רע"ב 4902/18 יאסר כעביה נ. ועדת השחרורים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט י' בן חמו , השופטת ע' הוד והשופט ח' סבאג ) בעת"א 20945-06-18 מיום 18.6.2018, בגדרו נדחתה עתירת המבקש ונותרה על כנה החלטת ועדת השחרורים לבטל את שחרורו המותנה מהמאסר.

2.

המבקש הורשע בעבירות תעבורה, נגזר עליו עונש של חודש מאסר בפועל, והופעל לחובתו עונש של מאסר על תנאי למשך 8 חודשים. כמו כן, הורה בית המשפט על המרת עונש המאסר בעבודות השירות שאותו ריצה המבקש בעת ההיא, בעונש של מאסר בפועל, בחופף לתקופת המאסר האמורה. סך הכל נקבע, כי המבקש ירצה תקופת מאסר בת 9 חודשים.

3.

ביום 26.10.2016 החליטה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש. ההחלטה התקבלה חרף התנגדותו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, והיא ניתנה בכפוף לתנאים הבאים: מילוי תכנית הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ); התייצבות בתחנת המשטרה אחת לשבועיים; שהות ב"מעצר בית", כל יום בין השעות 22:00-5:00; והתייצבות לביקורת בפני הוועדה ביום 19.2.2017.

4.

ביום 3.12.2016, כחודש לאחר שחרורו, נתפס המבקש כשהוא נוהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח. ביום המחרת הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות אלה. במקביל, ביום 11.12.2016, פנתה רש"א לוועדת השחרורים בבקשה להפקעת רשיונו

של המבקש, מכיוון שלא התייצב לטיפול בהתאם לתנאי שחרורו. משטרת ישראל המליצה אף היא על הפקעת רישיונו של המבקש בעקבות כתב האישום האמור.

5.

ביום 20.2.2017 דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש, והחליטה לקבוע לו תקופת תנאי חדשה, אורכה כמלוא התקופה שנוכתה ממאסרו. המבקש הוזהר לבל יפר את תנאי השחרור. הוועדה נמנעה מלהסתמך בהחלטתה על כתב האישום הנ"ל שהוגש נגד המבקש בשל חזקת החפות שעמדה לזכותו, וקבעה כי באם יורשע בהליך, תוכל המדינה להגיש בקשה נוספת בעניין שחרורו (להלן: ההחלטה הראשונה ).

6.

ביום 16.7.2017 הורשע המבקש בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נוכח הרשעתו, ולאור קביעת ועדת השחרורים לפיה רשאית המדינה לשוב ולבקש את הפקעת רישיונו במידה ויורשע, הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לועדת השחרורים בקשה נוספת לביטול ההחלטה על שחרור המבקש. בבקשה צוין גם כי המבקש לא השתתף בהליך הטיפולי שבו חויב במסגרת תנאי הרישיון. ביום 4.6.2018 קיבלה ועדת השחרורים את הבקשה והורתה על ביטול שחרורו של המבקש, ועל חיובו בנשיאת יתרת תקופת המאסר שעמדה לחובתו (להלן: ההחלטה השנייה ).

7.

על החלטה זו, עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת השחרורים סבירה, וכי שקללה באופן מידתי את הנתונים שהובאו בפניה. עוד קבע בית המשפט כי "אין ספק שבהחלטה הראשונה של ועדת השחרורים נפלו טעויות", אך "נגד החלטה זו של ועדת השחרורים לא הוגשה עתירה" ומשכך "החלטה זו שאף לא אחד מהצדדים ערר עליה, מחייבת". בשל האמור, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת ועדת השחרורים, והעתירה נדחתה.

8.

מכאן הבקשה שלפני. בבקשה נטען כי היא מעלה שתי שאלות עקרוניות. הראשונה , האם לועדת השחרורים סמכות לדון ולהכריע בשתי בקשות להפקעת רישיון הנובעות מנימוק זהה. השנייה , מה מעמדה ומה היקפה של אזהרה הניתנת בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001. לגופו של עניין, נטען בבקשה כי ההחלטה הראשונה והשנייה של הוועדה חורגות ממתחם הסבירות תוך פגיעה בזכותו של המבקש לחירות, כיוון שהן ניתנו בנוגע לשתי בקשות זהות לחלוטין. כמו כן, נטען בבקשה כי המבקש לא קיבל הסבר אודות האזהרה שנכללה בהחלטה הראשונה, ולכן לא הבין אותה כראוי; משכך, נפגעו זכויותיו.

9.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר ניתנת במשורה, אך במקרים שבהם הן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית. על אחת כמה וכמה, כאשר עסקינן בעתירת אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים, שהיא גוף מעין שיפוטי, שאז הפנייה לבית משפט זה היא בבחינת 'גלגול שלישי' (והשוו: רע"ב 6139/14 פלוני נ' ועדת השחרורים , פסקה 23 וההפניות שם (20.4.2015)). העניין שלפנינו אינו מעורר שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער. השאלה הראשונה שהעלה המבקש אינה נוגעת לענייננו שכן היא עוסקת בהחלטה הראשונה של הוועדה. המבקש לא ראה להשיג כדין על הארכת תקופת התנאי. ועדת השחרורים הזהירה את המבקש באופן מפורש לבל יפר את תנאי השחרור והבהירה, כזכור, כי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה יוכל לשוב ולבקש את הפקעת הרישיון, במידה והמבקש יורשע במיוחס לו. השאלה בדבר מעמדה והיקפה של חובת האזהרה לפי סעיף 21 (א) לחוק, אינה מתעוררת אף היא, שכן המבקש הפר את תנאי שחרורו בטרם ניתנה ההחלטה הראשונה במסגרתה הוזהר. אין אפוא מקום לטענה כי אילו הבין המבקש את האזהרה שנתנה ועדת השחרורים, היה מכלכל את צעדיו באופן אחר, בהתאם לתנאי השחרור. גם לגופם של דברים, לא נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים על ביטול הרישיון והפקעתו באופן מלא, כמפורט בתגובת המשיבים.

10.

אין הצדקה אפוא ליתן למבקש רשות לערער, ולפיכך הבקשה נדחית.