רע"ב 5372/09 כאמל אל נאצצרה נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), שדחה את עתירת האסיר אותה הגיש המבקש ושבגדרה ביקש לאפשר את יציאתו לחופשות.

המבקש הורשע בביצוע שוד בנסיבות מחמירות, בעת היותו אסיר ברישיון, ונשא בעונש מאסר בגין עבירות אלה. בעת היותו בחופשה ממאסר זה היה עליו לשהות במעצר לילה, אולם המבקש הפר את תנאי חופשתו ונסע ברכב עם אחיו בשעת לילה. שוטרים שהבחינו ברכב חשדו שמובלים בו סמים ועל-כן ניסו לעצור את הרכב. המבקש ניסה להימלט מהשוטרים, פרץ את המחסום המשטרתי, פנה פניית פרסה ונסע במהירות בניגוד לכיוון התנועה. הוא התנגש חזיתית ברכב אחר, וכתוצאה מכך נהרג נהגו של הרכב האחר ואחרים נפצעו. בגין מעשים אלה המבקש הורשע בהריגה ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית. עונשו נקבע ל-8 שנות מאסר וכן הופעל מאסר מותנה בן שנתיים. מאז הפרת תנאי חופשתו, לא הותר למבקש לצאת לחופשות נוספות. המבקש עתר לבית המשפט קמא בבקשה להתיר לו יציאה לחופשות. עתירתו, כאמור, נדחתה. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי חופשה איננה זכות המגיעה לאסיר באופן אוטומטי, אלא היא תלויה בהתנהגותו. המבקש לא רק שהפר את תנאי חופשתו, אלא הוא גם עבר עבירת הריגה בהיותו בחופשה. בכך המבקש הפר את האמון שניתן בו ועל-כן – כך קבע בית המשפט קמא – הוא אינו זכאי לחופשות. בית המשפט קבע עוד, כי משהפר המבקש את האמון שניתן בו בצורה כה חמורה, שוב אין רלוונטיות לחוות דעת שנערכה לגבי מסוכנותו של המבקש.

המבקש טוען כי משחלפו כחמש שנים מאז הפרת תנאי חופשתו האחרונה, ולאור העובדה כי בחמש שנים אלה התנהגותו של המבקש היתה תקינה מכל בחינה, יש מקום לבחון מחדש את יציאתו לחופשות. המבקש יזם את עריכתה של חוות דעת מומחה לעניין מסוכנותו, ובחוות הדעת הובעה ההערכה כי ככל הנראה ניתן יהיה להוציא את המבקש לחופשות קצרות בתנאים מגבילים ובליווי של ערב אמין ללא חשש. המבקש גורס עוד כי יש להעניק משקל לכך שבסעיף 8(ג)(2), פרק ב לפקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת הנציבות ) נקבע כי "נפתח תיק פלילי נגד אסיר... לא תאושר חופשה לאסיר במשך עד חצי שנה החל ממועד פתיחת התיק..." ובסעיף 1(א), פרק יב לפקודת הנציבות נקבע כי "הפר האסיר אחד מתנאי החופשה שנקבעו, יוקפאו חופשותיו למשך 6 חודשים מיום זכאותו לחופשה...".

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבה טוענת גם לגופה של הבקשה. היא מסבירה כי הסמכות לאשר יציאה לחופשה נתונה לשיקול דעת, אשר הכללים להפעלתו מפורטים בפקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים". בהתאם לכללים אלה, סיווגו של המבקש נקבע כשייך לקטגוריה א', שאליה שייכים אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. בהחלטה לגבי יציאתו של אסיר לחופשה על שירות בתי הסוהר לשקול אל מול רצונו של האסיר לצאת לחופשה ואל מול האינטרס השיקומי – את הצורך בהגנה על שלום הציבור מפני עבירות שהאסיר עלול לבצע אם תאושר יציאתו לחופשה. המשיבה מדגישה כי ההתערבות בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר – שהוא הרשות המוסמכת לעניין חופשות אסירים ובידיו המומחיות בנושא זה – היא בדרך כלל מצומצמת. המשיבה טוענת כי ההחלטה שלא לאשר למבקש יציאה לחופשות היא מוצדקת וסבירה, וזאת לאור תקופת מאסרו הממושכת של המבקש והעובדה כי ביצע עבירות חמורות בעת היותו בחופשה ותוך ניסיון להימלט מבדיקת שוטרים. נסיבות אלה אינן מאפשרות מתן אמון במבקש. עוד מציינת המבקשת כי קודם לכן המבקש ביצע עבירות בהיותו אסיר ברישיון. המבקשת סומכת ידה על נימוקי בית המשפט קמא באשר לרלוונטיות של חוות הדעת שנערכה בעניינו של המבקש.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית, שיש לה חשיבות כללית מעבר לנסיבות הספציפיות של מקרה זה. המבקש טוען כי ההחלטה שלא להוציאו לחופשות מנוגדת להנחיות פקודת הנציבות, כפי שפורטו לעיל, אולם בטענה זו אין ממש. לפי הוראת סעיף 8(ג), פרק ב לפקודת הנציבות, סיווגו של אסיר לצורך יציאתו לחופשה ייבחן מעת לעת לפי המידע הנוגע לכמה קריטריונים שונים: מסוכנות לציבור, יתרת המאסר לריצוי, עבר פלילי, מעמד האסיר בהיררכיה העבריינית ומידע מודיעיני או מידע באשר לביצוע בריחה ממשמורת חוקית. הוראת סעיף זה קובעת גם כי לאחר פתיחת חקירה פלילית נגד אסיר יופסקו חופשותיו למשך חצי שנה. במהלך תקופה זו ייבחן מחדש סיווגו של האסיר, ולאחר בחינה זו יציאת האסיר לחופשה תהיה בהתאם לקטגוריה אליה סווג. ברור ומובן כי אסיר שסווג לקטגוריה א' – שמשמעה, כאמור, שאין להוציא את האסיר לחופשות עקב סכנה לשלום הציבור – לא יוצא לחופשות גם בחלוף חצי שנה. כך גם לגבי הקפאת חופשותיו של אסיר עקב הפרת תנאי חופשתו לפי סעיף 1, פרק יב לפקודת הנציבות. משחלפה חצי שנה מתחילת ההקפאה, חלה ההוראה הרגילה הנוגעת להוצאת אסירים לחופשות, ויש לבחון מחדש את סיווג האסיר מעת לעת.

בענייננו, סווג המבקש כאסיר בקטגוריה א', שאינה מאפשרת יציאה לחופשות. סיווג זה נבחן על-ידי בית המשפט קמא, שמצאו ראוי. טענותיו של המבקש לגבי הסיווג נוגעות כולן לנסיבותיו המסוימות של המבקש, ועל-כן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. גם לגופם של דברים, אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. המבקש נושא בעונשי מאסר שאורכם הכולל הוא 15 שנים. חלק מן העבירות בהן הורשע המבקש בוצעו בעת שהיה אסיר ברישיון, לאחר שחרורו ממאסר קודם, וחלק מן העבירות בוצעו, כאמור, בעת היותו אסיר בחופשה. בנסיבות אלה, הערכותיהם של שירות בתי הסוהר ושל בית המשפט קמא, כי לא ניתן ליתן אמון במבקש במידה מספקת לצורך הוצאתו לחופשה, מובנות ומבוססות.

נוכח כל אלה, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.