רע"ב/רעב"ס 530-23 רע"ב/רעב"ס 530-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' כהן) ב-עת"א 52324-12-21 מיום 16.1.2023, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר מיום 14.12.2021, אשר הורתה על הפסקת עבודות השירות שביצע המבקש.

2.ביום 4.5.2020 הורשע המבקש בעבירת גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), על יסוד הודאתו ועל פי הסדר טיעון (בית משפט לנוער בירושלים; ת"פ 23232-10-19; השופטת א' מולד). ביום 4.8.2020 נגזר דינו של המבקש, ובגדרו הושת על המבקש עונש של ארבע חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות (השופטת א' מולד).

ביום 12.10.2020 החל המבקש לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות. ממועד זה, ועד להפסקה המנהלית של עבודות השירות (ביום 14.12.2021), מהלך 14 חודשים, המבקש השלים רק 16 ימים מתוך ארבעת חודשי עבודות השירות שעליו להשלים. בפרק זמן זה אף שונה שיבוצו התעסוקתי של המבקש מספר פעמים בשל קשיים בהעסקתו.

לאורך התקופה נערכו למבקש ארבע שיחות בירור; וכן נערכה שיחת שימוע (ביום 3.3.2021), שבעקבותיה הוחלט להעניק למבקש הזדמנות נוספת להמשיך את ביצוע עבודות השירות.

כמו כן, במהלך תקופת ביצוע עבודות השירות הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין עבירה של הצתת רכב (ת"פ 36564-06-21). במסגרת ההליך למעצר עד לתום ההליכים שנפתח בגין עבירה זו, נשלח המבקש לחלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה, לשם הליך טיפולי שלא צלח. כיום מצוי המבקש במעצר בית מלא, אשר אינו מאפשר לו להמשיך לבצע את עבודות השירות.

לנוכח האמור, ולאחר שנערך למבקש שימוע נוסף (ביום 21.10.2021), החליט ראש אגף האסיר, ביום 14.12.2021, על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בתוקף סמכותו מכוח סעיף 51ט(א) לחוק העונשין (להלן: החלטת ההפסקה המנהלית).

3.על החלטת ההפסקה המנהלית הגיש המבקש, ביום 23.12.2021, עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עת"א 52324-12-21). בירור העתירה נמשך למעלה משנה, ונערכו בה חמישה דיונים. בית המשפט דחה את ההכרעה בעתירה על מנת לאפשר למבקש להתקדם בהליך השיקומי שבו היה מצוי באותה העת בקהילה הטיפולית. במהלך הדיונים הצהיר ב"כ המבקש כי ככל שההליך השיקומי לא יצלח, תימחק העתירה. ברם, כאמור, ההליך השיקומי לא צלח – אך העתירה לא נמחקה.

4.ביום 16.1.2023 ניתן פסק הדין של בית המשפט קמא, הדוחה את העתירה (השופט ע' כהן).

במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט קמא להפרת התחייבות המבקש כי ימחק את העתירה ככל שההליך השיקומי לא יצלח, ונקבע כי "די בכך כדי לדחות את העתירה".

בית המשפט דחה את העתירה גם לגופו של עניין, ולעניין זה נקבע כי בעניינו של המבקש מתקיימות "כמעט כל העילות" להפסקה מינהלית של עבודות שירות לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, כאשר די בהתקיימות של אחת מהן כדי להורות כאמור. במסגרת זו עמד בית המשפט על התנהלותו הבעייתית של המבקש לאורך התקופה מאז החל בביצוע עבודות השירות; וכן לכך שהוא מצוי כעת במעצר בית שאינו מאפשר את המשך ביצוע עבודות השירות.

לנוכח האמור, נקבע כי החלטת ההפסקה המנהלית היא "סבירה ואף נכונה", ועל כן נדחתה העתירה.

5.בעקבות פסק הדין הגיש העותר מספר בקשות לדחיית מועד ההתייצבות לביצוע עונשו, ובמסגרת זו דחה בית המשפט המחוזי את מועד ההתייצבות ליום 29.1.2023 בשעה 9:00.

6.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שלצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בקשת רשות הערעור שהוגשה היא תמציתית, וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע. טענתו העיקרית של המבקש בבקשת רשות הערעור היא כי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בהליך השיקומי אותו החל במסגרת הטיפולית.

7.עמדת המשיבים היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. זאת, מכיוון שהבקשה אינה מגלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית מעבר לנסיבות הפרטניות של המבקש. כמו כן, גם לגופם של דברים, נטען כי החלטת ההפסקה המנהלית היא "עניינית, ראויה, סבירה ואף מתבקשת בנסיבות העניין, ניתנה בהתאם להוראות סעיף 51ט(א) לחוק, ולבטח מצויה במתחם שיקול הדעת המסור לגורמים המוסמכים בעניין זה".

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור בעניין עתירות אסיר תינתן במקרים חריגים בלבד, מקום בו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המקרה (רע"ב 6756/22 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (30.11.2022)). לא מצאתי כי הבקשה עומדת באמת מידה מחמירה זו.

המבקש מבסס את הבקשה דנן, כאמור, על ההליך השיקומי שלטענתו החל לעבור. טענה זו נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואין בה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. זאת, גם בהינתן הגישה המקלה באמות מידה למתן רשות ערעור בתיקים מהסוג של התיק דנן, "במקרים שבהם ההחלטה השיפוטית הראשונה היא של בית המשפט המחוזי ואילו ההחלטה שקמה לה היא של גוף מנהלי, כבענייננו" (רע"ב 5242/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.8.2022)).

9.למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין אני סבור כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות היא פריבילגיה הניתנת למי שהורשע בדין, ועליו לעמוד בתנאים המוטלים עליו במסגרת זו (רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת, פסקה 9 (10.11.2013)). המבקש הפר חובות אלו, כאשר במשך למעלה משנתיים ריצה רק 16 ימים מתוך ארבעת חודשי עבודות השירות שהוטלו עליו. אף על פי כן, נראה כי הגורמים שעסקו בעניינו של המבקש התחשבו בנסיבותיו והיו נכונים לתת לו מספר הזדמנויות לחזור לדרך הישר ולהשלים את ביצוע עבודות השירות: שיבוצו התעסוקתי של המבקש שונה מספר פעמים, לא פעם בשל תפקודו הבעייתי; נערך למבקש שימוע ביום 3.3.2021 שבסופו נינתה לו הזדמנות נוספת לבצע את עבודות השירות; בית המשפט קמא ערך חמישה דיונים בעתירה ודחה את ההכרעה בה מפעם לפעם, לאור ההליך השיקומי כאמור. כל אלו לא הועילו.

לא זו אף זו, המבקש מצוי כעת במעצר בית בגין עבירה אחרת המיוחסת לו, ובנסיבות אלו ממילא אין בידיו להשלים את עבודות השירות שנגזרו עליו.

בנסיבות אלו אכן "הצליח" המבקש להגיע למצב בו מתקיימות בו, במצטבר, כמעט כל החלופות הקבועות בסעיף 51ט(א) לחוק העונשין, והיה בסיס איתן (ואף למעלה מכך) לדחיית עתירת המבקש, כפי שאכן נקבע בפסק הדין קמא.

10.אשר על כן – דין בקשת רשות הערעור להידחות. משכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

11.לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש זמן התארגנות, מועד התייצבות המבקש למאסר יידחה בשבוע ימים.

המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בהתאם להחלטת ההפסקה המנהלית, ביום 5.2.2023 עד השעה 10:00, בבית סוהר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.