פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2002/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
אליאור ביטון
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"א 27064-10-16 מיום 23.2.2017 שניתנה
על-ידי השופט י' בן חמו
בשם המבקש:
עו"ד רויטל סבג-שקד
בשם המשיבה:
עו"ד יצחקי גליק
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' בן-חמו ) מיום 23.2.2017 בעת"א 27064-10-16, בגדרה נדחתה עתירת המבקש בעניין שילובו בסבב חופשות.
רקע עובדתי
2.המבקש מרצה עונש שלמעלה מ-20 שנות מאסר, בגין עבירות של הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, החזקת סכין, ועוד. המבקש סווג ב קטגוריה ב/1 כמשמעה בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00. משכך, יציאתו לחופשות מותנית באישור גורמי מודיעין במשטרת ישראל, וכפופה לתנאים מגבילים.
3.ביום 25.10.2016 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת, נגד סירוב שירות בתי הסוהר לשלבו בסבב חופשות. בכתב התשובה לעתירה זו נכתב כי גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל מתנגדים ליציאת המבקש לחופשה, שכן "קיימת סכנה ממשית ומידית לשלום הציבור ביציאתו לחופשה" . לכתב התשובה צורפו חוות דעת גלויות של שירות בתי הסוהר ושל משטרת ישראל, ונטען כי קיים מידע עדכני של שירות בתי הסוהר באשר למסוכנות המבקש. כמו כן, נכתב כי "חומר סודי יוצג לעיני השופט בלבד" . ביום 12.12.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה להורות לשירות בתי הסוהר להוציא תעודת חסיון בנוגע למידע החסוי שעליו התבססה עמדתם. בבקשה נכתב: "לאור החשש כי המדובר במידעים שאינם מהימנים אנו מבקשים להודיע כי נתנגד להגשתם אלא בכפוף להוצאת תעודת חיסיון" . באותו יום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופט י' בן-חמו ), וקבע כי "אין מקום להורות למשיבה להוציא 'תעודת חיסיון' כשהמשיבה איננה מבקשת זאת מיוזמתה. ככל שהעותר יתנגד להגשת חומר מודיעיני, לא יוגש לביהמ"ש חומר מודיעיני, אך על ב"כ העותר לקחת בחשבון את השלכת ההתנגדות" .
4.בדיון שנערך ביום 14.2.2017 הודיע המבקש כי אם לא תוצא תעודת חסיון, הוא מתנגד לכך שבית המשפט המחוזי יעיין במידע החסוי. בתגובה טען ב"כ שירות בתי הסוהר כי המידע בעניינו של המבקש אינו ישן, וכי חלקו הוא "מהעת האחרונה ממש" . עוד טען ב"כ שירות בתי הסוהר, כי משסירב המבקש להצגת המידע החסוי, חלה חזקת תקינות המינהל; ועל כן, יש לקבוע כי ההחלטה לסרב לשילוב המבקש בסבב חופשות, היא החלטה סבירה.
עיקרי ההחלטה של בית המשפט המחוזי
5.ביום 23.2.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירת המבקש, ואגב כך דן בטענות הנוגעות להוצאת תעודת חסיון. בית המשפט המחוזי קבע כי שירות בתי הסוהר אינו מחויב להוציא תעודת חסיון לדרישת המבקש, וכי דרישה זו גם אינה עומדת בקריטריונים להוצאת תעודת חסיון הקבועים בסעיף 7 להנחיה 12.9 להנחיות פרקליט המדינה (להלן: סעיף 7 להנחיות פרקליט המדינה ). זאת משום שסעיף זה מתייחס אך להוצאת תעודת חיסון מקום שנטען כי המידע החסוי אינו סודי, ואילו המבקש טען שהמידע החסוי ישן ולא מהימן. על כל פנים, נקבע כי הנחיות פרקליט המדינה אינן מחייבות את בית המשפט, וכי לבית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר נתון שיקול הדעת לקבוע אם להורות על הוצאת תעודת חסיון, אם לאו. בנוסף, סקר בית המשפט המחוזי שיקולים שונים התומכים בקביעה כי אין להורות על הוצאת תעודת חסיון אך בשל בקשתו של עותר.
6.עוד קבע בית המשפט המחוזי כי חוות הדעת הגלויות שהוגשו מפורטות דיין ומעידות על מסוכנות המבקש. לבסוף נקבע כי היות שאין חובה להוציא תעודת חסיון בעניין הנדון, ולאור סירוב המבקש לעיון במידע החסוי במעמד צד אחד – חלה חזקת תקינות המינהל; העתירה נדחתה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
עיקרי טענות הצדדים
7.המבקש טוען כי בעניינו מתעוררת שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא – כיצד יש לנהוג כאשר אסיר המתנגד להצגת מידע חסוי במעמד צד אחד, טוען כי החומר איננו סודי, ומבקש כי תוצא תעודת חסיון? עוד טוען המבקש כי הפסיקה נוטה לנהוג ביתר גמישות בקבלת בקשות רשות ערעור על עתירות אסירים, וכי לעיתים גם שיקולי צדק מהווים עילה לקבלתן.
8.לטענת המבקש, כאשר עותר טוען כי המידע החסוי בעניינו איננו סודי, נציגי המדינה מחוייבים, על-פי סעיף 7 להנחיות פרקליט המדינה, לפעול להוצאת תעודת חסיון. לדידו, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הנחיות פרקליט המדינה אינן מחייבות אותו, שכן נקבע כי הן מהוות 'מוסכמות יסוד' ומחייבות את התביעה. המבקש מציין כי הוא אכן טען שהמידע החסוי אינו סודי, ועל כן יש להורות על הוצאת תעודת חסיון בעניינו. המבקש מוסיף וטוען נגד נימוקיו השונים של בית המשפט המחוזי באשר להעדר צורך בהוצאת תעודת חסיון כל אימת שעותר מבקש זאת.
9.ב"כ המדינה טוען בתגובה כי דין הבקשה להידחות – הן על הסף, הן לגופה. לטענתו, יש לדחות את הבקשה על הסף שכן השאלה המשפטית שלה טוען המבקש הוכרעה בבג"ץ 5696/09 מוגרבי נ' אלוף פיקוד העורף , פסקה 3 לפסק הדין של הנשיאה ד' ביניש (15.2.2012)), שבו נקבע כי כאשר המידע הגלוי העומד לפני בית המשפט מבסס במידה מספקת את החלטת הרשות – די בכך כדי להקים את חזקת תקינות המינהל. רק כאשר אין די במידע הגלוי כדי לבסס את החלטת הרשות, או כאשר העותר מצליח לעורר ספק באשר להחלטה, יוּצא צו על-תנאי. או אז, אם הרשות תתמיד בסירובה להצגת המידע, היא תידרש להוציא תעודת חסיון. ב"כ המדינה טוען כי בהחלטתו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכה הפסוקה, שכן נקבע כי די היה בחומר הגלוי בעניינו של המבקש כדי לבסס את חזקת תקינות המינהל. על כן, נטען כי אין צורך בהוצאת תעודת חסיון. אשר להנחיות פרקליט המדינה, טוען ב"כ המדינה כי יישומן כפוף לאמור בעניין מוגרבי , וכי בימים אלו נעשים מאמצים לעדכון ההנחיות בהתאם. למעלה מן הצורך, ב"כ המדינה מוסיף וטוען כי ההחלטה לדחות את עתירת המבקש, נכונה גם לגופה.
דיון והכרעה
10.הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן רק כאשר הבקשה מעלה "שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מהנסיבות הפרטניות של האסיר" ( רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל , פסקה 8 (18.7.2012)). אקדים ואומר, כי בענייננו-אנו, לא מתעוררת שאלה מעין זו.
11.השאלה המשפטית שעליה מצביע המבקש, הנוגעת להוצאת תעודת חסיון בעקבות טענת אסיר כי המידע החסוי בעניינו איננו סודי – כלל אינה עולה בעניינו. זאת משום שבטענותיו לפני בית המשפט המחוזי לא טען המבקש שהמידע החסוי איננו סודי (כפי שהוא טוען בבקשה שלפני), אלא שהוא ישן ולא מהימן (פסקה 3 לבקשה שהגיש המבקש להוצאת תעודת חסיון; וראו גם את דבריה של ב"כ המבקש בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 14.2.2017). למותר לציין כי בשל כך עניינו של המבקש גם אינו עומד בתנאי סעיף 7 להנחיות פרקליט המדינה, אשר חל "במקרה שבמהלך הדיון חולק העותר על הודעת בא כוח המדינה כי מדובר בחומר סודי" .
12.אף אם היה המבקש טוען כי מתעוררת בעניינו שאלה באשר להוצאת תעודת חסיון, שלא על-פי האמור בהנחיות פרקליט המדינה, הרי שכפי שטען ב"כ המדינה בתגובתו, שאלה זו הוכרעה בעניין מוגרבי , והוא רלבנטי בשינויים המחויבים גם בנוגע למידע חסוי בעתירת אסיר. בית המשפט המחוזי קבע כי המידע הגלוי על אודות המבקש רחב דיו כדי לבסס את המסוכנות שביציאתו לחופשה. על כן, אין מקום להתערב בקביעה לפיה החלטת שירות בתי הסוהר חוסה תחת חזקת תקינות המינהל.
13.יתר טענותיו של המבקש, הנוגעות לנימוקיו של בית המשפט המחוזי, מצויות בגדרי עניינו-שלו, ועל כן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור .
14.גם על-פי הגישה המרחיבה קמעא בבקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים, לא ראיתי מקום להעתר לבקשה דנן. עניין לנו בשילוב המבקש בסבב חופשות, כאשר ידוע כי "יציאה לחופשה אינה זכות המוקנית לאסיר, אלא מדובר בפריבילגיה המוענקת לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לכך, לפי שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר" (רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 20 (4.12.2014)). כמו כן, עיקר טענות המבקש נוגעות ל'שאלה משפטית', אשר כלל אינה עולה בעניינו. המבקש אמנם מנסה להציג את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי באופן שיתיישב עם בקשת רשות הערעור שהגיש, אך נראה כי לא כך היו פני הדברים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית על הסף.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח
באייר התשע"ז (14.5.2017).
ש
ו פ ט