רע"ב 547/04 סורי נעים נ. מדינת ישראל-בית המשפט המחוזי ב"ש

1.המבקש מרצה עונש מאסר בן תשע עשרה שנים וחודש בגין החזקה ושימוש בסמים מסוכנים; שוד מזוין; וכן הריגתו של אסיר אחר, במהלך שהותו בבית הסוהר.

2.בסמוך לפני חלוף שני-שלישים מתוך תקופת מאסרו, הגיש המבקש בקשה לשחרור מוקדם, לפי סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א- 2001. ביום 2.12.03 התקיים דיון בבקשה, ובו הציגה המשיבה את התנגדותה לשחרורו של המבקש. המשיבה ציינה כי התנהגותו של המבקש בתקופת מאסרו התאפיינה בעבירות משמעת, וכן הפנתה להרשעתו בהריגת אסיר אחר במהלך שהותו במאסר. עוד ציינה המשיבה כי המידע החסוי בעניינו של המבקש מגלה כי נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור ולביטחונו.

וועדת השחרורים החליטה לקבל את הבקשה ולהורות על שחרורו של המבקש ממאסרו, בתנאים מגבילים. הוועדה ציינה כי המבקש הציג תוכנית שיקום פרטית, שגובשה בסיועו של מר חרות לפיד, והוסיפה כי אין מקום לתת משקל ממשי למידע החסוי שהציגה המשיבה, בייחוד נוכח העובדה שהוחלט לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשות למרות המידע החסוי. לפיכך הורתה הוועדה, כאמור, על שחרורו של המבקש ממאסרו, בתנאים מגבילים, ובין היתר הורתה כי המבקש יגור בביתו של עפיף אבו נססארה בשפרעם ויעבוד בעסקו, לא ייכנס לתחומי העיר נצרת, יתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו אחת לשבועיים, ולא ייצא מן הארץ.

3.המשיבה עתרה נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בעתירה ציינה המשיבה כי וועדת השחרורים לא נתנה משקל מספיק לסיכון הנשקף לשלום הציבור ולביטחונו מידי המבקש וכן לא נתנה משקל ראוי להתנהגותו השלילית בתקופת מאסרו. המשיבה ציינה עוד כי תוכנית השיקום שהציע המבקש הינה תוכנית פרטית שאין עליה פיקוח מטעם הגופים המוסמכים, ולפיכך לא היה מקום להסתמך עליה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: י' פלפל, נ' הנדל, ר' יפה כ"ץ) קיבל את העתירה וקבע כי החלטתה של וועדת השחרורים אכן חרגה ממתחם הסבירות בכך שלא נתנה משקל ממשי להתנהגותו השלילית של המבקש בתקופת מאסרו, וכן למידע החסוי המצביע על הסכנה לשלום הציבור הנשקפת מן המבקש. בית המשפט המחוזי ביטל, אפוא, את ההחלטה לשחרר את המבקש שחרור מוקדם.

4.מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי לא היה מקום להתערב בהחלטת וועדת השחרורים שניתנה בעניינו, בהיותה החלטה סבירה. המבקש מציין כי עבירת ההריגה בה הורשע בוצעה זה מכבר, וגם הפרות המשמעת המיוחסות לו אינן מן השנים האחרונות. המבקש מציין עוד כי תוכנית השיקום שהציג הינה תוכנית ראויה, שהוכנה עבורו במשך תקופה ארוכה על ידי מר חרות לפיד.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בית משפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ונדרש כי הבקשה תגלה שאלה בעלת חשיבות כללית או בעיה משפטית בעלת חשיבות (רע"ב 2769/98

אבולעסל נ' ועדת השחרורים (לא פורסם)). הבקשה שבפניי אינה מעלה כל שאלה ממין זה ודי בכך על מנת לדחותה. למעלה מן הדרוש אציין כי תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי אשר קבע, כאמור, כי ועדת השחרורים חרגה במקרה הנדון ממתחם הסבירות בהחליטה לשחרר את המבקש שחרור מוקדם למרות המידע החסוי שהוצג בעניינו, המצביע על סכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולביטחונו, ולמרות התנהגותו במהלך תקופת מאסרו, שכללה גם שימוש בסמים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.