקש הורשע בעבירת חבלה ועבירת תקיפה של עובד ציבור, לאחר שתקף אנשי סגל בבית הסוהר. על המבקש הושתו 24 חודשי מאסר, כאשר מתוכם 12 חודשים במצטבר (ת"פ 2007/99). במקרה נוסף, הורשע המבקש, תוך שהותו בכלא, בעבירת חבלה בנסיבות מחמירות עקב דקירת אסיר אחר ששהה עמו, ובגין כך הוטלו עליו 18 חודשי מאסר במצטבר (ת"פ 233/04). המבקש צפוי להשתחרר לאחר ריצוי עונשו ביום 5.10.2030.

2.

המבקש הגיש לוועדת אסירי עולם (להלן: הוועדה ) בקשה לצאת לחופשה ראשונה. ביום 27.3.2018, התכנסה הוועדה כמדי שנה ודנה בבקשה לאחר שהובאו בפניה הנתונים המקצועיים והמידעים המודיעיניים בעניינו של המבקש. בהתחשב בתהליך השיקומי והטיפולי שעבר המבקש, וחרף המלצתם השלילית של גורמי המודיעין, החליטה הוועדה ברוב דעות על קבלת בקשת המבקש.

נוכח העובדה כי הוועדה לא קיבלה החלטתה פה-אחד, עניינו של המבקש הועבר לנציבת שירות בתי הסוהר (להלן: הנציבה ), בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ). ביום 29.3.2018, דחתה הנציבה את הבקשה בהתבסס על עמדת גורמי המודיעין ומשטרת ישראל, ועל ההיסטוריה העבריינית של המבקש המאופיינת בפעילות אלימה.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. לאחר בחינת האבחון הפסיכולוגי; חוות הדעת המודיעיניות בעניינו; וכן פרוטוקול הדיון של הוועדה, בית משפט קמא קבע כי החלטת הנציבה נמצאת בגדר מתחם הסבירות וכי אין מקום להתערב בה. לאור האמור, העתירה נדחתה.

על כך נסבה הבקשה שבפניי.

4.

המבקש טען כי עניינו מעלה שאלות עקרוניות אשר משליכות על ציבור האסירים. נטען כי דחיית הבקשה תיצור 'אפקט מצנן' בקרב האסירים, והמסר אשר יועבר, כלשונו של המבקש, הוא כי: "לא חשוב כמה שתטפל בעצמך ותיתן מעצמך תמיד יהיו לך לרועץ המידעים השליליים ואין זה משנה ממתי כל אותם מידעים נטענים".

לגופו של עניין נטען כי החלטת הנציבה אינה מנומקת דיה, ומבוססת על מידעים לא עדכניים. המבקש הדגיש כי עבר כברת דרך טיפולית; כי השתתף בקבוצות טיפוליות והפיק מכך תועלת רבה וניכר שיפור משמעותי במצבו; וכי המסוכנות הנשקפת ממנו פחותה עד מאוד. לשיטת המבקש, מאחר שהנציבה ובית משפט קמא לא העניקו משקל ראוי לנתוניו האישיים ולהתנהגותו החיובית בשנים האחרונות, יש מקום להתערבות בהחלטה.

5.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיבה על צרופותיה, ובחומר הסודי אשר הונח בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

ההלכה הפסוקה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מנהליים אשר דן בעתירת אסיר תינתן במשורה, אך מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים. לא שוכנעתי כי הבקשה שבפניי נמנית על מקרים אלו, גם לא על-פי הגישה המרחיבה בפסיקה למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים (ראו: 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). על אף ניסיונו של המבקש לעטוף את בקשתו באצטלא עקרונית, עיון בבקשה מעלה כי טענותיו מכוונות כלפי עניינו הקונקרטי ונסיבותיו הפרטניות, ודי בנימוק זה כדי להורות על דחיית הבקשה על הסף.

6.

לכך יש להוסיף את נקודת המוצא ולפיה אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות, וכי לגורם המוסמך מסור שיקול דעת רחב בהקשר זה (ראו, דוגמה אחת מני רבות, רע"ב 2091/18 פלוני נ' מדינת ישראל (27.3.2018)).

כפי שעולה מהחומר שבפני, המבקש צבר חמ"ן שלילי לאורך כל תקופת מאסרו (החומר המודיעיני בעניינו אינו ישן כפי שנטען), והחל להשתלב בטיפול בתחום האלימות אך בשנתיים האחרונות. חילוקי הדעות שנוצרו בוועדה מעידים על המורכבות בקבלת החלטה כגון דא, וההחלטות בעניינו של המבקש משקפות את עומק הבחינה שנעשתה של ההיבטים השונים, ובוודאי שאין לומר כי ההחלטה שנתקבלה אינה סבירה.

המבקש יהא רשאי לחזור ולבקש לצאת לחופשה ראשונה בחלוף שנה ממועד התכנסות ועדת אסירי עולם בעניינו, דהיינו, בחודש מרץ 2019. ככל שיסבור המבקש כי חל שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להצדיק הקדמת הדיון בעניינו הרי שדלתות הוועדה לא נטרקו בפניו, והוא יהיה רשאי לבקש להקדים את בחינת עניינו עוד קודם לכן.

7.

אשר על כן, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ודין הבקשה לרשות ערעור להידחות.