פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
6033/10
בפני:
כבוד השופטת א' רובינשטיין
המבקש:
פתח רג'א אלחטייב
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בתיק עע"א
10-02-4104 שניתנה ביום 11.5.10 על ידי כב' השופט ביתן
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
א.
זו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (השופט ביתן) מיום 11.5.10 שלא לקבל עתירת המבקש, שפוט ביטחוני עליו הושתו 29 מאסרי עולם בעבירות רצח וחברות בארגון לא מוכר, לבקר את שלושת בניו האסורים אף הם. בית המשפט ציין, כי לפי פקודת נציבות בתי הסוהר 04.42.00 לא יאושר ככלל מפגש בין אסירים קרובי משפחה ביטחוניים אלא מטעמים חריגים או הומאניים, ובני העותר היו אמורים להשתחרר בזמן הקרוב; העותר "לא הציג טעם מיוחד מעבר לגעגוע המצדיק להיעתר לבקשתו". על כן לא נמצאה עילת התערבות.
ב.
בבקשה, שהוגשה ביום 15.8.10 (לאחר הארכת מועד בהחלטת הרשמת מ-10.8.10) נטען כי פגישת המבקש עם בניו היא טעם הומני, במיוחד שלא ראה את בניו בשמונה שנות מאסרו יותר מפעם או פעמיים. נתבקש איפוא איחוד בין המבקש לבניו בבית סוהר אחד.
ג.
בתגובת המשיב מיום 1.9.10 נאמר כי לבית המשפט קמא עתר המבקש לאפשר ביקור לבנו בבית הסוהר בו הוא מוחזק, להעברה לבית סוהר אחר. על כן יש לדחות את הבקשה במובן הדיוני, מה גם שאינה מעלה עניין בעל חשיבות כללית.
ד.
לגופם של דברים נטען, כי המבקש מוגדר כאסיר בטחוני, וסעיף 6/ד לפקודת הנציבות 04.42.00 ("סדרי ביקור אצל אסירים"), קובע:
"ככלל לא יאושר מפגש בין אסירים קרובי משפחה ביטחוניים אלא מטעמים חריגים או הומאניים וכאשר תפקודם בבית הסוהר אינו שלילי. חריגה מכלל זה אפשרית רק באישור ממ"ז תוך פירוט שיקוליו לאחר המלצת מפקד ביס"ר".
במקרה דנא – כך נטען – לא הוצג טעם הומני חריג; כיום למבקש בן אחד בלבד המאסר, העתיד להשתחרר ב-8.4.12; מכל מקום בקשה לאיחוד עם הבן צריך שתוגש באופן מסודר. המשיב מפנה לרע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) (השופט מלצר), שם נקבע כי אין לאסיר "האפשרות להחליט באיזה כלא ישהה, על פי נוחותו, או נוחותם של בני משפחתו. כמובן – זכותו לבקש לעבור למתקן אחר למשנהו; ואולם בידי שירות בתי הסוהר שיקול הדעת הבלעדי בעניין זה".
ה.
לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה, בנתון לאמור להלן. ראשית, במישור הדיוני, אכן חל בלבול מסוים; הבקשה לבית המשפט קמא עסקה בבן אחד, אך בעל פה טען המבקש, המייצג את עצמו, לעניין שלושה בנים ולכך נדרש איפוא בית המשפט. מכל מקום, בינתיים שוחררו כמסתבר שניים מן השלושה, והבקשה הנוכחית מצטמצמת מטבעה לבן הכלוא האחד, נושא שלא נדון בבית המשפט קמא; העתירה שם אכן עסקה בבן שהופרד מאביו, לטענתו, לאחר שהיו יחד בבית הסוהר "רמון" ועתה מצוי הבן ב"קציעות". ואולם, הבקשה נדרשה לביקור ולא להעברה .
ו.
על כן, יש טעם בעמדת המשיב, כי אם מעוניין המבקש "להתאחד" עם בנו, עליו להגיש בקשה לשלטונות בתי הסוהר והיא תטופל – וככל שלא יוחלט לשביעות רצונו בידו לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים; אין להתחיל תהליך של טיפול בבית משפט זה (כמובן עצמו גם הבן יכול לפנות); הכל לפי האמור ברע"ב 3097/08 הנזכר.
ז.
עם זאת אוסיף, מעבר לתיק דנא, שאין צורך להכביר מלים על רשעת המבקש בו על פי העבירות בהן הורשע, כי באשר למפגש בין קרובי משפחה, כשלעצמי סבורני כי בנסיבות מסוימות ניתן יהא לומר שמפגש בין בן לאביו עשוי להיכנס להגדרת "טעמים הומניים" שבפקודת שירות הנציבות 04.42.00, בלא שאטע מסמרות; וכמובן הדבר עשוי להיות כרוך ברכיבים כמו התנהגותם של שני הנוגעים בדבר, חלוף הזמן ("געגוע"), גיל ומצב בריאות. כבר כתב מ"מ הנשיא ח' כהן בבג"ץ 320/80 קואסמה נ' שר הביטחון , פ"ד לה(3) 113, 132 "ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק". אין צורך להרחיק למחוזות נידחים כדי לזכור יום ולילה שאויבי ישראל, בהקשר היחס לשבוי ישראלי שבידיהם, מפרים כל חוק בינלאומי רלבנטי, וישראל אינה כמותם – תודה לאל. כאמור, אין בכך כדי לומר דבר באשר ל"שורה תחתונה" בעניינו של המבקש, אלא באשר לפרשנות האפשרית של הפקודה.
ח.
איני נעתר לבקשה בנתון להערה דלמטה.
ניתנה
היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.10).
ש ו פ ט