פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 603/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עופר שמעון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל(שב"ס)
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בעע"א 2105/05 מיום
3.1.06 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד הדר
רייכמן
החלטה
השופט ס' ג'ובראן :
המבקש מרצה בבית הסוהר איילון עונש של שני מאסרי עולם מצטברים החל מיום 1.7.93 בגין רצח כפול. עונשו של המבקש טרם נקצב.
המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (להלן: בית-המשפט לעניינים מנהליים) עתירת אסיר (עע"א 2105/05) במסגרתה ביקש להתיר לו לצאת לחופשות. לטענת המבקש, בתקופת שהותו הנוכחית במאסר יצא לחופשות מספר פעמים, אלא שלאחר שנפתח כנגדו תיק פלילי הופסקו חופשותיו. המבקש טען בבית-המשפט לעניינים מנהליים, כי גם לאחר שנגנז התיק האמור, עדיין לא מתירים לו לצאת לחופשות.
ביום 3.1.06 דחה בית-המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת נ' אהד) את העתירה בקובעו, כי עונשו של המבקש טרם נקצב וכדי שייקצב העונש, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת להמליץ לנשיא המדינה לקצוב את עונשו של אסיר-עולם המרצה שני מאסרי-עולם מצטברים או יותר, לאחר שחלפו 15 שנים לתקופת המאסר. מאחר שהמבקש החל לרצות את מאסרי-העולם ביום 1.7.93, עד שיחלפו 15 שנים, נותר למבקש לרצות תקופת מאסר בת כשנתיים ומחצה.
בית-המשפט לעניינים מנהליים, הוסיף, כי אכן, בעבר יצא המבקש לחופשות, אך בעקבות פרשת רצח השופט עדי אזר ז"ל תוקנה פקודת נציבות שירות בתי-הסוהר (להלן: פקודת הנציבות), כך שנאמר בסעיף 9 א לפקודת הנציבות, כי לא תאושר יציאה לחופשה של אסיר השפוט למאסר-עולם, שעונשו לא נקצב. אלא, שבסעיף 9א1 לפקודת הנציבות הוסף, כי אם עובר לתאריך 30.11.04, כבר יצא האסיר לחופשות, אזי לא תופסקנה חופשותיו, אלא אם כן נמצא, כי יש נסיבות המצדיקות זאת, או אם הוחלט שלא לקצוב את עונשו. התנהגותו השלילית של המבקש בכלא, היא שהביאה את בית-המשפט לעניינים מנהליים לקבוע, כי המבקש לא ייצא לחופשה, כל עוד לא ריצה 15 שנות מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים. המבקש טוען בעיקר, כי ההחלטה למנוע ממנו לצאת לחופשות נבעה מפתיחת התיק כנגדו, אלא שהתיק נגנז ולכן אין מקום להענישו על לא עוול בכפו. לדבריו, התנהגותו בכלא הינה התנהגות נורמטיבית ולכן יש מקום לחדש את יציאותיו לחופשות.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. בא-כוח המשיבה הבהיר, כי לאחר שהתיקים הפליליים כנגד המבקש נסגרו בהעדר אשמה, נבחנה האפשרות לדון בעניינו כחריג בוועדה הדנה בחופשותיהם של אסירים המרצים עונשי מאסר עולם (להלן: הוועדה). הוועדה דחתה את בקשתו של המבקש לצאת לחופשות לאחר שהוצגה בפניה חוות-דעת פסיכולוגית, לפיה מדובר באדם מניפולטיבי, בעל דפוסים עבריינים מושרשים, שיש סיכוי גבוה כי יפעל באופן לא נורמטיבי להשגת מטרותיו. בנוסף, הוצג לוועדה גיליון המשמעת של המבקש, המעיד על התנהגות שלילית במשך תקופת מאסרו. בנוסף טענה המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת, חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, התערבות בית-המשפט בהחלטות שירות בתי הסוהר, כבכל החלטה של רשות מנהלית, תיעשה בזהירות רבה ובצמצום, מקום בו חרגה החלטת הרשות ממתחם הסבירות (ראו רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן , פ"ד נב(1)1; רע"ב 6531/97 איתן קהלני נ' בית סוהר איילון (לא פורסם)).
משנמצא, כי שירות בתי הסוהר קיבל את ההחלטה, שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות על רקע חוות-דעת שלילית בעניינו ועל רקע התנהגותו השלילית במאסר, ומשהובהר, כי ההחלטה מעוגנת בדין ואינה לוקה בחוסר סבירות, צדק בית-המשפט לעניינים מנהליים בקובעו, כי אין להתערב בה.
הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86
לואיס וייל נ' מדינת ישראל ( לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג באב תשס"ו
(7.8.06)
ש
ו פ ט