רע"ב 6175/12 אלמוג סלוקי נ. שירות בתי הסוהר

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' חזק ) בעת"א 10614-08-12 מיום 19.8.2012, בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשה חריגה לצורך השתתפות בחתונת אחיו של המבקש ביום 30.8.2012.

1.

כעולה מהבקשה, המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר בן שש שנים בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה, סחיטה באיומים ואיומים. כנטען, ביום 30.8.2012 עתיד אחיו הבכור של המבקש להינשא והמבקש ביקש מהמשיב להתיר לו חופשה חריגה לשם כך. המשיב דחה בקשתו של המבקש. כנגד החלטת המשיב הוגשה עתירתו של המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים. בדיון טען המבקש כי בחודש יוני האחרון יצא לחופשה במסגרת סבב חופשות והדבר מלמד שניתן לשחררו לחתונת אחיו. המשיב הציג חומר מודיעיני לעיונו של בית המשפט ועל בסיסו טען כי נשקפת סכנה לעותר ולציבור המשתתף באירוע. המבקש טען כי יש לבחון האם מדובר במידע מהעת האחרונה או מידע לגבי תקופה שאינה רלבנטית. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה לאחר עיון בחומר המודיעיני וקבע כי מדובר בין היתר בחומר המתייחס להתנהלות המבקש בין כותלי בית הכלא ומדובר במידע המתייחס לעת האחרונה.

2.

בבקשה דנן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משייחס משקל רב למידע המודיעיני. המבקש טוען עוד כי אין בחומר המודיעיני כדי להצדיק דחיית בקשתו לחופשה נוכח העובדה כי בחודש יוני האחרון שהה בחופשה. המבקש מציין כי המידעים המודיעיניים מתייחסים להתנהגותו בבית הכלא. המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן אפשרות לשחרורו לחופשה בכפוף להטלת תנאים מגבילים, קביעת מפקחים וחתימה על התחייבות כספית. המבקש טוען בנוסף כי היות שמדובר בחופשה קצרה שמשכה מספר שעות, כאשר מקום האירוע ידוע מראש והמבקש מלווה כל העת במפקחים הרי שניתן לאזן בין האינטרסים המתנגשים. המבקש מדגיש כי מדובר באירוע משפחתי משמעותי עבורו ועבור משפחתו וכי הפן ההומאני שבבקשתו מצדיק היעתרות לה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

4.

כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986)]. הבקשה דנן מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, שכן השאלה היא האם נוכח המסוכנות הקונקרטית הנשקפת למבקש ולציבור שאמור להשתתף באירוע, על בסיס החומר המודיעיני שהוגש בעניינו, היה מקום להיעתר לבקשת היציאה לחופשה חריגה. אמנם

ברע"ב 6956/09

יונס נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 7.10.2010) הטעמתי כי יש הסוברים כי ראוי להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים כגון כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" (כן ראו: רע"ב 6687/09

אביטל נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 24.8.2009), פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ). ברם, איני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור, גם לא לפי גישה

זו.

5.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. שיקול הדעת אם לאפשר חופשה לאסיר אם לאו מסור למשיב שלו הידע, הניסיון והיכולת המקצועית להעריך את המסוכנות הנשקפת לאסיר עצמו וכן לציבור שאמור להשתתף באירוע. כידוע, חופשה היא אינה בגדר זכות מוקנית לאסיר אלא פריבילגיה שהענקתה היא פררוגטיבה של המשיב. בהחלטה בנושא זה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו, אלא בוחן האם הרשות סטתה באופן קיצוני ממתחם שיקול הדעת המנהלי. בית המשפט לעניינים מנהליים עיין בחומר המודיעיני שהוגש לעיונו ומצא כי החלטת הרשות המוסמכת מבוססת שכן מדובר בחומר עדכני ורלבנטי. בנסיבות האמורות לא ניתן לומר כי התקיימה עילה להתערבות בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת.

6.

בשולי הדברים אעיר, כי עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים מעלה כי המבקש טען לצורך לבחון שחרורו לחופשה בתנאים מגבילים ובפיקוח. בית המשפט לעניינים מנהליים לא התייחס לסוגיה זו בהחלטתו ומן הראוי שהיה עושה כן כחלק מחובת ההנמקה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.