רע"ב 5739/17 גיא שם טוב נ. נציב שירות בתי הסוהר

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.6.2017 (עת"א 23499-06-17, השופט ג' גונטובניק ). בית המשפט המחוזי דחה עתירת אסיר שהגיש המבקש להעברתו לאגף הפרדה.

2.המבקש עצור בבית המעצר באבו-כביר בחשד לעבירות סמים. לטענתו, הוא מעורב בסכסוכים עם גורמים עברייניים שונים ועל כן יש להעבירו לאגף הפרדה על מנת לשמור על ביטחונו. מאחר שבקשתו נדחתה הוא הגיש עתירת אסיר בעניין זה לבית המשפט המחוזי. בעתירתו טען המבקש כי בעבר ריצה תקופת מאסר בת חמש שנים באגף הפרדה בהתאם להחלטת המשיב, שירות בתי הסוהר, וכי כל ניסיונותיו להשיג על כליאתו בהפרדה באותה תקופה נדחו על סמך מידע מודיעיני . המבקש סבור כי יש להניח שהמידע המודיעיני בעניינו לא השתנה, וכי יש להיעתר לבקשתו דווקא כעת כשהוא חש מאוים.

3.בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הצביע על חשש קונקרטי, וקבע כי לא הוצגה בפניו ראיה מינהלית המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של המשיב, אשר בחן בהליך מסודר את הבקשה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי תמונת האיומים על עצירים ואסירים משתנה מעת לעת, ויש לבחון בקשות מהסוג הנדון בהתאם למצב הדברים העדכני. בחינה כזו אכן נעשתה, כך נקבע, ולא הוכח כי נפל בה פגם.

4.הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה, שהוגדרה על-ידי המבקש "ערר דחוף", חוזר המבקש על טענותיו ומדגיש כי מאז מאסרו הראשון לא חל שינוי במצב הסכסוכים בינו לבין גורמים עברייניים אחרים. כן נטען כי בבית המעצר שבו הוא שוהה ישנה תחלופה גבוהה של עצירים, כך שהוא אינו יכול לעקוב ולבחון מי מבין העצירים המוכנסים לתאו עלול לאיים על חייו. המבקש טוען גם כי הוא סובל מבעיות נשימה ושהייתו עם עצירים מעשנים מחריפה את מצבו, וכי היה על בית המשפט המחוזי להתייחס אף לטענה זו בפסק דינו.

5.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על בקשות מסוגה. טענות המבקש נטועות בנסיבותיו האישיות, ואיני סבורה כי הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"ב 80/17 ברנס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (19.2.2017)). למעלה מן הצורך, אציין כי התרשמתי שטענותיו של המבקש נבחנו ברצינות הראויה על-ידי המשיב, כמו גם על-ידי בית המשפט המחוזי.

6.בשולי הדברים, יוער כי חרף טענתו של המבקש לפיה היה על בית המשפט המחוזי להתייחס לטענתו בדבר בעיות הנשימה מהן הוא סובל, לאמיתו של דבר הוא לא פירט טענה זו בעתירתו, אשר צורפה כנספח לבקשה דנן.

7.סוף דבר: הבקשה נדחית.