רע"ב 510/21 חריס חטיב נ. שרות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' משניות ) מיום 13.1.2021 בעת"א 5721-12-20, בגדרו נדחתה עתירת המבקש להורות על ביטול סיווגו כאסיר בטחוני.

רקע

1.

המבקש מרצה עונש של 18 חודשי מאסר, שנגזרו עליו במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה עונשית בת"פ (ב"ש) 25257-05-20, לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות של סיוע להחזקת נשק שלא כדין ונסיון להלבנת הון.

על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן שימש המבקש כבלדר כספים, בהתאם לבקשתו של אדם, דוד הּ של ארוסתו, ביודעו כי אותו אדם הוא אסיר בטחוני הנמצא בכלא עם אסירי חמאס. במסגרת הסדר הטיעון נמחקו מכתב האישום המתוקן עבירות לפי חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור ), שיוחסו למבקש בכתב האישום טרם תיקונו. למרות זאת הוטל עליו בגזר הדין, בנוסף לעונשים אחרים, עונש של מאסר מותנה בגין כל עבירה על חוק המאבק בטרור, אף מבלי שהדבר התבקש על-ידי התביעה. רכיב עונשי זה בוטל בהחלטת בית משפט השלום, לאחר שהמבקש הגיש בקשה לתיקון פסק דין, בנימוק כי משלא הורשע בעבירה על חוק המאבק בטרור, אין להטיל עליו עונש מותנה בגין עבירה על חוק זה.

2.

פניותיו של המבקש לשב"ס לשינוי סיווגו מאסיר בטחוני לאסיר פלילי נדחו. השגה על כך, אותה הגיש המבקש לרח"ט כליאה בשב"ס, נדחתה גם היא בנימוק כי סיווגו נעשה בהתאם לפקודת הנציבות 04.05.00 (להלן: הפקודה ) ולא נשען רק על העונש המותנה לפי החוק למאבק בטרור שהוטל עליו בתחילה, אלא על נסיבות ביצוע העבירות, במסגרתן העביר ביודעין כסף עבור אסיר בטחוני שנמצא בקשר עם פעילי טרור. עוד נכתב בהחלטה כי חטיבת המודיעין של השב"ס וגורמי הבטחון מתנגדים לשינוי הסיווג משום שעל פי המידע שברשותם המבקש ידע בוודאות כי האסיר מעורב בפעילות עבור ארגון טרור. לפיכך, ועל פי המידע שהוצג בפני רח"ט כליאה, לא נמצא מקום לשנות את ההחלטה הדוחה את בקשתו לשינוי הסיווג.

3.

על כך הגיש המבקש עתירה מנהלית. בתגובת המשיב לעתירה נכתב, בין היתר, כי חוות הדעת של השב"כ לא עמדה בפני רח"ט כליאה בעת קבלת ההחלטה בהשגה אך המידע המצוי בה היה ידוע למשיב עובר לקבלת ההחלטה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את העתירה בקבעו כי לאור השוני בין הרף הראייתי בהליך המנהלי לעומת ההליך הפלילי, הרי שאף שבהליך הפלילי הורשע המבקש בעבירות שאין להן כל היבט בטחוני, הרי שחלקה החסוי של חוות דעת השב"כ, שבו עיין בהסכמת בא-כח המבקש, מבסס את האמור בחלקה הגלוי, לפיו "המבקש פעל מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שמעשיו עשויים ליצור לבטחון המדינה, אם לא למעלה מכך".

לפיכך, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב לסווג את המבקש כאסיר בטחוני תואמת את סיפת סעיף 3ב לפקודה משום שהיא נתמכת בחוות דעת השב"כ המעידה על מסוכנות בטחונית הנשקפת מהמעשים בגינם נעצר המבקש, ואף שלא הורשע בה, ולא נפל כך פגם בהתנהלות המשיב המצדיק התערבות.

נימוקי הבקשה

5.

טענותיו של המבקש נוגעות לשגיאות שנפלו, לשיטתו, בפסק דינו של בית המשפט. נטען, כי לו אכן היו בנמצא ראיות המעידות כי עבר עבירה על חוק המאבק בטרור, לא היתה התביעה מסכימה להסדר הטיעון במסגרתו נמחקו מכתב האישום עבירות אלו. כן נטען כי בית המשפט קמא התעלם מדרך הפעולה הפסולה של המשיב בקבלת ההחלטה ומהפגיעה הקשה בהליך סיווגו של המבקש, שלא התבסס על מידע ממשי ולא עמד בתנאי פקודת שירות בתי הסוהר, באופן המהווה פגם מהותי שבכוחו לשלול את הליך הסיווג כולו, שהתקבל בחוסר סמכות ובית המשפט קמא שגה בכך שלא ייחס חשיבות רבה לטענות המבקש בהקשר זה. עוד נטען כי בית המשפט קמא בחר להסתמך על חוות דעת השב"כ למרות שתאריכי חוות הדעת הסודיות, כפי שצוינו בפסק הדין, מלמדים כי אלו עמדו גם בפני התביעה בעת ניהול ההליך הפלילי כבר לאחר מעצרו של המבקש, כשלטענת המבקש השב"כ לא הוסיף כל מידע חדש וכל הראיות מבוססת על חקירותיו, שתוצריהן היו במחלוקת ולא התבררו בבית המשפט בשל הסדר הטעון שהתביעה עצמה יזמה. משכך, נטען, יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולהורות על ביטול סיווגו של המבקש כאסיר בטחוני.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

7.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (רע"ב 4864/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (29.8.2019)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה האמורות, והמבקש אף לא טען לכך בבקשתו וטענותיו מתמקדות בעניינו הפרטי בלבד. גם אם נחיל בעניינו של המבקש את אמת המידה המקלה, לפי גישתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)) – אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"ב 2171/16 עאשור נ' שירות בתי הסוהר מחלקת האסיר , פסקה 6 (26.5.2016).

שכן, גם לגופו של עניין לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על ההבדל ברף הראייתי בין ההליך המנהלי לבין ההליך הפלילי, כך שלא ניתן לקבוע כי תיקון כתב האישום בעניינו של המבקש מלמד על העדר ראיות לצורך ההליך המנהלי. בדומה לאמור ברע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ'

אלראזק , פסקה 6 (2.11.2003), הסדר הטיעון לא התייחס לשאלת סיווגו של המבקש כאסיר בטחוני ולא ניתן היה להניח כי לאור תיקונו לא יסווג כך, בהכרח. חוות הדעת של השב"כ, שהוצגה לבית המשפט קמא, התייחסה בקביעתה גם לחומרי חקירה חסויים, ובית המשפט עיין בחומר החסוי, בהסכמת בא-כח המבקש וקבע כי יש בה ביסוס להערכה כי המבקש פעל מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שמעשיו עשויים ליצור לבטחון המדינה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעת בית המשפט קמא כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב המצדיק התערבות.

8.

לפיכך, הבקשה נדחית.