רע"ב 5454/16 רע"ב 5454/16

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 29.6.2016 בעת"א 34996-06-16, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד ההחלטה כי יפסיק לרצות את עבודות השירות שהוטלו עליו וירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר.

2.

ביום 21.6.2015 המבקש נידון בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מ' כהן , בהליך פ"ל 3177-08-14) והורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה, ללא פוליסת ביטוח, ואי ציות להוראת שוטר במדים. בגין ביצוע עבירות אלו נגזרו על המבקש, לצד תשלום קנס ועונשים מותנים, שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. הוחלט כי המבקש יתייצב בפני הממונה על עבודות השירות במחוז מרכז ביום 12.7.2015 בשעה 8:00.

3.

המבקש לא התייצב בפני הממונה ביום 12.7.2015, ולמחרת הסביר כי רכבו התקלקל בדרך. למרבה הצער מעידה זו של המבקש לא הייתה חד פעמית, ומכאן והלאה התנהל המבקש בדרך של היעדרויות חוזרות ונשנות שאותן הסביר בדיעבד במיני תירוצים. בשיחות בירור שנערכו עם המבקש, ואף בשימוע שנערך לו, הוא הצהיר כי יתייצב לעבודה כנדרש, אך פעם אחר פעם הפר את התחייבויותיו. בסופו של דבר ניתק המבקש קשר עם הממונים עליו ולא הגיע לשימוע בעניינו שנקבע ליום 4.4.2016. בעקבות זאת, ביום 11.5.2016 החליט מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר על הפסקת עבודות השירות של המבקש, וכי המשך ריצוי עונשו יתקיים מאחורי סורג ובריח.

4.

על החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בעתירתו טען המבקש כי במהלך חודש דצמבר 2015 סולק מבית הוריו על רקע אישי, ובעקבות זאת חלה הידרדרות במצבו הנפשי. המבקש הסביר כי הידרדרות זו הקשתה על התנהלותו התקינה וכי מעברו מבית הוריו גרם לכך שלא קיבל הודעות שנמסרו לו, ובכלל זה את ההזמנה לשימוע האחרון שנערך בעניינו. עוד המבקש טען כי השמתו מאחורי סורג ובריח תזיק למצבו הנפשי, וכי ישנו חשש ממשי שיסבול מהתעללות בידי אסירים אחרים בבית הסוהר. כמו כן, המבקש טען כי עקב תקלה טכנית נפלה שגיאה בחישוב מספר הימים שנותרו לריצוי עונשו, שכן למעשה עבד ימים רבים יותר משנספרו.

5.

ביום 29.6.2016 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה תוך קביעה שמוטב שטענתו של המבקש בדבר הקרע המשפחתי שחווה לא הייתה נטענת. זאת, שהרי אף לטענתו של המבקש המשבר האמור אירע חמישה חודשים לאחר שהחל לרצות את עבודות השירות, כאשר לאורך חמשת החודשים הללו הוא הפר שוב ושוב את שהוטל עליו. עוד נקבע כי טענתו בדבר השינוי במקום מגוריו רובצת לפתחו, שכן לפי החוק היה עליו להודיע על כל שינוי בכתובתו לממונה על עבודות השירות. על כן, נקבע כי המבקש רמס ברגל גסה את הפריבילגיה שניתנה לו לרצות את מאסרו בדרך של עבודות שירות, וכי עליו להתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.7.2016 בשעה 10:00.

6.

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה חוזר המבקש על טענותיו בדבר קשייו האישיים עקב הקרע בינו לבין בני משפחתו, וטוען כי בית משפט קמא לא נתן לנסיבות אלה משקל מספיק. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי למעשה מאשרת את החלטתו הפסולה של מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר, שנקבעה באופן שגוי, על בסיס שימוע שבו המבקש לא נכח, ומבטאת גישה " עונשית " ואף " נקמנית " וזאת " ללא שום הצדקה מוסרית ו/או חוקית ".

7.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטה של בית משפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר תינתן, ככלל, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5541/14 גולדשטיין נ' שירות בתי הסוהר (25.8.2014)) . בענייננו אין מתעוררת שאלה כזו. המקרה שלפני נוגע אך ורק לעניינו הפרטי של המבקש, ואין עולה ממנו סוגיה בעלת חשיבות כללית כלשהי.

אציין כי גם לגופו של ענין, לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא. כפי שקבע בצדק בית המשפט, הפסקת עבודות השירות של המבקש נעשתה כדין, לפי סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977, המסמיך את נציבת בתי הסוהר וקצינים בדרגת גונדר תחתיה להפסיק ריצוי עבודות שירות ולהחליט כי האסיר יישא את יתרת עונשו בבית הסוהר, באם נעדר מהעבודה ללא אישור או לא הניח את דעת הממונים עליו באופנים נוספים אשר מתקיימים בענייננו.

עוד קבע בצדק בית משפט קמא כי טענותיו של המשיב אינן מספקות הסבר להתנהלותו הלקויה, שהחלה זמן רב לפני הקרע הנטען עם משפחתו, וכי לפתחו רבצה האחריות לעדכן את הממונים עליו בדבר שינויים במענו.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.