רע"ב 2640/09 מחמד טורק נ. שירות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב מן הימים 2.9.08, 25.11.08 ו- 17.3.09 בעע"א 2117/08 (השופטת שיצר), שעניינן עתירת אסיר ליציאה לחופשות.

ב.

אתאר בתמצית את העובדות הנצרכות לבקשה זו. המבקש הוא אסיר שנדון ב-1980 למאסר עולם בגין עבירות רצח, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לרצח; עונשו נקצב לימים לשלושים ושלוש שנים. ברבות השנים יצא המבקש כסדר לחופשות, אך בשנת 1999 הורשע בקבלת רכוש שהושג בפשע (עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), בעת אחת מחופשותיו. בעקבות הרשעתו-ותוספת שתי שנות מאסר במצטבר, כך שעונשו עומד כיום על 35 שנות מאסר - נשללו חופשותיו מאז ועד היום. המבקש הגיש בקשה לחזרתו לסבב החופשות, אולם ועדת אסירי עולם, בישיבתה ביום 31.8.08, המליצה שלא לאשר זאת. ביום 10.6.08 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להורות למשיב 1 להוציאו לחופשות ולצרפו לקבוצה טיפולית. בהחלטתו מיום 2.9.08 הורה בית המשפט על שילוב המבקש במסגרת טיפולית, אולם דחה את בקשתו לחופשה עד שיומצא לו דו"ח מעקב בתום שישה חודשים. בהחלטה צויין, בין היתר, כי המידע המודיעיני שהציגו המשיבים אינו מבוסס דיו, והפרשנות שניתנה לו נראית מגמתית, וכי התנהגות המבקש במאסרו חיובית. ביום 25.11.08, לאחר מחלוקת באשר לביצוע ההחלטה, נתבקשה תשובת המשיב בקשר לשיבוץ המבקש בקבוצה טיפולית, וזאת בתוך שלושה שבועות בפועל. מהחלטה מ-22.12.08 עלה, כי הנושא טרם הוסדר נוכח עמדת המבקש באשר לשילוב בקבוצה. סוף דבר, עד הנה לא שולב המבקש במסגרת טיפולית, וביום 17.3.09 קבע בית המשפט המחוזי, כי ישולב בקבוצה הקרובה לטיפול בכעסים משזו תיפתח. נתבקש דיווח במאי 2009. ביני לביני גם שבה והחליטה ועדת אסירי עולם ב-25.2.09 שלא להמליץ על יציאות המבקש לחופשה.

בקשת רשות הערעור

ג.

המבקש מלין על החלטות בית המשפט המחוזי, שבגדרן לא נעתרה בקשתו לשנות את מעמדו ולהחזירו לסבב חופשות. צויין, כי המבקש-בן 59- ריצה את מרבית שנות מאסרו; כי הוא סובל מבעיות רפואיות; כי התנהגותו לאורך תקופת מאסרו היתה נאותה (למעט הרשעתו משנת 1999). כן נטען, כי בהתנגדותם לשחרורו של המבקש לחופשות, הסתמכו המשיבים על בסיס עובדתי מוטעה. הוסבר, כי ברישומי המשיבים צויין שבשנת 1999 הורשע המשיב בעבירת שוד מזויין, למרות שלמעשה הורשע בעבירה שחומרתה פחותה. כן נטען, כי המשיבים תולים את התנגדותם לבקשה אף בעובדה שהמבקש לא עובר טיפול שיקומי, בעוד שהם עצמם מונעים ממנו טיפול כזה.

ד.

המשיבים בתגובתם סבורים כי דין הבקשה להידחות על הסף. צויין, כי רשות ערעור בעתירת אסירים ניתנת רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שאינן מתקיימות בענייננו. הוסבר, כי הבקשה איננה מעלה כל בעייה משפטית או עניין בעל חשיבות כללית, המצדיקים מתן רשות ערעור (תוך הסתמכות על החלטת השופטת פרוקצ'יה ברע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שב"ס (לא פורסם)). לגופו של עניין נטען, כי חופשת אסיר היא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים. במסגרת שיקול הדעת, כך נטען, יש לאזן בין אופן תפקודו של כל אסיר ונסיבותיו המיוחדות, לבין מידת הסיכון הטמון בו לשלומו של הציבור ולבטחונו. צויין, כי המבקש הורשע בעבירה חמורה שבוצעה בהיותו בחופשה, וכי האבחון הפסיכולוגי בגינו, הצביע על דפוס תוקפני באישיותו. כל אלה, סבורים המשיבים, מצביעים על מסוכנתו לציבור, ולכן אין לאפשר לו לצאת לחופשות. על כן נטען, כי

החלטת משיב 1 סבירה, עניינית ומאוזנת כראוי. לבסוף ציינו המשיבים, כי עם קביעת מועד לפתיחת מחזור חדש של קבוצה טיפולית, ישובץ המבקש לקבוצה זו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.

הכרעה

ה.

למקרא התגובה היתה תחושתי כבדה. ראשית-במובן הפרוצדורלי, הפרקליטות, כאותו "שיר תמיד יחידי ובנוסח ידוע" שבשירו של חיים נחמן ביאליק "שירתי", חוזרת על כך שאין מקום לרשות ערעור בכגון דא; זאת – בהנמקה של "הלכת וייל" (רע"ב

7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), קרי, הצורך להציג שאלה כללית או עקרונית לשם רשות ערעור. גישה זו יפה לדידי, כפי שבואר באחרונה

במספר פסקי דין והחלטות (רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' שרון פריניאן (טרם פורסם); רע"ב 425/09 שרון פריניאן נ' פרקליטות המדינה (חוות דעתו של השופט גרוניס); רע"ב 10478/08 צלאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), למקרה שבו הבקשה לרשות ערעור באה לאחר שני הליכים בפני פורום מעין שיפוטי ושיפוטי, כמו ועדת השחרורים ובית משפט. אין הדברים כך בהכרח כשהמדובר בתיק שבו היה "יום שיפוטי" אחד, בבית המשפט המחוזי, לאחר החלטות מינהליות של הנציבות. המקרה דנא משתייך לסוג האחרון. החלטה בענין חופשות, ככל החלטה מינהלית, נתונה לביקורת שיפוטית, ובמקרה הצורך גם לערעור.

ו.

במקרה דנא נראה לי שהבעיה המרכזית, כעולה גם מהחלטת השופטת שיצר מ- 2.9.08 ומהחלטות נוספות, היא בכך שהמבקש מצוי בבית הסוהר לא פחות מ-29 שנים, ויצא לחופשות עד 1999 שעה שהסתבך בעבירה, ומאז אינו יוצא לחופשות – זה עשור שנים. עצם דבר זה מצריך מטבעו, מטעמים של הגינות, גם כשהמדובר ברוצח, קרי, עבר את החמורה שבעבירות. המבקש אדם מבוגר, והתנהגותו בבית הסוהר כנמסר טובה. ברי כי חלוף הזמן עצמו אומר דרשני. לכן – בכל הכבוד – נראתה לי מאד החלטת השופטת שיצר מ-2.9.08. ואולם בפועל ברי גם, כי לא תורגם רצונה של השופטת למעשה, מטעמים כאלה ואחרים, וכרגע על הפרק החלטתה מ- 17.3.09, שביקשה דיווח לעניין שילובו של המבקש קבוצת הטיפול בכעסים. דא עקא, שעל פי תגובת המדינה (פסקה 55) הקבוצה הנוכחית העוסקת בכך נסתיימה בסוף אפריל 2009, ויוחל עתה בתכנון הקבוצה הבאה-ואין צפי למועד. דבר זה מן הסתם גם ידווח לבית המשפט המחוזי בעקבות החלטתו מ-17.3.09.

ז.

אמנם איני רואה מקום להתערבות "ישירה" של בית משפט זה, נוכח הנושאים הפרטניים העומדים על הפרק, ושראוי להם שיטופלו בבית המשפט המחוזי; אך לא אמנע מאמור, כי בידי בית המשפט המחוזי לשוב ולהעריך את מכלול החומר שעלה בהחלטות ובתגובות מאז ספטמבר 2008, ואני מניח כי יקיים דיון בסוף חודש זה-מאי 2009. לקראת הדיון תימסר לבית המשפט עמדה עדכנית שתידרש לכל הנתונים, כדי שלא יווצר שוב אותו "מעגל שוטה", שעליו דיברה ועדת השחרורים בראשות השופט יעקב קדמי בהחלטתה מ-17.6.04. בנתון לכך איני נעתר לבקשה.