רע"ב 5385/20 אברהם זריהן נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש נושא בעונש מאסר עולם שטרם נקצב בגין עבירה של גרימת מוות בכוונה תחילה. המבקש הגיש עתירה ובה טען כי המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן גם: שב"ס ), מאפשר קניית תבלינים במרכז המכר של בית הסוהר (קנטינה) באריזות במשקל 100 גרם בלבד, חלף אריזות במשקל של קילוגרם אחד שנמכרו בעבר, וכי מתכונת זו מייקרת משמעותית את עלותם. עוד עתר המבקש נגד ההחלטה לא למכור בקנטינה מצקות עשויות מפלסטיק וכפות עשויות מברזל. ביום 2.7.2020, לאחר קבלת תשובת המשיב, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) את העתירה. בפסק הדין נקבע כי רכישת מוצרי מזון וכלים בקנטינה היא משום טובת הנאה הניתנת לאסיר וכי נקודת המוצא היא כי צרכיו הבסיסיים של האסיר כמו מזון והיגיינה מסופקים על ידי שב"ס. נפסק כי ההחלטה לגבי המוצרים שניתן לרכוש בקנטינה היא החלטה מינהלית המבוססת על שיקולים שונים ועל פי נהלים הנבחנים מעת לעת בהתאם לצורך ובהתחשב בין היתר בביקוש למוצרים. בהינתן המכלול האמור לא מצא בית המשפט להתערב בהחלטה המינהלית נושא העתירה.

למען שלמות התמונה יוער כי ביום 22.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי עתירת אסיר שבה התבקש שירות בתי הסוהר, בין היתר, לספק לעותר שם ולשאר האסירים באותו מתקן סכו"ם ממתכת עם ידית פלסטיק, כבעבר – וליתר דיוק, לאפשר מכירתו בקנטינה. באותו הליך קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) כי מתשובת שב"ס עלה כי ההחלטה שלפיה לא יימכר עוד סכו"ם עשוי ממתכת בקנטינה נבעה משיקולים ביטחוניים, פליליים ובטיחותיים לאחר שהתברר כי אסירים עושים בו שימוש לרעה וכי כפיות ברזל שימשו אותם כאמצעי לחימה. עוד צוין כי כפות הפלסטיק המסופקות "הינן איכותיות ורב פעמיות " (ההדגשה הוספה – ע' פ'; עת"א (מחוזי נצ') 71093-11-18 אלטיף נ' שרות בתי הסוהר – מחלקת האסיר (22.1.2019) (להלן: עניין אלטיף )).

2.

מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור (שנמחקה תחילה מחמת אי תשלום אגרה; ראו החלטת כב' הרשם ר' גולדשטיין בהליך דנן מיום 14.10.2020), שבה נטען כי הגם שהרכישה בקנטינה מוגדרת כ"טובת הנאה" בפועל היא מוקנית לאסיר באופן "אוטומטי" כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים והיא לא דורשת עמידה בתנאים מצדו (למשל, טיפול שיקומי וחוות דעת). נטען כי ברירת המחדל היא כי אסיר זכאי לרכוש מוצרים בסיסיים בקנטינה ואפשרות זו עלולה להישלל ממנו עקב התנהגות שלילית; וכי בהליכים אחרים נדונו לגופן החלטות לגבי העלאת מחירי מוצרים בקנטינה נוכח פגיעתן באוכלוסיית האסירים. לפיכך טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שלא התייחס בפסק הדין לטענותיו לפגיעה באסירים כתוצאה מההחלטה להפסיק למכור את המוצרים שפורטו.

3.

התבקשה תשובת המשיב, שטוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף – משום שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור לבית משפט זה; ולגופם של דברים – בהיעדר עילה להתערב בהחלטת גורמי שירות בתי הסוהר הרלוונטיים בענייננו. נטען כי המבקש לא העלה את טענותיו לגבי מהות טובת ההנאה שמגולמת באפשרות לקנות בקנטינה וכי ממילא עניינה של הבקשה הלכה למעשה הוא ברצונו של המבקש כי מוצרים מסוג מסוים דווקא יימכרו בקנטינה. המשיב טוען כי בהחלטה על זמינות מוצרים לקנייה בקנטינה הוא רשאי לשקול מכלול של שיקולים ניהוליים וביטחוניים וכי בפרט בעניין האריזות שבהן נמכרים התבלינים נערכה עבודת מטה כללית שבחנה את הביקוש למוצרים שונים על רקע מגבלות שטחי האחסון. המשיב מדגיש כי על בסיס אותה בחינה התקבלה ההחלטה נושא הבקשה דנן לגבי אריזות התבלינים; וכי מחירי המוצרים הנרכשים בקנטינה נקבעו במסגרת מכרז, לאחר ביצוע סקר מחירים ברשתות שיווק שונות והצעת החברה הזוכה הייתה הזולה ביותר מבחינת עלות סל המוצרים לצרכן. אשר למכירת כפיות ומצקות, המשיב טוען, כפי שנטען בעניין אלטיף , כי זו מבוססת על שיקולי ביטחון מובהקים וכי ממילא שב"ס מספק לאסירים שלוש ארוחות ביום ואין צורך חיוני כי אסירים יידרשו לבישולים עצמיים או כי תתאפשר קנייתם של כלים בקנטינה לצורך זה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף להערתי שלהלן. כמפורט לעיל, העתירה שעליה נסבה הבקשה שלפניי עסקה בשלושה סוגי מוצרים שמכירתם בקנטינה הופסקה: אריזות תבלינים במשקל קילוגרם אחד; מצקות פלסטיק; וכפות ברזל. לאחר שנדרש לטיעוני הצדדים לפניו ובפרט לשיקולים שעמדו ביסוד ההגבלות כפי שפורטו בתשובת המשיב שם, מצא בית המשפט כי לא היה מקום להתערב בהחלטות האמורות והורה על דחיית העתירה. לפיכך אני סבור, בהינתן השיקולים העולים מפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומתשובת המשיב, כי בכל הנוגע למגבלות על מכירת התבלינים וכפות הברזל אין מקום להיעתר לבקשה שלפניי בשים לב לאמת המידה המנחה בבקשות מעין אלו שלפניי (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); וראו בעניין דומה רע"ב 5147/15 זריהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה ד (18.8.2015)). אשר לטענותיו של המבקש נגד הגבלת המכירה של מצקות העשויות מפלסטיק , תשובת המשיב בהליך קמא הסתמכה על פני הדברים בעניין זה (ובעקבותיה, כך נראה, פסק הדין) על ההכרעה בעניין אלטיף . אלא שכמפורט בפסק הדין באותו עניין, הקביעה שלפיה אין מקום להתערב בהגבלה על מכירת כפות ברזל בקנטינה התבססה בין היתר על כך שמתאפשרת מכירת כפות פלסטיק רב פעמיות (ראו פסקה 1 לעיל). מכאן עולה כי בית המשפט בענייננו למעשה לא נדרש להשגותיו של המבקש בעתירתו על הפסקת מכירת מצקות (רב פעמיות) שעשויות מפלסטיק ואף בתשובתו של המשיב לפניי אין התייחסות לנושא זה. ברם, איני רואה לתת רשות ערעור בעניין נקודתי זה, בשים לב לכך שההשגות בנושא לא עמדו במוקד טיעוניו של המבקש. עיון בפרוטוקול הדיון בעתירה מיום 22.6.2020 מלמד כי בא כוחו של המבקש אמנם טען כי אין באפשרותו להשתמש בכלים חד פעמיים משום שאלה נמסים בבישול (בטענה שהופנתה כך נראה, גם לכפות) אולם הטיעון הוצג כחלק מן ההשגות לגבי הפסקת מכירתם של כלים ממתכת תוך שנטען כי הנימוק הביטחוני הוא בלתי סביר וניתן להגיע לפתרון מידתי יותר. בנסיבות אלו, איני סבור כי יהיה נכון להידרש עתה במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור לטענות הפרטניות בעניין מצקות הפלסטיק לגופם של דברים. בצד האמור, טענותיו של המבקש בנקודה זו, ככל שיבחר להעלותן בעתיד באופן ממוקד, שמורות לו.

בכפוף לאמור – הבקשה נדחית.