רע"ב/רעב"ס 10055-08-24 רע"ב/רעב"ס 10055-08-24

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט עמית כהן) בעת"א 14939-05-24 מיום 8.7.2024, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש נגד המשיבים, שנגעה לאי-שילובו עם אסירים אחרים באגף השמור בו הוא מוחזק ובמסגרות נוספות.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקש הינו אסיר ביטחוני אשר נדון למאסר בפועל לתקופה של כ-11 שנים, אשר החלה ביום 15.11.2014. משנת 2021, המבקש שוהה באגף השמור בבית הסוהר "אשל" (להלן: האגף ו-בית הסוהר, בהתאמה), ובו הוא מצוי בתא לבדו. לאורך השנים, עתר המבקש מספר פעמים לערכאות המשפטיות, ובהן לבית משפט זה, בגין תנאי כליאתו (ראו, למשל, רע"ב 5042/20 פלוני נ' שירותי בתי הסוהר (29.7.2020)); רעב"ס 3673/24 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (19.8.2024)) ובפרט בגין הפרדתו מאסירים אחרים (ראו רע"ב 3269/23 רוזנס נ' מדינת ישראל (1.5.2023) (להלן: עניין רוזנס הקודם); רע"ב 2845/24 רוזנס נ' שירות בתי הסוהר (14.7.2024)). במסגרת אחת מעתירות המבקש (עת"א 43127-07-23), הסכימו הצדדים כי שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס) ינסה לאתר אסירים נוספים אשר יאושרו כמתאימים להתלוות לטיולי החצר של המבקש. ואכן, ביום 4.4.2024 השב"ס עדכן כי אותרו שני אסירים שכאלו. עם זאת, בהמשך, אחד משני אסירים אלו עבר לבית סוהר אחר, כך שנותר בבית הסוהר רק אסיר אחד אשר אושר כמתאים לטיול עם המבקש.

2.בשל מצב דברים זה, ביום 6.5.2024 עתר המבקש לבית המשפט קמא בטענה כי תנאי הכליאה בהם הוא מוחזק אינם כדין, בשל סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר או הפקודה), הקובע כי "לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן", ובשל סעיף 9 לפקנ"צ 04.66.00 "כללים להחזקת אסירים באגף השמור" (להלן: פקנ"צ החזקת אסירים באגף השמור), הקובע כי ככלל קשר בין האסירים יעשה בטיול משותף בחצר ובפעילות טיפולית קבוצתית. לפיכך, התבקש בית המשפט קמא להורות לשב"ס לשלב את המבקש עם שני אסירים נוספים לפחות בתאו, בטיולים בחצר באגף ובמסגרות נוספות – כקבוצות טיפוליות וחינוכיות (להלן: העתירה).

3.במסגרת דיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא ביום 8.7.2024, ביקש השב"ס להגיש חוות דעת סודית המלמדת כי ניסה, ללא הצלחה, לאתר אסירים נוספים המתאימים להתלוות לטיולי החצר של המבקש (להלן: חוות הדעת), אך המבקש סירב להגשתה. בסיום הדיון, נתן בית המשפט קמא את פסק דינו ובמסגרתו דחה את העתירה (להלן: פסק הדין). בית המשפט קמא קבע כי המבקש אינו מוחזק בתנאי הפרדה, שכן הוא מצוי באגף השמור (ולא באגף ההפרדה), וכי לצד פקנ"צ החזקת אסירים באגף השמור חל על המבקש כאסיר ביטחוני גם פקנ"צ 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים בטחוניים" (להלן: פקנ"צ אסירים בטחוניים), אשר לפיו אסירים ביטחוניים יוחזקו בנפרד מאסירים פליליים. כמו כן, נקבע כי נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמבקש, ההגבלות שהוטלו עליו סבירות ואף נכונות. לעניין דרישת המבקש כי אסירים נוספים יאושרו כמתאימים להתלוות אליו לטיולי החצר, בית המשפט קמא קבע כי משסירב המבקש להתיר את הגשת חוות הדעת, חזקת התקינות המנהלית פועלת לטובת השב"ס, דהיינו יש להניח כי ניסה כנדרש (ללא הצלחה) לאתר אסירים שכאלו.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה נטען כי בשנים האחרונות השב"ס מחזיק "יותר ויותר אסירים בהפרדה במסלול עוקף בית משפט ללא שימוע וללא הארכות הפרדה", וזאת בדומה למצב הנוכחי בו מצוי המבקש. בנוסף, נטען כי בעניין דרישת המבקש להשתתף בקבוצות חינוכיות וטיפוליות, בית המשפט קמא התעלם מכך שבעתירה אחרת (עת"א 58068-07-23) הצהיר השב"ס כי אינו מתנגד להשתתפות המבקש בקבוצות עם האסירים שאושרו לצאת עימו לטיולי חצר.

דיון והכרעה

5.הלכה ידועה היא כי התערבות בית משפט זה בהכרעות בית המשפט המחוזי בעתירות אסירים תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (רע"ב 650/24 עסיס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (26.1.2024); רע"ב 2702/24 שירות בתי הסוהר נ' פלוני, פסקה 8 (2.4.2024)). לא מצאתי כי ענייננו נמנה על מקרים אלו, וזאת אף אם יוחלו אמות המידה המקלות לבחינת בקשת רשות ערעור בעניין עתירת אסיר ב"גלגול שני" (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 5 לחוות דעתו של השופט אשר גרוניס (11.3.2009); רע"ב 256/24 דאגמש נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 7 (25.1.2024)).

6.בכל הנוגע לטענות המבקש כי התנאים בהם הוא, כמו גם אסירים אחרים, נתונים באגף השמור, מחייבים את יישומם של סעיפי החוק בפקודת בתי הסוהר הנוגעים לתנאי הפרדה (סעיפים 19א-19ה לפקודה), הרי שטענה זו כבר נידונה בפסיקה – ונדחתה (ראו והשוו רע"ב 530/19 ברכאת נ' שירות בתי הסוהר (26.5.2019); רע"ב 6756/22 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (30.11.2022); עניין רוזנס הקודם, בפסקה 5 (תיק בעניין המבקש עצמו)). משכך, איני רואה כל צורך לדון בטענה זו שוב.

7.טענות אחרות שמעלה המבקש, כגון היעדר מאמץ מצד השב"ס לאתר אסירים נוספים המתאימים להתלוות לטיוליו בחצר האגף ולאי-שילובו במסגרות אחרות עם אסירים אשר כן אושרו, נוגעות באופן מובהק לעניינו הפרטני, ועל כן אינן עומדות באמת המידה עבור מתן רשות ערעור. יתרה מכך, אף לגופו של עניין אין עילה להתערב בפסק הדין. צדק בית המשפט קמא כי שעה שהמבקש סירב לאפשר את הגשת חוות הדעת הסודית במעמד צד אחד, הרי שמכוח חזקת התקינות המנהלית, אין לבית המשפט אלא להניח כי השב"ס עמד עד כה בחובתו להשתדל לאתר אסירים אחרים היכולים לטייל עם המבקש (ראו רע"ב 5404/24 ערפה נ' שירות בתי הסוהר (7.7.2024). ראו גם רע"ב 2002/17 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (14.5.2017)). לפיכך, לא קמה הצדקה להתערב בפסק הדין של בית המשפט קמא גם מהיבט זה.

8.יצוין כי ביום 10.10.2024 הגיש המבקש "הודעת עדכון לבית המשפט", בה תיאר התפתחויות שחלו לאחר הגשת בקשת רשות הערעור – ואולם, בקשת רשות ערעור מיועדת לבחון האם קיימת הצדקה לאפשר השגה על החלטת בית המשפט קמא, ולא האם נוצרו נסיבות חדשות לאחר מתן הכרעתו.

9.לנוכח כל האמור, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.