רע"ב/רעב"ס 6756-22 רע"ב/רעב"ס 6756-22

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד' ארד-אילון), מיום 21.9.2022, ב-עת"א 39266-05-22. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש נגד שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), בגדרה נתבקש בית המשפט להורות על הוצאתו של המבקש מאגף הפרדות ועל שינוי סיווגו מ-"אסיר ביטחוני" ל-"אסיר פלילי".

רקע והליכים קודמים

2.נגד המבקש הוגש כתב אישום בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות שונות, בהן עבירת רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור בצוותא חדא, לפי סעיף 301א(א)(10) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך, המבקש נעצר ביום 5.6.2021, ומעצרו הוארך עד לתום ההליכים נגדו (במסגרת תפ"ח 54569-06-21). יצוין כי בעת מעצרו, ריצה המבקש מאסר בפועל כתוצאה מהרשעתו בעבירות קודמות שביצע על רקע פלילי, ולכן הוא בגדר אסיר.

3.בסמוך לאחר תחילת מעצרו, סווג המבקש כ-"אסיר ביטחוני", על פי הוראות פקודת נציבות 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: פקודת הסיווג), והושם, בהתאם, באגף ביטחוני. זאת, לאור טיבן של העבירות המיוחסות למבקש, ולנוכח קיומה של חוות דעת מטעם שב"כ לפיה המבקש פעל ממניע לאומני-אידיאולוגי.

4.שילובו של המבקש באגפים ביטחוניים שונים בהם נעשו ניסיונות לשלבו, לא עלה יפה. המבקש סבור כי האסירים הביטחוניים עמם שהה הוקיעו אותו מתוכם משום אי התאמת תפיסתו האידיאולוגית לתפיסתם (בהקשר זה יצוין כי המבקש מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, ובפרט את הטענה לפיה פעל ממניע לאומני-אידיאולוגי, וטוען כי יש להגדירו כ-"אסיר פלילי"). מנגד, שב"ס סבור כי הסיבה לכך נטועה במשיב עצמו, אשר שם לו למטרה לייצר סכסוכים ופרובוקציות אשר יימנעו את שילובו באגף ביטחוני ויביאו להעברתו לאגף פלילי.

5.לאור כישלון שילובו של המבקש באגפים ביטחוניים, ומן הטעם של הגנה על שלומו, על שלומם של האסירים האחרים, ועל אורח החיים התקין בבית הסוהר, החליט שב"ס על החזקת המבקש בהפרדה לתקופות שהוארכו מעת לעת. המבקש הושם לראשונה בהפרדה בחודש נובמבר 2021, ומאז נעשו ניסיונות חוזרים לשלבו באגפים ביטחוניים בבתי סוהר שונים, אשר כשלו גם הם. בהמשך, ככל הנראה בחודש אפריל 2022, המבקש הועבר לאגף שטיבו לא הובהר על ידי שב"ס (ויוער כי קיימת בכך בעייתיות), ולאחר מכן, ביום 17.5.2022, הועבר המבקש להיות מוחזק בהפרדת יחיד. תנאיי ההפרדה בהם שהה המבקש כללו, לטענתו, מגבלות שונות, בהן מגבלות על ביצוע שיחות טלפון, על קיום ביקורים של בני משפחתו, על פגישות עם עורך דינו, ועל גישתו לחומרי חקירה. כך, לטענת המבקש, מצא עצמו עצור בתנאים קשים אף יותר מאלה שהיו חלים עליו באגף ביטחוני.

6.בעקבות כך, ביום 18.5.2022 הגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי, עתירת אסיר, במסגרתה התבקש, בין היתר: להוציא את המבקש מאגף הפרדה; לשנות את סיווגו מ-"אסיר ביטחוני" ל-"אסיר פלילי"; להתיר לו לקיים שיחות טלפון עם רעייתו; ולאפשר לו לקיים פגישות ארוכות וסדירות יותר עם עורך דינו.

7.ביום 13.7.2022 קוים דיון בעתירה, במסגרתו עמד בית המשפט המחוזי על הקושי הנובע מכך שהמבקש מוחזק בהפרדה מטעמים של צורך בהגנה על שלומו, והציע לשב"ס לבחון חלופות למאסר המבקש, לפי פקודת הנציבות 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת אסירים ביטחוניים), ולעדכן בנושא. שב"ס הסכים להצעה.

8.בהמשך, ביום 17.8.2022, קוים דיון דחוף בעניינו של המבקש, בשל טענת בא-כוחו לפיה חלה "התדרדרות במצבו הרגשי", בעקבות תנאיי ההפרדה החלים עליו. במסגרת הדיון טען בא-כוח המשיבה כי לא ניתן להעביר את המבקש לאגף פלילי ללא המלצה חיובית של גורמי המודיעין הרלבנטיים, וכי בעניינו של המבקש ניתנה המלצה שקבעה בברור כי אין לעשות כן. בא-כוח המשיבה טען כי, לאור נסיבות העניין, תנאיי ההפרדה בהם מוחזק המבקש הינם מידתיים.

בית המשפט המחוזי דחה את עמדת בא-כוח המשיבה, וקבע כי חובה על שב"ס למצוא פתרון אחר להחזקתו של המבקש, אשר לא ייפגע יתר על המידה בזכויותיו.

9.ביום 21.9.2022, לאור הודעת המשיבה לפיה המבקש הועבר לאגף שמור, הכולל תנאים משופרים ביחס לתנאיי ההפרדה, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. בית המשפט קבע כי למרות שגם התנאים החלים על המבקש באגף השמור אינם קלים (מצוי במשך כ-23 שעות ביממה לבדו, ואינו זכאי לשיחות טלפון), אכן מדובר בשיפור משמעותי ביחס לתנאיו הקודמים. החלטתו של בית המשפט המחוזי הסתמכה גם על הצהרת המשיבה לפיה שב"ס יערוך בדיקות שוטפות באשר לאפשרות של שילוב המבקש עם אסירים ביטחוניים אחרים, ככל שיימצאו אסירים ביטחוניים בעלי מאפיינים דומים לזה של המבקש, שלא ימצאו בסכסוך עמו. כמו כן, נקבע כי סיווגו של המבקש כ-"אסיר ביטחוני" נעשה כדין, על יסוד תשתית עובדתית הולמת, ומבלי שנטען שנפל פגם בתהליך הסיווג. משכך, מצא בית המשפט המחוזי כי דין העתירה להידחות. עם זאת, בית המשפט הורה להתיר למבקש לקיים שיחות טלפון עם עורך דינו במתווה הקבוע בתקנה 22(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997, מדי שבוע, ככל שיתאפשר.

10.בעקבות כך הגיש שב"ס בקשה לעיון מחדש בפסק הדין בכל הקשור לשיחות הטלפון עם עורך הדין, והמבקש הגיש בקשה להתיר לו ליצור קשר טלפוני עם רעייתו (בעקבות כך שנשללו מכל האסירים הביטחוניים ביקורים). ביום 18.10.2022 דחה בית המשפט המחוזי את שתי הבקשות, משלא מצא כי מתקיימים התנאים הדרושים לעיון מחדש, ומשעניין שיחות הטלפון של המבקש עם רעייתו כבר נידון ונדחה במסגרת פסק הדין. בית המשפט אף ציין כי גם לו היה מעיין מחדש בהחלטתו, לא היה מוצא לשנותה, מאחר שהיא מתחייבת מן העובדות המיוחדות של עניינו של המבקש.

בקשת רשות הערעור

11.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתו, והגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מבוקש לקיים דיון דחוף בעניינו של המבקש, להורות על הפסקת כליאתו בתנאיי "הפרדה", ולשנות את סיווגו ל-"אסיר פלילי".

12.המבקש טוען כי בקשתו עומדת באמות המידה המצמצמות המצדיקות מתן רשות ערעור בעתירות אסירים.

ראשית, טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, אשר עניינה בתיקון מס' 5 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971 (להלן: תיקון 5 ו-פקודת בתי הסוהר בהתאמה). למעשה, המבקש מבקש לתקוף את תיקון 5, אשר קבע כי עתירת אסיר תידון בפני בית משפט מחוזי (ראו: סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר), וכי ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי בעתירת אסיר טעון מתן רשות מאת בית משפט זה (ראו: סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר). לטענת המבקש, מהפרוטוקולים של הדיונים בכנסת בהם נדונה הצעת החוק לתיקון האמור, עולה כי המניע לתיקון הפקודה היה הפחתת העומס על בית משפט זה (כך שבמקום שבית משפט זה ידון בעתירת אסירים כערכאה דיונית ראשונה, הוא ידון בהן במסגרת ערעור שברשות), והקלה על האסירים והעצורים אשר היו מתקשים להגיע עד לבית משפט זה (לנוכח התנאים הלוגיסטיים באותה העת). המבקש טוען כי מניע זה אינו מלמד על כוונת מחוקק "ליטול את זכות הערעור", וכי כך גם עולה מהפרוטוקולים. מכל מקום, טוען המבקש כי התיקון האמור, והאופן שבו פורש בפסיקה, במובן זה שנקבע מבחן מצמצם למתן רשות ערעור, פוגעים בזכות הערעור של אסירים בעניינים הנוגעים לזכויות האדם שלהם (כגון חופשות והתייחדות), ולכן סביר להניח כי הם לא היו מתקבלים בעת הנוכחית, בפרט לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק יסוד כבוד האדם), ומשכך הם מצריכים בחינה מחודשת.

שנית, טוען המבקש כי: "מדובר במצב אנושי שיש בו כדי לפתוח את הדלת הצרה של משוכת הרע"ב והכל לנוכח הליקויים והפגמים הרבים המושרשים בהחלטת הרשות". בהקשר זה, לאורך הבקשה טוען המבקש לשורה של ליקויים באופן הטיפול בו, לרבות: עיכוב ומניעת הכנסת חומר חקירה דיגיטלי; הסתרת המועד בו החל המבקש לשהות בהפרדה מבא-כוחו ומבית המשפט; מניעה מכוונת מהענקת טיפול רפואי למבקש (בעניין חידוש רישיונו הרפואי לשימוש בקנאביס); והשמתו של המבקש בתנאיי הפרדה מבלי שנערך שימוע טרם הארכת ההפרדה, או לכל הפחות מבלי שתועד שימוע שכזה.

עוד טוען המבקש כי מקום בו מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר, ובפרט בבקשה שעניינה אסיר הכלוא בתנאיי "הפרדה", שהיא למעשה בבחינת "גלגול שני", יש להפעיל מבחן מרחיב באשר לתנאיי קבלת בקשת רשות הערעור.

13.המשיבה בתגובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שעניינה של העתירה הוא בהוצאת המבקש מתנאיי הפרדה, בזמן שהמבקש הועבר לאגף שמור ואינו מצוי עוד בתנאיי הפרדה. נטען כי מדובר בהחלטה מינהלית חדשה אשר יש למצות הליכים לגביה. בנוסף, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, מאחר שהיא נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ואינה מצריכה הכרעה בשאלה המשפטית הנטענת.

עוד טוענת המשיבה כי אף לגופו של עניין דין הערעור להידחות. זאת, משום שלא נפל כל פגם בהחלטות שב"ס בעניין סיווגו של המבקש כ-"אסיר ביטחוני", בעניין תנאיי מאסרו, ובפרט בעניין השמתו באגף השמור. בהקשר זה נטען כי מדובר בהחלטות ענייניות המצויות בתחום שיקול הדעת של שב"ס וכי אין להתערב בהן. זאת, בייחוד שעה שהחזקתו של המבקש בהפרדה, ובהמשך באגף השמור, היא תולדה של התנהגותו. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי המבקש פעל בדרכים שונות כדי לסכל, במכוון, את שילובו באגפים הביטחוניים השונים בהם הוא הושם, וזאת באמצעות ביצוע עבירות משמעת ויצירת סכסוכים עם אסירים אחרים, כאשר התנהגותו זו גרמה לעיתים להשמתו בבידוד כעונש. עוד יצוין כי חרף טענות המבקש, המשיבה טוענת כי קוימו מספר שימועים בעניינו של המבקש, טרם הארכת תקופות ההפרדה.

14.יצוין כי המשיבה צירפה לתגובתה שתי מעטפות, חתומות, המכילות חומר מודיעיני: מעטפה אחת כללה חומר אשר הוצג בפני בית המשפט המחוזי, ואילו המעטפה האחרת כללה, לפי הנטען, חוות דעת, עדכנית, בעניינו של המבקש. בהחלטתי מיום 14.11.2022 הורתי למבקש להגיש את עמדתו לכך שאעיין במעטפה האחרונה, ובתגובתו מיום 20.11.2022, נמנע המבקש מליתן הסכמה כאמור. משכך, החלטתי שלא לעיין בחומר המצוי במעטפה האחרונה.

דיון והכרעה

15.התוצאה בה הגנה על שלומו של המבקש מחייבת פגיעה בתנאיי מעצרו הינה תוצאה קשה. ואולם, לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת שב"ס בעניין השמתו של המבקש באגף שמור, ובעניין הגדרתו של המבקש כ-"אסיר ביטחוני", המצדיק את התערבות בית משפט זה, והכל כפי שיפורט להלן.

16.ההלכה הפסוקה קבעה, לא אחת, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי הדן בעתירת אסיר תינתן במקרים חריגים, בהם מעוררת בקשת רשות הערעור שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 8310/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (4.12.2018); רע"ב 6976/18 שירות בתי הסוהר נ' פרש, פסקה 50 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (16.6.2021); רע"ב 5242/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.8.2022)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נכללת במקרים חריגים מהסוג האמור, וזאת אף אם נאמץ את הגישה לה טוען המבקש, שאינה תואמת כאמור את ההלכה הפסוקה, לפיה יש להחיל מבחן מרחיב יותר בבקשות מסוג זה (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט גרוניס (11.3.2009)).

כך, ומבלי להתייחס לטענותיו של המבקש לעניין תכליתו של תיקון 5, ברי שאין ממש בטענתו לעניין חוקיותו של התיקון. זאת, לאור העובדה שתיקון 5, אשר נחקק בשנת 1980, חוסה תחת פסקת שמירת הדינים הקבועה בסעיף 10 לחוק יסוד כבוד האדם (ראו: בש"מ 6133/15 המרכז לאקונומיה בישראל (חל"צ) נ' עיריית רחובות-מנהל הארנונה, פסקה 6 (13.10.2015)). משכך, ממילא לא ניתן לתקוף את ההוראה שנקבעה בתיקון האמור על בסיס הטענה כי היא פוגעת בזכויות מכוח חוק יסוד כבוד האדם.

17.עוד יצוין כי חרף טענותיו של המבקש לעניין ליקויים ופגמים שנפלו בהתנהלות שב"ס, לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין או חוסר צדק מהותי.

18.אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

19.למעלה מן הצורך, אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.

המבקש מואשם בביצוע עבירות ביטחוניות, לרבות עבירת רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור, על רקע לאומני-אידיאולוגי. בנסיבות אלה, ברי כי המבקש סווג כ-"אסיר ביטחוני" כדין, וזאת בהתאם לסעיף 3ב לפקודת הסיווג. כמתחייב מסיווגו, בהתאם לפקודת האסירים הביטחוניים, המבקש הושם באגפים ביטחוניים ייעודיים, הנפרדים מאגפים "רגילים" בהם שוהים אסירים פליליים, וזאת לאור הסיכון הביטחוני הצפוי מאסירים ביטחוניים.

למרבה הצער, הן לעמדת המבקש והן לעמדת שב"ס, שילובו של המבקש באגפים הייעודים לו לפי סיווגו, לא התאפשר. עם זאת, נקבע כי גם שילובו של המבקש באגפים פליליים אינו אפשרי, בשים לב לקיומה של חוות דעת מטעם גורמי מודיעין מוסמכים אשר קבעה בבירור כי אין מקום להעברתו של המבקש לשהות ב-"אגף פלילי", בהתאם לסעיף 4 לפקודת האסירים ביטחוניים.

משכך, עניינו של המבקש, על נסיבותיו הייחודיות, הוביל למעין "מבוי סתום". מצב זה הביא את שב"ס, גם אם באיחור, למציאת פתרון בדמות השמתו של המבקש באגף שמור. פתרון זה מאפשר שמירה על שלומו של המבקש במובן זה שאינו נאלץ לשהות עם אסירים ביטחוניים המצויים עמו בסכסוך, ובמקביל עומד בכללים המחייבים של פקודת האסירים הביטחוניים ושומר על האינטרסים שבבסיסה, וכל זאת מבלי שהמבקש מוחזק בהפרדה על כל תנאיה. בהקשר זה יצוין כי פקודת הנציבות 04.66.00 "כללים להחזקת אסירים באגף השמור" מלמדת על כך שהתנאים באגפים השמורים הם אכן שונים לטובה מהתנאים החלים על אסירים המוחזקים בהפרדה רשמית.

פתרון זה אינו חף מקושי לנוכח העובדה כי בפועל, חרף העברתו של המבקש לאגף השמור, הוא עודנו מצוי במאסר לבדו, מבלי שמקיים אינטראקציה עם אסירים אחרים. למרות קושי ניכר זה, סבורני כי מדובר בפתרון המתקבל על הדעת בנסיבות העניין. החלטתי מתבססת בעיקרה על הדברים הבאים העולים מתגובתה של המשיבה: "מאז יום 31.8.2022, מוחזק העותר באגף השמור בבי"ס איילון, כאשר מתקיימות בדיקות עתיות תכופות באשר לאפשרות לשלבו בתא או באינטראקציה עם אסיר או אסירים אחרים. אולם, נכון למועד זה, המבקש סירב לניסיון לשלבו עם אסיר ביטחוני אחר בתא, והוא שב ומצהיר בפני גורמי שב"ס כי הוא מוכן לשהות אך ורק עם אסירים פליליים – זאת חרף ההוראות החלות בעניינו, ועל כן הוא שוהה בתא לבדו. יצוין כי בדיקה נוספת בהקשר זה נערכה בימים האחרונים ממש". מצב דברים זה מלמד כי התנגדותו העקבית והמוחלטת של המבקש לשהות בתאו או לקיים אינטראקציה עם כל אסיר ביטחוני אחר, מחייבת את המשך החזקתו באגף השמור לבדו.

ויודגש הברור מאליו – עמדתו של המבקש כי ראוי שלא יסווג כ-"אסיר ביטחוני", אגב כפירה במיוחס לו בכתב האישום, אין בה כדי לבטל את סיווגו, אשר נעשה כדין, ולאכוף על שב"ס, על דרך התנהגות בפועל של המבקש, את סיווגו כ-"אסיר פלילי".

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה בדבר החזקת המבקש באגף שמור, ובדבר המגבלות השונות החלות עליו בשל סיווגו כ-"אסיר ביטחוני", המצדיק התערבות בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני השמור לשב"ס.

15.התוצאה היא כאמור שהבקשה נדחית.