רע"ב 565/13 פרנסואה אבוטבול נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הוא אסיר הנושא בעונש מאסר עולם בגין הרשעתו ברצח, החל מחודש אוקטובר 2006. ביום 12.5.2009, הוחלט על העברתו של המבקש להפרדה זוגית עם אחיו, על רקע מידע מודיעיני שלימד על סכנה הנשקפת ממנו לשלומם של אחרים וכן על סכנה הנשקפת לביטחונו שלו. ביום 4.10.2009 שוחרר האח, והמבקש הועבר להפרדת יחיד. בהמשך, הועבר המבקש להפרדה זוגית עם אביו, עם היכנסו של האחרון לבית הסוהר ביום 8.12.2009. אביו של המבקש שוחרר מהמאסר ביום 25.5.2010, ומאז שוהה המבקש בהפרדת יחיד.

2.

לבקשת המדינה, הוארכה החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד מדי חצי שנה בהחלטותיהם של בתי המשפט המחוזיים (עת"א (מחוזי מרכז) 39046-05-10; עת"א (מחוזי מרכז) 25118-10-10 (בקשת רשות ערעור של המבקש נמחקה לבקשתו – רע"ב 996/11); עת"א (מחוזי נצרת) 36032-04-11; עת"א (מחוזי נצרת) 22688-10-11; עת"א (מחוזי ב"ש) 45608-04-12).

3.

ביום 22.10.2012 דנה ועדת ההפרדות המחוזית בשירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש ומצאה כי אין מניעה סוציאלית או בריאותית בהמשך החזקתו של המבקש בתנאי הפרדת יחיד. הוועדה החליטה כי נוכח המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש, שאף אינו מאפשר החזקתו בהפרדה זוגית, יש לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת להארכת החזקתו בהפרדת יחיד. בין היתר, צוין כי המבקש הוא בן משפחת פשע בולטת שלה סכסוכי דמים רבים עם מספר ארגוני פשיעה מתחרים. הוצאתו מהפרדה עלולה אפוא לאפשר לו לתאם פעילות פלילית שתסכן את שלומם של אחרים, ולסכן את שלומו שלו על רקע סכסוכי הדמים האמורים.

4.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) נעתר לבקשה והורה על הארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד עד ליום 3.5.2013. בית המשפט קבע – לאחר שעיין בחומר החסוי – כי לא ניתן לנטרל את הסיכון הנשקף מהחזקת המבקש בתנאי מאסר רגילים, אלא באמצעות החזקתו בהפרדה המבוקשת. נמצא כי מדובר במידעים רבים ומוצלבים שיש בצירופם כדי לחזק את החשש להמשך פעילות עבריינית ופגיעה באחרים. באת כוח המדינה ציינה בפתח הדיון כי המבקש הגיש בקשה להעבירו להפרדה זוגית, וכי זו תיבחן בהקדם. המבקש הלין על כך שהמדינה אינה מאפשרת לו לשהות בהפרדה זוגית עם אסירים שהם בני משפחה או חברים קרובים.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי שירות בתי הסוהר פסל את כל שמות האסירים שהעביר לשם בחינת האפשרות לשלבו בהפרדה זוגית עימם. בין היתר, שלל שירות בתי הסוהר את האפשרות לשלבו בהפרדה זוגית עם אחיו – המצוי בכלא "אשל" באגף שמור, או עם אביו – המצוי בהפרדה בכלא "רימונים". בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא לא בחן באופן מעמיק את האפשרות להעביר את המבקש לאגף שמור. עוד נטען כי המידעים שהוגשו לבית המשפט קמא אינם מצדיקים את החזקתו בהפרדה, שכן הם נוגעים לקרובי משפחה של המבקש שאינם בחיים ואירועים שלמבקש אין זיקה אליהם.

6.

המשיבה טוענת כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. נטען כי החלטת בית המשפט קמא, שניתנה לאחר שעיין במידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש, היא סבירה וראויה. בין היתר, נטען כי לא ניתן להחזיק את המבקש באגף שמור, על רקע הבדלים מהותיים בסידורי האבטחה. אשר לאפשרות העברת המבקש להפרדה זוגית – בתגובת המדינה נמסר כי בקשת המבקש להעבירו להפרדה זוגית נבחנה על-ידי הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, והוחלט כי לא ניתן להחזיקו בהפרדה זוגית עם האסירים ששמותיהם נכללו ברשימה שהעביר. בין היתר, נמצא כי לא ניתן להחזיק את המבקש בהפרדה זוגית עם אביו, על רקע עמדת גורמי המודיעין בנדון.

דיון והכרעה

7.

לאחר בחינת הבקשה והתגובה, ועיון בחומר החסוי שהוגש לי, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

סמכות שירות בתי הסוהר להורות על החזקת אסירים בתנאי הפרדה לתקופה של עד שישה חודשים מעוגנת בסעיף 19ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה ), כאשר להחזקת אסיר בהפרדה מעבר לפרק זמן זה נדרש אישור בית משפט מחוזי. בית המשפט המחוזי מצא – על סמך עיון בחומר הסודי – כי הסיכון הנשקף מהחזקת המבקש בתנאי מאסר רגילים אינו ניתן להפגה אלא באמצעות החזקתו בהפרדה. לאחר עיון בחומר הסודי שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא מצאתי להתערב במסקנה זו בנקודת הזמן הנוכחית. נתתי דעתי גם לחוות הדעת הסוציאלית והבריאותית, שלפיהן אין מניעה בהמשך החזקתו של המבקש בהפרדה.

בצד האמור, אין חולק על הקושי הכרוך בהחזקה בהפרדה עבור המבקש. ככל שמתארכת תקופת ההפרדה, משתנה נקודת האיזון שבין התכלית לשמה נדרשת ההפרדה לבין הפגיעה הטמונה בה לזכויות האדם של האסיר, וגובר הנטל על המשיבה להוכיח כי לא ניתן להשיג את תכלית ההפרדה בדרך שפגיעתה פחותה (רע"ב 8048/10 אבוטבול נ' מדינת ישראל בפסקה 7 להחלטה (24.2.2011)). בענייננו, מוחזק המבקש בהפרדה כבר ארבע שנים , מתוכן כשלוש בהפרדת יחיד . לכן, הגם שלא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנקודת הזמן הנוכחית על רקע המידע המודיעיני בעניינו של המבקש, על שירות בתי הסוהר לשוב ולבחון את החלטתו מעת לעת. ככל שימצא כי אין מנוס מהמשך החזקת המבקש בהפרדה, עליו לבחון אפשרות להקלה בתנאי ההפרדה, לרבות אפשרות של החזקה בהפרדה זוגית (שהמבקש הוחזק בה בעבר) (השוו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2010)). יצוין כי ההחלטה המינהלית האחרונה שהתקבלה בעניינו של המבקש – ולפיה לא ניתן בנקודת הזמן הנוכחית להחזיקו בהפרדה זוגית (בין היתר עם אביו) – התקבלה לאחר מתן החלטתו בית המשפט קמא, ולכן לא עמדה לביקורתו. בשים לב לנתון זה, ונוכח פרק זמן הקצר שנותר לתקופת ההפרדה שעליה הורה בית המשפט המחוזי (3.5.2013), לא מצאתי לדון בה לגופה בשלב זה. הנחתי היא כי המשיבה תשוב ותבחן שאלה זו – בשים לב לפרק הזמן הארוך שבו מוחזק המבקש בהפרדת יחיד – עובר להגשת הבקשה להארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה, וכי בית המשפט המחוזי ייתן לכך דעתו, ככל שתוגש בקשה כאמור.

למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של הבקשה החדשה ככל שתוגש.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.