רע"ב 5674/10 מאיר איפרגן נ. שירות בתי הסוהר

1.

בית-המשפט המחוזי מרכז נעתר לבקשת המשיבים ואישר להמשיך ולהחזיק את המבקש, שהינו אסיר, בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים, החל מיום 8.6.2010. בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית נגד החלטה זו.

2.

המבקש הורשע בשנת 1987 בעבירות של רצח ושוד בנסיבות מחמירות. נגזר עליו עונש של מאסר עולם, שטרם נקצב. בשנת 1992 הוא נדון לחמש שנות מאסר במצטבר למאסר העולם, בעקבות הרשעה בשל חבלה חמורה באסיר אחר. בשנת 2000 יצא המבקש לחופשה. הוא לא חזר לכלא בתום החופשה אלא יצא לחו"ל. המבקש ריצה בהולנד עונש מאסר והוסגר לישראל בשנת 2006. בשנת 2009 נדון המבקש לשלושים חודשי מאסר בחופף, בעקבות הרשעה בעבירה של סיוע להחזקת סם לצריכה עצמית.

3.

המבקש נמצא בהפרדת יחיד מאז חודש אפריל 2009. החלטות בעניין החזקתו בהפרדה נתקבלו על-ידי בית-המשפט המחוזי, לאחרונה בהחלטה נשוא הבקשה דנא. הטעם להחזקה בהפרדה הינו חשש לביטחונם של אנשי סגל בשירות בתי הסוהר, חשש לביטחונם של אסירים אחרים וכן חשש לביטחונו של המבקש מפני אסירים אחרים. בית-המשפט המחוזי עיין בחומר מודיעיני שהובא בפניו על-ידי המשיבים ועל סמך אותו חומר נעתר לבקשה האחרונה בעניין ההפרדה.

4.

לאחר שהובאה בפניי תגובה בכתב של המשיבים לבקשת רשות הערעור זימנתי את הצדדים לדיון. מטרת הדיון הייתה לאפשר לי עיון בחומר המודיעיני המתייחס למבקש וכן לשמיעת טיעונים קצרים. ואכן, המשיבים הגישו לעיוני את החומר המודיעיני שעמד בפני בית-המשפט המחוזי וכן חומר נוסף שהצטבר מאז הדיון בערכאה דלמטה. כמו כן, שמעתי טיעונים קצרים.

5.

לאחר בחינה של החומר המודיעיני, שלא ניתן לגלותו מטעמים מובנים למבקש, שוכנעתי שאכן לעת הזו קיימת הצדקה להותיר את המבקש בהפרדת יחיד. החומר מצביע על מסוכנותו של המבקש כלפי אנשי שב"ס וכן כלפי אסירים אחרים. כמו כן, יש בחומר אינדיקציות לגבי סיכון מצד אסירים אחרים כלפי המבקש. אכן, החזקה של אסיר בהפרדה יוצרת בידוד בינו לבין אסירים אחרים. נראה, כי לגבי מרבית האנשים המניעה של קשר ישיר ומיידי עם אחרים תוך יצירת בידוד, ולו חלקי, מחברה אנושית הינה קשה ומכבידה. על כן, ראה המחוקק לנכון לקבוע כי בית-המשפט יעביר תחת שבט ביקורתו החלטה של שירות בתי הסוהר להחזיק אסיר בהפרדה וקבע כי נדרשת הוראה של בית-המשפט לעניין הפרדת יחיד מעבר לשישה חודשים (סעיפים 19א-19יא לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971). כמובן, שככל שמתארכת התקופה של החזקה בהפרדה, במיוחד כאשר מדובר בהפרדת יחיד, גובר הנטל המוטל על רשויות הכלא להצדיק את המשך ההפרדה. כמו כן, חובה על הרשות המינהלית לבחון אפשרויות שפגיעתן פחותה, למשל החזקה בהפרדה זוגית או אולי עם מספר גדול יותר של אסירים. מכל מקום, בשלב הנוכחי ועל יסוד החומר המודיעיני, בוודאי שלא קיימת עילה למתן רשות ערעור.

6.

הבקשה נדחית.