פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5573/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת שחרורים
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים
מינהליים
מיום 18.7.2018 בעת"א 16318-07-18 שניתן
על-ידי כבוד השופטים י' בן חמו, ע' הוד וח'
סבאג
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.7.2018 (עת"א 16318-07-18, השופטים י' בן-חמו , ע' הוד ו- ח' סבאג ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) שלא להיעתר לבקשתו לשחרור מוקדם.
2.
החל משנת 1998 מרצה המבקש עונש מאסר בן 20 שנה לאחר שהורשע, בין היתר, בעבירות של חטיפה לשם חבלה חמורה, שידול לזנות עם אדם אחר, בעילה בכוח, סרסרות לזנות ופציעה או חבלה זדונית שלא כדין. נוסף על כך הוא מרצה, בחופף למאסרו האמור, עונש מאסר בן 16 חודשים שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירות אחרות, ובכלל זה איומים, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש ופציעה. בתמצית יאמר כי נסיבות ביצוע העבירות שבגינן מרצה המבקש את מאסרו העיקרי הן קשות וחמורות, וכרוכות בין היתר בחטיפה של אישה הרה, כליאתה, אינוסה וסרסורה בכפיה למעשי זנות. מקורה של בקשת רשות הערעור דנן הוא בהחלטתה העדכנית של הוועדה לדחות בקשה שהוגשה לשחרור מוקדם של המבקש.
3.
בקשתו הראשונה של המבקש לשחרור מוקדם נדחתה על ידי ועדת השחרורים בחודש יולי 2014. בחודש ינואר 2017 דחתה הוועדה בקשה נוספת שהגיש בעניין זה. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהגיש בהמשך לבית משפט זה נדחו גם כן (רע"ב 3621/17, השופט י' עמית ).
4.
ביום 4.7.2018 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו השלישית של המבקש לשחרור מוקדם ממאסר, וזאת לאחר שקיימה דיון חוזר בעניינו. בהחלטתה ציינה הוועדה כי במהלך השנים התנהגותו של המבקש בכלא הייתה "בעייתית למדי, וזאת בלשון המעטה", כי נרשמו לחובתו אירועים שליליים רבים – לרבות אירועים אלימים, וכי אף כעת תלוי ועומד נגדו הליך פלילי בגין עבירת אלימות שביצע לכאורה בעת שהותו במאסר. הוועדה אף ציינה כי הוגש לעיונה חומר מודיעיני רב בעניינו של המבקש, המצביע אף הוא על התנהגות שלילית מצדו. ועדת השחרורים הוסיפה וציינה כי מהדו"חות הסוציאליים שהוגשו בעניינו של המבקש עולה כי לאורך השנים הוא לא שיתף פעולה עם גורמי הטיפול בכלא, וכי רק עם העברתו לכלא שיטה בחודש פברואר 2018 הוא החל בטיפול עם פסיכולוגית היחידה. כן צוין כי המבקש נפגש עם נציגי הרשות לשיקום האסיר ( רש"א ) שמצאו אותו מתאים להכנת תכנית שיקום בקהילה. אולם, הוועדה הדגישה כי עניין זה אינו יכול לשמש נימוק יחיד לשחרורו המוקדם של המבקש, בהתחשב במכלול הנסיבות, ובהן חומרת העבירות שבהן הורשע וריבוין, עברו הפלילי, התנהגותו בכלא, העובדה שהוא נמצא בשלב התחלתי בלבד של טיפול פסיכולוגי, וכן רמת מסוכנותו ודפוסי התנהגותו האלימים.
5.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת השחרורים. בעשותו כן קבע בית המשפט המחוזי כי "אין מחלוקת שיש ניצני שינוי בהתנהלותו של העותר [המבקש – ד' ב' א'], אולם מדובר בניצנים ראשונים מהחודשים האחרונים, כאשר במשך רובה המכריע של תקופת המאסר העותר לא עבר הליך של ממש". בית המשפט המחוזי הדגיש כי ועדת השחרורים סמכה את החלטתה, בין היתר, על התנהגותו הבעייתית של המבקש בכלא ועל החומר המודיעיני שהוגש בעניינו. בסיכומו של דבר, נקבע כי בהתחשב במרחב שיקול הדעת הנתון לוועדה – אין זה המקרה להתערב בו.
6.
בבקשה שבפני חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על הטיעונים שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. הוא מדגיש כי נותרו לו חודשיים בלבד לריצוי עונשו, וכי שחרור מוקדם יסייע לו בהליך השיקום, בכפוף לתכנית שהגישה רש"א
בעניינו. להשלמת התמונה, יצוין כי המבקש היה מיוצג בהליכים שהתקיימו בפני ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי על ידי בא-כוח מטעם הסנגוריה הציבורית, ואף ביקש לקבל ייצוג כאמור בהליך הנוכחי. ביום 5.8.2018 נדחתה בקשתו (הרשמת ש' עבדיאן ), בשים לב לעמדתה של הסנגוריה הציבורית שהבהירה כי לאחר בחינת השיקולים הנוגעים לעניין ובהתחשב בנימוקיו של בית המשפט המחוזי היא אינה רואה מקום לייצג את המבקש בהליך דנן.
7.
לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ודי בכך כדי לדחותה (ראו: רע"ב 8897/16 אוחנה נ' שב"ס , פסקה 14 (4.1.2017); רע"ב 5520/18 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (24.7.2018)). למעלה מן הצורך, אציין כי מעיון בהחלטתה של ועדת השחרורים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי איני סבורה כי נפל בהם פגם המצדיק התערבות, בהתחשב בנסיבות שפורטו – חומרת המעשים שבגינם מרצה המבקש את מאסרו, התנהגותו השלילית בכלא במשך תקופות משמעותיות של מאסרו, כתב האישום התלוי ועומד נגדו שמייחס לו עבירת אלימות שבוצעה בין כתלי הכלא, והעובדה שאך לפני חודשים ספורים החל בהליך טיפולי. על רקע כל האמור, אכן אין בתכנית השיקום של רש"א – שהוכנה בין היתר כדי להכין את המבקש לשחרורו המתקרב ממילא – כדי להטות את הכף לעבר שחרורו המוקדם.
8.
אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, כ"ה באב
התשע"ח
(6.8.2018).
ש ו פ ט ת