רע"ב/רעב"ס 5404-24 רע"ב/רעב"ס 5404-24

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ט' לחיאני שהם) בעת"א 26309-03-24 מיום 03.06.2024, בגדרו נדחתה עתירה להורות לשב"ס להתיר למבקש לצאת לטיול יומי ולאפשר לו מקלחת יומית, מאחר שנקבע כי אין מחלוקת באשר לקיומה של חובה כאמור, אלא אך מחלוקת עובדתית בשאלה אם חובה זו מיושמת בפועל. בנסיבות אלו, נקבע כי "[...]בשים לב לקיומה של חזקת תקינות המעשה המנהלי, אין בידי לקבוע כי המשיב לא מעניק [למבקש] את התנאים כפי שפורטו לעיל".

מכאן הבקשה למתן רשות לערער, במסגרתה נטען, בעיקרו של דבר, כי "נטל ההוכחה הינו על כתפו של המשיב, אשר הצהיר בפני בית משפט נכבד זה על מדיניות לפי הדין, ושבד בבד טוען שהוא מקיים אותה, חרף טענות המבקש, המבוססות בתורן על תצהיר מפורט". לצד זאת, העלה המבקש טענות רבות בדבר חשיבות השמירה על זכויותיהם של אסירים, יהיו פשעיהם אשר יהיו.

דין הבקשה להידחות. כאמור לעיל, בית משפט קמא קיבל את עמדתו העקרונית של המבקש בדבר חובותיו של שב"ס כלפיו, לאחר שאף שב"ס לא התכחש לחובות אלו. לצד זאת, נקבע כי לא הוכחו טענותיו של המבקש להפרות של הדין כלפיו מצד שב"ס. קביעה זו – המושתתת על מסמכים פרטניים שהוצגו לבית המשפט, לצד חזקת התקינות המינהלית העומדת לשב"ס – אינה מסוג הקביעות שתינתן לגביהן רשות לערער על פסק דין בעתירת אסיר (בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986); רע"ב 3852/24 סויסה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (04.07.2024)).

לצד זאת, אעיר בקצרה במבט צופה פני עתיד. ריבוי טענות בדבר אי קיום חובותיו של שב"ס כלפי אוכלוסיית אסירים מסוימת, בין אם לעניין הטענות שהתעוררו בעתירה מושא בקשה זו ובין לעניין אחר, עשוי להקים ספק בחזקת התקינות המינהלית, באופן שיצדיק את העברת הנטל לשב"ס – אשר הראיות מצויות בידיו – להוכיח את העובדה שהוא מקיים את חובותיו כלפי האסירים המצויים במשמורתו. כל מקרה ונסיבותיו. משכך, העובדה שהעתירה נדחתה במקרה דנן, אינה מלמדת על מתן פטור לשב"ס מקיום חובותיו והצהרותיו כלפי בית משפט זה כלל ועיקר.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.