רע"ב 7032/14 בדארנה עבדאלסאלם נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט

י' אברהם ), מתאריך 15.9.2014, ב-עת"א 42630-07-14, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיבים להותיר על כנו את סיווגו של המבקש לעניין חופשות, ולא לשלבו בסבב חופשות.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה.

תמצית הרקע העובדתי

2.

המבקש מרצה, החל מתאריך 30.10.2010, מאסר בגין הרשעתו (במסגרת הסדר טיעון), ביחד עם גיסו, אחי אשתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וניסיון לכליאת שווא, של אדם, אשר המבקש חשד שהוא ניהל קשר עם אשתו. בגין הרשעתו בעבירות האמורות נגזרו על המבקש: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, העמדה בפיקוח של שירות המבחן למשך שנה עם השחרור ממאסר, ועונשים נלווים נוספים.

3.

המבקש מסווג, לעניין יציאה לחופשות, בהתאם ל פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה: "חופשות אסירים" (להלן גם: פקודת החופשות ), בקטגוריה א' – עליה נמנים אסירים שאין להוציאם לחופשות, משיקולים של סכנה לשלום הציבור, או לביטחון המדינה, אלא באישור נציב בתי הסוהר, מטעמים מיוחדים.

4.

בתאריך 2.6.2014 הגיעה הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה, המשותפת למשרד הרווחה והשירותים החברתיים ושירות בתי הסוהר (להלן: וועדת אלמ"ב , או הוועדה ), למסקנה כי הרקע לביצוע העבירות שבהן הורשע המבקש היה חשד לקיומה של מערכת יחסים בין נפגע העבירה לבין רעייתו של המבקש, וכי ביצוע העבירות נעוץ גם בעמדותיו של המבקש בנושא "כבוד המשפחה", ובדינמיקה זוגית מורכבת בינו לבין אשתו. משכך, ובשים לב לנסיבות המקרה, סווג המבקש כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב, והוועדה המליצה, בהתאם לסמכות הנתונה לה ב פקודת החופשות , לשלב את המבקש בסבב של חופשות קצרות, בתנאי שהוא ישתלב בטיפול ייעודי ואינטנסיבי בנושא אלימות זוגית. עוד ציינה הוועדה, כי לאותה עת, היא איננה ממליצה על שחרורו המוקדם של המבקש, לנוכח הערכת מסוכנותו לטווח הארוך, כגבוהה.

5.

המבקש סרב לשילובו בתכנית טיפולית כאמור לעיל, וזאת, בין היתר, מהטעם שהוא סיים בהצלחה הליך טיפולי במסגרת תכנית כללית לטיפול באלימות, בין כותלי בית הסוהר. משכך, סיווגו של המבקש לעניין חופשות – לא שונה, וממילא הוא לא שולב בסבב חופשות.

6.

בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת הוועדה לסווגו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב, טען המבקש כי הוא מופלה לרעה, לעומת שותפו לעבירה, אחי אשתו, אשר איננו מסווג באופן זהה, וזאת חרף הרקע המשותף למאסרם. כן טען המבקש כי הוא: "אסיר למופת, אשר עשה כברת דרך ארוכה", לרבות במסגרת הטיפולית שבה שולב, וכי: "החזרתו לאחור בכל הנוגע לשילובו במסגרת טיפולית נוספת תתיש כוחו ויש בכך אף לגרום לרגרסיה בשיקומו". משכך, ביקש כי יותר לו לצאת לחופשות.

7.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה לאחר שמיעת טענות הצדדים בפניו, עיון בדו"ח של וועדת אלמ"ב ובחלק החסוי של דו"ח זה ולאחר השלמת טיעונים בכתב מזה ומזה.

נקבע, כי בדין הוגדר העותר כאסיר אלמ"ב ולא הותרה יציאתו לחופשות, אלא בתנאים.

כן נדחתה טענת ההפליה שהעלה המבקש, מהטעם הבא:

"...משום שלגבי העותר (ולא לגבי גיסו) מצאה הוועדה כי הצורך בהגדרתו כאסיר אלמ"ב נובעת ממהות הקשר הזוגי הבעייתי שנתקיים בינו לבין אשתו ללא קשר לרקע ולביצוע התקיפה כנגד האדם האחר. עניין זה לא נתקיים לגבי הגיס ומצריך טיפול כשלעצמו. משום כך, אין מתקיימות נסיבות זהות לחלוטין בין העותר לגיסו ואין בסיס לטענת האפליה...".

8.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה (שהוגשה על פי החלטתי) ובחומר שצורף אליהן, לרבות החלק החסוי של דו"ח הוועדה, ולאחר בחינתו של החומר לנוכח טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות . אביא להלן, בתמציתיות, את הנימוקים להחלטתי זו.

10.

הבקשה איננה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר. השגותיו של המבקש כנגד סיווגו לעניין חופשות וכנגד ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות – נוגעות לעניינו הפרטני וככאלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (ראו והשוו, למשל: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (21.2.2008)).

11.

גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, מאחר שלא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כידוע, "הערכה מקצועית לגבי מסוכנות אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר" (ראו: רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (2.9.2004)). שירות בתי הסוהר ביסס את החלטתו בעניינו של המבקש על נסיבות המקרה הפרטניות ובפרט על עמדת גורמי הטיפול ועל המלצתה של ועדת אלימות במשפחה.

בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את החומר – לרבות החלק החסוי בדו"ח הוועדה – ושוכנע כי בדין הוגדר העותר כאסיר אלמ"ב. אף אני בחנתי את החומר, בשים לב להשגותיו של המבקש – ולא מצאתי כי ההחלטה בעניינו של המבקש חורגת ממתחם הסבירות. אשר לטענת ההפליה, שהציג המבקש, נוכח העובדה כי גיסו, שותפו לעבירה, לא הוגדר כאסיר אלמ"ב – נחה דעתי כי אכן קיים שוני רלבנטי בין השניים, הנעוץ במהות הקשר הזוגי שנתקיים בין המבקש לבין אשתו, ומשכך אין בסיס לטענת ההפליה.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית .