רע"ב 6217/11 גרשון גבריאלוב נ. מדינת ישראל שירות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט פרידלנדר) מיום 5.7.11 בתיק עת"א 27857-04-11.

ב.

ביום 12.4.10 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש הכולל גם שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. בעקבות שורה ארוכה של היעדרויות מעבודה, הפרת תנאים והימנעות מיצירת קשר (ראו נספח ב' לבקשה) החליט המשיב על הפסקת העבודות וריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח. כלפי החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה נטען - בעיקר - לקשיים שונים שעברו על המבקש במישור האישי והזוגי. הוטעם, כי בעיות שהיו נפתרו וכי ניתן להסתייע בבא כוח המבקש כדי לעמוד עמו בקשר. העתירה נדחתה ביום 5.7.11, כאמור, תוך ציון החומרה שיש לייחס למחדלי המבקש, ובקביעה כי המבקש לא הוכיח "נסיבות חריגות של שינוי גורף במצב בחיים" שהיו עשויות להצדיק קיום שימוע נוסף. הביצוע נדחה, מטעמים אנושיים, ליום 1.9.11, לאחר לידת בנו של המבקש, למזל טוב.

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה – ביום 29.8.11 – הבקשה שלפנינו. המבקש אינו חולק על כך שהחלטת המשיב בעניינו סבירה ("אין מחלוקת כי המשיב הפעיל סמכותו לפי דין... וכי המשיב לא נחפז בהפעלת סמכותו"); טענת המבקש היא, שאכן חל שינוי גורף במצב חייו. נטען כי הוא עבר תקופה "מטלטלת" וכי הדברים "התאזנו" וראוי לתת לו "הזדמנות אחרונה" אשר תאפשר לו לשמר את "האיזון העדין שהושג בתא המשפחתי". לחלופין נטען, כי יש להעמיד את יתרת התקופה לריצוי על 115 ימים במקום 167 כפי שקבע המשיב.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. גם אם בקשות בנושא הפסקת עבודות שירות אינן חייבות לעמוד במבחנים הנוקשים של הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; לעניין זה הפנה המבקש להחלטתי בתיק רע"ב 2640/09 טורק נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) בה התייחסתי ליישומה של ההלכה שנקבעה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); עדיין נדרשת רשות ערעור (לא למותר לציין כי הבקשה הוכתרה "ערעור ולחילופין בקשה לרשות ערעור"), ועל המבקש להראות טעם המצדיק ליתן רשות כאמור. בענייננו, חרף ההבנה לתקופה הקשה שעבר המבקש, סבורני כי אין עילה למתן רשות ערעור; מה גם שנוכח רשימת ההפרות גם לא ניתן לומר שאין ההחלטה סבירה לגופה, היא אולי אפילו מחויבת בנסיבות. בכל הנוגע לחישוב יתרת תקופת המאסר, עניין זה לא נדון בבית המשפט המחוזי, ואין מקום להידרש אליו לראשונה כאן (אם כי נזכיר, שבהחלטת המשיב נאמר, "יתרת ימי מאסר בבית הסוהר: 167... חישוב סופי של יתרת המאסר יקבע הממונה לאחר בדיקת נוכחות והיעדרות").

ה.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במועד שקבע בית המשפט המחוזי (1.9.11), ובהקשר זה יש להצר על כך שהבקשה הוגשה רק ביום 29.8.11 (כמעט חודשיים לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי); הגם שלא זה הטעם לאי היעתרות לה, עולה ממועד הגשתה למצער, שלושה ימים לפני מועד ההתייצבות, ריח של דחיית הקץ.