רע"ב 530/19 נידאל ברכאת נ. שירות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' משניות ) בעת"א 62041-11-18 מיום 7.1.2019, בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב 1 (להלן: שב"ס ) להמשיך את החזקתו באגף המסווג כשמור.

2.

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר עולם לא קצוב החל מיום 12.7.2002 אשר הושת עליו בגין עבירות רצח ושוד מזוין בצוותא. נוסף לכך, המבקש הורשע, על פי הודאתו, במגוון עבירות רכוש בגינן הוטלו עליו חמש עשרה שנות מאסר בפועל, מתוכן שלוש שנים לריצוי במצטבר והיתרה בחופף לעונש מאסר העולם.

3.

ביום 12.1.2016 הועבר המבקש לאגף השמור בבית סוהר שיטה, ומיום 23.3.2016 ועד ליום 24.4.2016 שולב המבקש באגף משתלבים באותו בית סוהר. בשל מידע מודיעני בעניינו, הועבר המבקש לשהות בתנאי הפרדה החל מיום 27.4.2016 ועד ליום 19.5.2016. ביום 17.5.2016 הובא עניינו של המבקש בפני סגן מפקד המחוז, אשר לנוכח ההמלצות שהובאו בפניו, החליט על העברת המבקש ממאסר בתנאי הפרדה אל האגף השמור בבית סוהר שיטה. ולמן מועד זה, שוהה המבקש באגף השמור. בחלוף שנתיים ממועד שיבוצו באגף השמור, ביום 5.7.2018 נדון עניינו של המבקש בפני מפקד המחוז, אשר לנוכח המידע שהובא בפניו, הורה על המשך החזקתו של המבקש באגף שמור. ביום 12.11.2018 הועבר המבקש מבית סוהר שיטה לבית הסוהר אשל, בו כאמור הוא שוהה, נכון למועד זה, באגף שמור.

4.

ביום 27.11.2018 המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה הלין על ההחלטה להמשיך להחזיקו באגף שמור. המבקש ציין כי מזה ארבע שנים הוא שוהה באגף שכזה, המבקש טען כי הוא הוחזק באגף שמור בעקבות "אירוע פלילי" אשר התרחש בכותלי בית הסוהר, וכי שותפיו לאירוע האמור הוחזקו באגף שמור אך שוחררו זה מכבר. נוסף על כך, המבקש טען כי משום שתנאי המחייה באגף השמור דומים לאלו החלים באגף ההפרדה, צריכות לחול בעניינו ההוראות ומנגנוני הבקרה שחלים בפקודת הנציבות 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה" (להלן: פקודת הנציבות - החזקה בהפרדה ).

5.

ביום 7.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי הוצג בפניו מסמך מסווג מיום 10.4.2013 ובו פירוט אודות ההבדלים בין אגף הפרדה לבין אגף שמור, בכל הנוגע למרכיבי הביטחון. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ספק שתנאי המחייה באגף השמור קלים ונוחים יותר מאלו השוררים באגף ההפרדה.

אשר למקרהו הפרטני של המבקש, בית המשפט המחוזי עיין בחומר מודיעיני בעניינו, והבהיר כי ישנם מידעים עדכניים המלמדים על התנהגות בעייתית של המבקש, אשר יכולה להצדיק את שיבוצו לאגף שמור. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי העיר כי שאלת שילובם של אסירים בבתי כליאה שונים, ובאגפים מסוימים בתוך בתי הסוהר היא סוגיה שנמצאת בליבת שיקול הדעת המקצועי של שב"ס, ולכן בתי המשפט יתערבו בהחלטות אלה במשורה. בהתאם לכך, נקבע כי לא נפל פגם בהתנהלות שב"ס ועתירת המבקש נדחתה.

6.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה עקרונית בדבר תנאי מחייתם של אסירים אשר שוהים באגפים שמורים. המבקש סבור כי תנאי המחיה באגפים אלה עונים על ההגדרה של החזקה בתנאי הפרדה לפי סעיף 19א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. בשל כך, המבקש טוען כי את ההחלטה בדבר המשך החזקתו באגף שמור היה צריך לבחון לפי אמות המידה שנקבעו ביחס להחזקת אסירים בתנאי הפרדה לפי פקודת הנציבות - החזקה בהפרדה.

לשיטת המבקש, אין הבדל מהותי בין התנאים השוררים באגפי ההפרדה לבין אלו הקיימים באגפים השמורים השונים בהם הוא שוהה. לצורך ביסוס טענתו המבקש מתאר את תנאי החזקתו. המבקש סבור כי התנאים בהם הוא מוחזק משפיעים על השתתפותו בפעילויות השיקומיות בבית הסוהר, וכי הוא איננו משולב בהליכים טיפוליים כלשהם או בתעסוקה. בהקשר לכך, המבקש מציין כי הסיבה המרכזית שבגינה הוא נמנע עד כה מלהגיש בקשת קציבה לעונשו, היא הכרתו בסיכוייה הנמוכים להתקבל כל עוד הוא נמנע מלהשתלב בפעילויות שיקומיות שונות. לבסוף, המבקש טוען כי עניינו ממחיש כי שהייה ממושכת באגף שמור היא איננה סבירה בשל פגיעתה האנושה בתנאי המחייה ובהליך השיקום.

7.

בהחלטתי מיום 1.4.2019 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור.

8.

ביום 14.5.2019 הגישו המשיבים תגובה מטעמם בה נטען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף כיוון שאיננה מעוררת שאלה משפטית עקרונית.

ביחס לטענות אודות תנאי ההחזקה הפרטניים של המבקש, המשיבים מציגים את רישומיהם מהם עולה שבין השנים 2018-2004 נרשמו לחובת המבקש עשרים ושבעה אירועי משמעת שונים, ביניהם אירועי החזקת דוקרן מאולתר, החזקת סכין יפני, תקיפת אסיר וניסיונות הברחת ציוד לתוך בית הכלא ומחוצה לו. יתר על כן, המשיבים מציגים כי בין השנים 2018-2003 קיימות לחובת המבקש שלושים ותשע החלטות בדבר שלילת טובות הנאה, הנובעות בין היתר בגין אירועי אלימות כלפי אסירים, אלימות מילולית כלפי סוהרים והחזקת כלי נשק מאולתרים.

המשיבים טוענים כי בניגוד לטענות שהועלו בבקשה, בין השנים 2018-2012 המבקש שולב בשבע מסגרות חינוכיות, לרבות בעת שהייתו באגף השמור, ובין השנים 2016-2010 המבקש שולב בשלוש מסגרות תעסוקה, הובהר כי שיבוצו של המבקש באגף שמור אינו מונע את שילובו בהליכים הטיפוליים. המבקשים ציינו כי בהתאם לפקודת הנציבות 04.66.00 "כללים להחזקת אסירים באגף שמור" (להלן: פקודת הנציבות - החזקה באגף שמור ), ההחלטה בנוגע להמשך החזקת המבקש באגף שמור נבחנה ביום 1.5.2019 על ידי סגן מפקד מחוז דרום, אשר החליט כי לעת הנוכחית, המבקש ימשיך לשהות באגף שמור.

אשר לטענות ביחס לתנאי המחייה באגפים השמורים, נטען כי אלו שונים ונוחים מהתנאים הקיימים באגפי ההפרדה. המשיבים מעירים כי לפי המתואר בטענות המבקש, התנאים הקיימים באגף השמור בו הוא שוהה עומדים בהלימה לפקודת הנציבות - החזקה באגף שמור, ואף במקרים מסוימים מטיבים על הקבוע בה. המשיבים הבהירו כי בהתאם לסעיף 4 להוראות פקודת הנציבות - החזקה באגף שמור, אינטראקציה בין אסירים מתקיימת באמצעות טיולים משותפים בחצר בית הסוהר, פעילויות טיפוליות קבוצתיות או פרטניות, פעילויות דת ופעילויות פנאי או חינוך. זאת בניגוד לאסירים השוהים באגפי ההפרדה, אשר נשללת מהם האפשרות לאינטראקציה עם אסירים אחרים, למעט אלו השוהים עמם בתאיהם.

לענין זה הודגש כי המגבלות השונות אשר מוטלות על המבקש הן תולדה ישירה לסיכון הקיים מפניו והן אינן מהוות ברירת המחדל הנהוגה באגפים השמורים, אלא ננקטות בכפוף לרמת סיכון המחייבת זאת, כפי שמתעוררת לטענתם בעניינו של המבקש.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתגובת המשיבים, לא מצאתי כי בידי המבקש עילה שתצדיק את ברור עניינו בפני בית משפט זה.

10.

כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או אם מדובר בנושא שחשיבותו כללית (רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986); וכן ראו: רע"ב 393/97 סרסאוי נ' מדינת ישראל (18.3.97); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שרות בתי הסוהר (17.1.99); רע"ב 8916/03 סיבוני נ' שרות בתי הסוהר (11.1.2004); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ח(2) 326, 330 (2004); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

11.

טענותיו של המבקש בכל הנוגע לתנאי כליאתו נוגעות לעניינו הפרטני, וכעולה מתגובת המשיבים ההחלטות בדבר תנאי מאסרו של המבקש הן פועל יוצא מרמת הסיכון הנובעת מהתנהגותו לאורך מאסרו, והן תואמות את הוראות

פקודת הנציבות - החזקה באגף שמור.

מבחינת המקרה שלפניי, עולה כי גורמי שב"ס שקלו את השיקולים הרלבנטיים והגיעו למסקנה כי חרף רצונו של המבקש לעבור מהאגף השמור אל האגף הטיפולי, לא ניתן לאפשר, לפחות כעת, מעבר שכזה. זאת על רקע התנהגותו של המבקש והמידע המודיעיני בעניינו. בחינה של החלטה זו לא מגלה כי נפל בה פגם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.