רע"ב 6227/14 עבד אל רחמן תפאל נ. מדינת ישראל

1.

ביום 17.9.2014 הוריתי למשיבה להשיב לבקשה עד ליום 27.10.2014. במועד האחרון שנקבע להגשת התשובה הגישה המשיבה בקשה לדחות את מועד ההגשה עד ליום 23.11.0214. הבקשה נומקה ביציאת הפרקליט המטפל לחו"ל במהלך אותו שבוע וב"עומס עבודה חריג". המבקש הסכים לארכה עד ליום 10.11.2014. ביום 28.10.2014 החלטתי כי התשובה תוגש עד ליום 10.11.2014. ושוב, ביום האחרון להגשת התשובה הוגשה הבקשה דנא, בקשה נוספת לדחיית המועד להגשת התשובה עד ליום 23.11.2014, וטעמיה דומים לטעמים שעמדו ביסוד הבקשה הקודמת. המבקש הסכים לדחייה בת כשבוע ימים.

2.

הילוכה של המשיבה אינו ראוי. לא היתה כל הצדקה לשוב ולהגיש בקשה לדחיית מועד ברגע האחרון ממש. כל הנתונים שביסוד הבקשה היו ידועים למשיבה מזה זמן ולא התחדש דבר שהצדיק המתנה עד למועד האחרון להגשת התשובה. זאת ועוד, המשיבה היתה מודעת לעמדת בית המשפט בענין תקופת הדחייה הראויה, ונראה כי לא נערכה תוך מתן משקל לעמדה זו.

יש לזכור, כי במוקד הבקשה עומדת הטענה כי מן הראוי היה להורות על שחרור המבקש על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו, כשהמבקש כבר ריצה למעלה משני שלישים מתקופת מאסרו.

איני מקל ראש באילוצים בהם נתונים באי כוחה משיבה, אך נדמה כי נוכח מכלול נסיבותיו של תיק זה היה ראוי לנהוג באופן שונה.

3.

כאמור, בהגינותו הסכים בא כוח המבקש לארכה נוספת של כשבוע ימים. רק משום כך ניתנת למשיבה האפשרות להגיש תשובתה עד ליום 18.11.2014.