פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
603/16
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
איגור זוזוליה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו), מתאריך
22.12.2015, ב-עת"א 856-11-15
בשם המבקש: עו"ד
ליאור בר-זהר
בשם המשיבה: עו"ד
פנחס גורט
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן-חמו ), ב-עת"א 856-11-15, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיבה להותיר על כנו את סיווגו של המבקש לעניין חופשות בקטגוריה א', ולא לשלבו בסבב חופשות.
להלן יובאו בקצרה הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול.
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש מרצה עונש מאסר החל מתאריך 28.02.2005, בגין הרשעתו על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: הריגת בת זוגו לשעבר, לאחר שדקר אותה ב-86 דקירות סכין, גרימת חבלה חמורה לה, ותקיפתה באופן הגורם חבלה של ממש.
3.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 15.12. 20 04, ה מבקש היכה את המנוחה בפניה וגרם לה חבלות תוך איום כי יהרוג אותה. בתאריך 29.12.2004, המבקש היכה באגרופיו בפניה, בידיה ובראשה של המנוחה וגרם לה נפיחות בפניה ובידיה. בתאריך
19.0 2. 20 05, המבקש היכה את המנוחה בראשה ובפניה, תוך שגרר אותה בכח לתוך הדירה בה התגוררו השניים.
4.
עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי בתאריך 27.2.2005, התפתח ויכוח בין המנוחה למבקש בעת שהם שהו במטבח. המבקש נטל סכין והניפה לעבר המנוחה. המנוחה ברחה לעבר הסלון ובהיותה במסדרון המוביל לסלון, המבקש דקר את המנוחה בגופה. המנוחה הצליחה להגיע לסלון ושם דקר אותה המבקש שוב – בסך הכל 86 דקירות. המנוחה מתה מדימום ומחדירת הסכין לריאה הימנית.
5.
בגין הרשעתו בעבירות האמורות נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 20 שנות מאסר לריצוי בפועל. כן הופעל עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש, כך שנגזרו עליו בסך הכל 20 שנים ו-6 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
6.
עם כניסתו למאסר, ובשים לב לסוג העבירות בהן הורשע, המבקש סווג כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב ) בקטגוריה א' – עליה נמנים אסירים שאין להוציאם לחופשות משיקולים של סכנה לשלום הציבור, או לביטחון המדינה – אלא באישור נציב בתי הסוהר, ומטעמים מיוחדים. בהתאם לנהלים הרלבנטיים של שב"ס, לא תאושר חופשת אסיר כדוגמת המבקש, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של ועדה מקצועית המשותפת למשרד הרווחה ושירות בתי הסוהר (להלן: וועדת אלמ"ב , או הוועדה ).
7.
בתאריך 20.06.2010, המבקש עתר לבית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת (עת"א 34869-06-10) כנגד ההחלטה לסווגו כאסיר אלמ"ב, וכנגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות. בתאריך 07.07.2010 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה, לאחר שמיעת טענות הצדדים בפניו, ולאחר עיון בדו"ח של וועדת אלמ"ב , בקובעו כדלקמן:
"כפי שציינתי לעיל, גם בדו"ח החסוי של הוועדה ובמידע המובא בו, יש כדי לתמוך במסקנה אודות מסוכנות העותר ושלילת חופשותיו, כל עוד לא עבר הליך טיפולי משמעותי ובעניין זה יאמר, כי שוכנעתי שכל הטיפולים שעבר עד כה (להבדיל מקורסים לא טיפוליים אלא חינוכיים בהם השתתף), הינם טיפולים ראשוניים ולא משמעותיים ולא הביאו להפחתה משמעותית במסוכנות נכון להיום. אשר על כן לא מצאתי פגם בשיקולי וועדת אלמ"ב, או בהחלטת שב"ס המבוססת על המלצות אלמ"ב, ועל כן אני דוחה את העתירה" (בעמ' 7-6 להחלטה).
8.
בתאריך 22.11.2011, כשנה לאחר מכן, ניתנה חוות דעת נוספת של הוועדה בעניינו של המבקש, בגדרה הוועדה שבה על המלצתה שלא להוציאו לחופשות. הוועדה העריכה כי "קיים פוטנציאל גבוה למסוכנות גם בטווח הקצר" וכי לא ניתן לשלול שימוש באלכוהול והתנהגות אלימה מצד המבקש בזמן חופשה. על רקע זה המבקש עתר בשנית לבית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת בבקשה לשנות את סיווגו לקטגוריה שתאפשר לו יציאה לחופשות (עת"א 47312-02-12).
9.
בתאריך 24.02.2012 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה שהגיש אז המבקש, בקובעו כדלקמן:
"העבירה שביצע העותר היא עבירה המחייבת סיווגו כאסיר אלמ"ב ובקטגוריה א'. באשר לחופשות, עיון בדו"ח ועדת אלמ"ב מלמד כי העותר אכן עושה מאמץ רב על מנת לשקם את עצמו ולטפל בדפוסיו האלימים אשר הובילו אותו למעשים שביצע, אך יחד עם זאת, השינוי שחל אצלו בינתיים בשלב זה, הוא שינוי קל בלבד אשר אין בו כדי להפחית הפחתה משמעותית את מסוכנותו [...] לעת הזו ברי כי העותר אינו כשיר לצאת לחופשה" (בעמ' 2 להחלטה).
10.
בתאריך 24.06.2012, המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 24.04.2012 (רע"ב 4914/12 כב' השופטת א' חיות ). בית המשפט, דחה את הבקשה בקובעו, בין היתר, כך:
"העתירה דנן, הנוגעת לסיווג המבקשת ליציאתו לחופשות, אינה חורגת מעניינו הפרטני ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור [...] בענייננו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיב, הנסמכת על חוות דעתה העדכנית של ועדת אלמ"ב, לעניין סיווגו של המבקש ולעניין אי-הוצאתו לחופשות בשלב זה. כמו כן לא מצאתי כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותנו" (בעמ' 4 להחלטה).
11.
בתאריך 23.03.2015, וועדת אלמ"ב קיימה דיון נוסף (שישי במספר) בעניינו של המבקש. לאחר שבחנה את החומר הרלבנטי, לרבות את האבחון פסיכולוגי שנערך למבקש, הוועדה העריכה כי המבקש מפיק תועלת מהתהליכים הטיפוליים בכלא, אך בשל העבירות החמורות בהן הורשע, כמו גם מאפייני אישיותו המורכבים, היא קבעה כי מסוכנותו של המבקש טרם פחתה ועליו להמשיך ולהתמיד בטיפול. נוכח האמור, הוועדה
לא המליצה להוציאו לחופשות.
12.
בתאריך 01.11.2015, המבקש הגיש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 856-11-15), במסגרתה עתר נגד סיווגו בקטגוריה שאינה מאפשרת יציאה לחופשה, ונגד ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות.
13.
בתאריך 11.11.2015, הוועדה מסרה לקצין עתירות בשב"ס, כי טרם בשלו התנאים ליציאתו של המבקש לחופשות, בציינה כך:
"לאחר עיון מחודש בפרוטוקול ובחוות הדעת העדכנית אודות האסיר עולה כי אין חדש במידע על האסיר. קיים חומר חסוי המחזק את עמדת הוועדה כי טרם בשלו התנאים ליציאתו לחופשות. עמדת הוועדה ביחס לחופשות האסיר בעינה נשארת".
14.
בתאריך 22.12.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתו החדשה של המבקש, בקובעו כדלקמן:
"מושכלות יסוד הן שחופשה איננה זכות מוקנית לאסיר ועל כן השאלה היא לא מה מס' הקורסים והטיפולים שהאסיר עובד במהלך מאסרו, אלא האם יש ביציאתו לחופשה משום מסוכנות לציבור או לאסיר עצמו [...] בהחלט יתכנו מקרים שאסיר ירצה את מלוא מאסרו מבלי שיצא לחופשות, הכל תלוי נסיבות [...] ממצאי האבחון הפסיכולוגי שנערך לו מעלה כי מסוכנותו של האסיר אובחנה כגבוהה. האסיר הינו בעל דפוסים אלימים מובהקים בתחום הזוגי ודפוסי התמכרות לאלכוהול ועל כן, למרות העובדה שהוא עובר תהליך משמעותי של שינוי [...] ההערכה היא שטרם פחתה מסוכנותו. עיינתי גם בדו"ח הסודי של ועדת אלמ"ב והמפורט בו מהווה כשלעצמו נימוק נכבד המצדיק את המסקנה של ועדת אלמ"ב המתנגדת לשילובו של העותר בסבב חופשות".
מכאן הבקשה שלפני.
הבקשה לרשות ערעור
15.
בבקשה לרשות ערעור, המבקש חזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי הנכבד שגה משאימץ את עמדת הוועדה , בשים לב לטיפולים הייעודיים האינטנסיביים, הן בתחום האלימות האינטימית והן בתחומים נוספים, אותם הוא עבר במהלך המאסר, וכן לנוכח בקשת גורמי הטיפול בשב"ס, אשר פנו לוועדת אלמ"ב מיוזמתם על מנת לנסות ולהקדים את הדיון בעניינו של המבקש. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן את המשקל הראוי לכך שהמבקש סיים בהצלחה כל טיפול שהוצע לו, והוא אף משמש כמדריך אסירים בקבוצות הגמילה וכן מרצה באגפים השונים של בית הסוהר בנושא ההתמכרות והגמילה. המבקש טען, בהקשר זה, כי אין לו יותר אופק שיקומי בכלא "שיטה", והשלב הבא מבחינת מסלול שיקומו הוא הוצאתו לחופשה, אשר תאפשר לו לעבור למתקן כליאה שיקומי יותר.
16.
המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה. בהקשר זה, נטען, כי המבקש לא העלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או עניין ציבורי, כנדרש בבקשות כגון דא, וכי, הבקשה כולה, עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש ובנסיבותיו הספציפיות. מעבר לכך, ולגופו של עניין, נטען, כי החלטות בעניין סיווג אסירים ויציאה לחופשות מבית הסוהר נתונה לשיקול דעתם הרחב של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, על-פי נסיבות העניין, ובהתאם לאמות המידה המעוגנות בפקודת הנציבות מס' 04.40.00 " הוצאת אסיר מבית הסוהר " וכן ב פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב -1971. בתוך כך המשיבה טענה, כי נוכח סיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב, ובפרט נוכח חוות דעתה של הוועדה בעניינו – החלטת המשיבה, בנסיבות העניין, שלא להיעתר לבקשתו לשלבו בסבב חופשות, בדין יסודה, לעת הזו, ואין כל עילה להתערב בה.
17.
המשיבה אף מסרה, כי בתאריך 23.03.2016 עניינו של המבקש נדון פעם נוספת בפני וועדת אלמ"ב , אשר העריכה כי מסוכנותו של המבקש עדיין גבוהה, ומשכך נמנעה שוב מלהמליץ על שילובו בסבב חופשות.
דיון והכרעה
18.
לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה
להידחות , ואולם ראוי להתחשב באמור בפיסקה 22 שלהלן. הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.
19.
הלכה היא כי
לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר , הואיל שזו שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (21.02.2008); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה
(21.8.2012) ; רע"ב 7032/14
עבדאלסאלם נ' שירות בתי הסוהר (6.1.02015)). הבקשה שבפני איננה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור כנגד החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר. השגותיו של המבקש כנגד סיווגו כאסיר אלמ"ב וכנגד ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות – נוגעות לעניינו הפרטני וככאלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.
די בטעמים אלו, כשלעצמם, כדי לדחות את הבקשה שלפני.
20.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות .
זאת, מאחר שלא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה:
"הערכה מקצועית לגבי מסוכנות אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר" (ראו: רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר
(2.09.2004)).
21.
בענייננו, שירות בתי הסוהר ביסס את החלטתו בעניינו של המבקש על נסיבות המקרה הפרטניות ובמיוחד על עמדת הגורמים המקצועיים ועל המלצתה של וועדת אלמ"ב המתנגדת לשילובו של המבקש בסבב חופשות נוכח המסוכנות הנשקפת הימנו. בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את החומר – לרבות החלק החסוי בדו"ח הוועדה
– ושוכנע כי בדין הוגדר המבקש כאסיר אלמ"ב וכי טרם בשלו התנאים להוציאו לחופשות.
אף אני בחנתי את החומר, בשים לב להשגותיו של המבקש – ולא מצאתי כי ההחלטה בעניינו של המבקש חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות, וממילא לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כאמור.
22.
לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . מובן כי אין בהחלטה זו כדי לשלול מגורמי שב"ס לשקול את אפשרות הוצאתו של המבקש לחופשות מיוחדות, בתנאים מגבילים, מטעמים מיוחדים, או הומניטאריים. גם אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה עתידית לשילובו בסבב חופשות, כאשר לדעתו יבשילו התנאים לכך, וחזקה על גורמי שב"ס כי בקשה כאמור, אם תוגש, תישקל בפתיחות על יסוד הנתונים שיהיו רלבנטיים לאותה העת.
ניתנה היום, ב' באייר
התשע"ו (10.5.2016).
ש
ו פ ט