רע"ב 5520/18רועי צאפאנא נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה י' צלקובניק והשופטים י' רז-לוי ו- ג' שלו ) בעת"א 61923-06-18 מיום 11.7.2018 בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) שלא לקיים דיון חוזר בעניינו.

רקע

2.

המבקש מרצה עונש של 14 שנות מאסר בגין עבירות הריגה, קשירת קשר לביצוע הריגה ועבירות נשק, בגין ביצוע ירי יחד עם אחרים במסגרת קטטה בכניסה למועדון. ירי זה הוביל למותו של עובר אורח שנקלע לאזור הקטטה. זהו מאסרו השני של המבקש.

3.

ביום 26.10.2016 דחתה ועדת השחרורים את בקשת המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו (להלן: ההחלטה הראשונה ). בהחלטתה הראשונה ציינה הוועדה כי אף שהמבקש עבר כברת דרך משמעותית בכלא והתנהגותו תקינה, דרושה תקופת מעבר בטרם ישוב לחיים בקהילה. עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נגד החלטת ועדת השחרורים הראשונה נדחתה (עת"א 29773-11-16).

4.

כעבור כשנתיים פנה המבקש לוועדת השחרורים וביקש לקיים דיון חוזר בעניינו בהתאם לאמור בסעיף 19 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ). בהחלטה מיום 8.5.2018 דחתה הוועדה את בקשתו (להלן: ההחלטה השניה ), וזאת על בסיס עיון בחומר מודיעיני בעניינו המעיד על התנהגות שלילית ועל חוות דעתה של וועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: ועדת האלמ"ב ) אשר לא המליצה על שחרורו. לנוכח האמור נקבע כי אין נסיבות חדשות אשר מצדיקות דיון חוזר בעניינו של המבקש.

5.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה השניה, ועד לדיון בה הוגשה כבר תכנית רש"א מלאה בעניינו של המבקש. משכך, הוסכם כי תוגש בקשה חדשה לוועדת השחרורים אליה יצורפו המסמכים החדשים אשר לא היו בפניה בעת מתן ההחלטה השניה. בהתאם לכך, הגיש המבקש בקשה נוספת לוועדה, אליה צורפה תכנית רש"א וחוות דעת נוספת של ועדת האלמ"ב.

6.

בהחלטה נוספת מיום 26.6.2018 נדחתה בקשת המבקש (להלן: ההחלטה השלישית ), ונקבע כי תכנית רש"א החדשה שצורפה, שבעיקרה מציעה שהמבקש ישהה בישיבה תורנית בתקופת המבחן, אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק דיון חוזר או שינוי מההחלטה השנייה שניתנה בעניינו של המבקש.

7.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי נגד החלטתה השלישית של ועדת השחרורים, ועתירתו נדחתה. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם מאז החלטתה השניה של הוועדה התקבלה תכנית רש"א בעניינו של המבקש, ואף ועדת האלמ"ב הסירה את התנגדותה. עם זאת, נקבע כי בחינת התכנית עצמה מלמדת שאין בה שינוי נסיבות, בשים לב לכך שמדובר בתכנית "הדוקה פחות" מזו שנדרשה בהחלטות קודמות של הוועדה ובהמלצות של גורמי הטיפול. כן נקבע, כי מאז מתן ההחלטות הקודמות של הוועדה הצטברו לחובת המבקש ידיעות מודיעיניות רבות, שעיון בהן מלמד על התנהגות שלילית במהלך מאסרו אשר רק החריפה. תמונה זו, כך נקבע, עולה בקנה אחד עם התרשמות גורמי הטיפול ממאפייני אישיותו האלימים והכוחניים של המבקש.

לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי אין לומר שתכנית רש"א כמו גם שינוי עמדתה של ועדת האלמ"ב מהווה שינוי נסיבות המצדיק קיומו של דיון חוזר בוועדת השחרורים. בהקשר זה צוין כי ועדת האלמ"ב אכן ציינה כי היא אינה מתנגדת לשחרור מוקדם בכפוף לאימוצה של תכנית רש"א, אך אין בהמלצתה התייחסות לתכנית עצמה. כן הודגש, כי העבירה בגינה מרצה המבקש את עונשו לא בוצעה כלפי בן משפחה, וכי כל גורמי הטיפול התרשמו מבעיה כללית של אלימות ולא דווקא כלפי בני משפחה.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

8.

לטענת המבקש, בקשתו מעוררת סוגיות עקרוניות בדבר התנאים הנדרשים לקיום דיון חוזר בוועדת השחרורים. נטען כי הגשת תכנית רש"א אשר לא עמדה בפני הוועדה בעת מתן ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר, מצדיקה קיום דיון נוסף בעניינו. העותר מוסיף כי משחלפו למעלה משנתיים מיום מתן ההחלטה הראשונה, ומשהוגשה תכנית רש"א אשר נתמכת בעמדת ועדת האלמ"ב, לא היה מקום לדחות את בקשתו לדיון חוזר. כן נטען, כי החלטת הוועדה כמו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי עסקו בטיב התכנית והתאמתה למבקש – נושאים שמקומם בדיון לגופו של עניין, ולא רלוונטיים לשאלה המקדמית בדבר קיומו של דיון חוזר בבקשתו. לבסוף נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לו עיוות דין המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

חרף טענותיו של המבקש, בקשתו אינה מעלה כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, ודי בכך כדי לדחותה (ראו: רע"ב 3101/17 זלום נ' ועדת השחרורים , פסקה 4 (22.6.2017)). ועדת השחרורים הפעילה את שיקול דעתה והחליטה כי הגשת תכנית רש"א וחוות דעתה העדכנית של ועדת האלמ"ב בעניינו של המבקש אינן מהוות שינוי נסיבות המצדיק דיון חוזר בעניינו. בית המשפט המחוזי בחן החלטה זו, ולא מצא להתערב בה. כאמור, החלטות אלה מבוססות על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואינן מצדיקות דיון ב"גלגול שלישי" על-פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.

10.

מעבר לדרוש, אציין כי עיינתי בחוות דעתה העדכנית של ועדת האלמ"ב ובתכנית רש"א בעניינו של המבקש, ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות בית משפט זה. חוות דעת הגורמים הטיפוליים והמקצועיים מעלים כי המבקש עדיין זקוק לגבולות חיצוניים ברורים על מנת לשמר את ההישגים הטיפוליים שרכש. בנסיבות אלה אני סבורה כי החששות בדבר אי-התאמת הישיבה התורנית לשמש כמסגרת הדוקה דיה מובנים, וכאמור, לא מצאתי להתערב בקביעה זו.