רע"ב 6100/97 יורם עמר נ. מדינת ישראל

1.המבקש שפוט למאסר של עשר שנים מיום 11.1.95, בגין עבירה של אינוס בכוח או באיומים, אינוס ובעילה שלא כחוק וביצוע מעשה מגונה שלא בכוח. המבקש פנה לרשויות בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה. בקשתו נדחתה, על יסוד סיווגו בקטיגוריה של אסירים שאינם זכאים לצאת לחופשה.

2.המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעורו נדחה. בית המשפט ציין, כי מקום בו מדובר בעברייני מין, תנאי ליציאתם לחופשה היא הבאת חוות דעת בעניין האסיר, באשר למסוכנותו לציבור. במקרה דנן לא ניתן היה לספק חוות דעת כאמור, לאור הכחשתו של המבקש את עובדת ביצוע העבירה על ידו. על כן נקבע, כי בהיעדר שיתוף פעולה של האסיר וחוות הדעת של הוועדה, סביר היה לא לאפשר למבקש לצאת לחופשה.

3.על החלטה זו מתבקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה. המבקש טוען, כי לא סביר הוא לשלול חופשה מאסיר מקום בו לא ניתן לספק חוות דעת בשל אי הודאתו בביצוע המעשים המיוחסים לו. אליבא דמבקש, פסול יש בעצם ההנחה כי בהיעדר חוות דעת - ובייחוד בהיעדרה בשל אי הודאת המבקש - מסוכן המבקש לציבור. כן טען המבקש, כי בעניינו תלוי ועומד ערעור המתייחס לעצם הרשעתו ולכן יש טעם בהכחשתו של המבקש את ביצוע המעשים המיוחסים לו, ואין להענישו פעמיים על דרך של שלילת חופשותיו. לגופו של עניין, מוסיף המבקש, כי אין כל מסוכנות ביציאתו של המבקש לחופשה קצרה, טרם ניתן בעניינו פסק דין חלוט, וביעדר קביעה פוזיטיבית לגבי מסוכנותו של המבקש לציבור.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, בהיעדר שיתוף פעולה של המבקש עם הוועדה לא ניתן לספק דו"ח הבוחן את מסוכנותו של המבקש לציבור (ראה: עע"א 2507/91 חסן בן קאסם אמין נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). דו"ח כזה חיוני, שכן נחשב הוא יסוד להפעלת שיקול הדעת בדבר מסוכנותו של האסיר לציבור. בהיעדר דו"ח שכזה, סבירה היא עמדתה של המשיבה לפיה לא ניתן להעריך את מסוכנותו של המבקש לציבור (ראה: בר"ע 5387/90 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם)). ודוק: סירובה של הרשות אינו נובע מאי ההודאה של המבקש, אלא מהיעדר היכולת לבחון את מסוכנותו לציבור (ראה: רע"ב 5687/95 יבגני שיף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עצם קיומו של ערעור תלוי ועומד אינו משנה מסקנה זו בדבר היעדר ממצאים בדבר אי מסוכנות. לפיכך, נחה דעתי כי לא נפל באיזון שבין השמירה על שלום הציבור לבין עניינו של המערער חופשה, פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותנו (ראה: עע"א 8436/96 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). גם בנסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם באופי החופשה המבוקשת, אין כדי להקים עילה להתערבותנו, בייחוד בהיעדר דו"ח הוועדה לעניין מסוכנותו של המבקש - כאמור לעיל. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.