רע"ב 6227/14 עבד אל רחמן תפאל נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 3088-08-14, שניתן ביום 2.9.2014 על-ידי כב' השופטים ש' אטרש , י' שטרית ו- ס' דבור . בפסק הדין נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד 1964, מרצה עונש של 64 חודשי מאסר בגין הרשעתו, על יסוד הודאתו ובגדר הסדר טיעון, בביצוע עבירות החזקה, עסקאות, תיווך וסחר בסמים מסוכנים. תקופת המאסר אותה הוא מרצה כוללת 40 חודשי מאסר שנגזרו עליו בגין ההרשעה ו-24 חודשי מאסר מותנה שהופעל (על קורות הפרשה ראו בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בע"פ 6364/11 מיום 31.1.2012). כבר עתה ייאמר כי העבירות בהן הורשע המבקש בוצעו כחצי שנה בלבד לאחר ששוחרר בשחרור מוקדם ממאסרו הקודם, ובעת שהיה מוגדר כ"אסיר ברישיון". מכל מקום, במסגרת ריצוי מאסרו הנוכחי דנה ועדת השחרורים שלוש פעמים בבקשתו לשחרור מוקדם, כדלהלן:

(א)

החלטת הוועדה מיום 4.7.2013 – בגדר החלטה זו נדחתה לראשונה בקשת המבקש לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי לחובת המבקש עבר פלילי עשיר, וכמו כן כי לא ניתן ליתן בו אמון כיוון שהוא ביצע את העבירות תוך הפרת תנאי שחרורו המוקדם ממאסרו הקודם. עוד נאמר כי הוצג מידע מודיעיני על פעילות פלילית שביצע המבקש בתוך כתלי הכלא. בצד זאת ציינה הוועדה כי המבקש לא מיצה את הליכי הטיפול בכלא והמליצה לו למצות את הליך הטיפולי שהחל. עתירה מנהלית שהגיש המבקש כלפי החלטה זו של הוועדה נדחתה ביום 14.8.2013 תוך שנשמרו טענות הצדדים. בית המשפט המליץ למבקש לשנות מדרכיו וקבע כי אם יחול שינוי נסיבות ידון עניינו בפני הוועדה פעם נוספת בתוך שלושה חודשים (עת"א (מחוזי-נצרת) 1116-08-13, כב' השופטים י' כהן , ד' צרפתי ו -ע' עיילבוני ).

(ב)

החלטת הוועדה מיום 28.4.2014 – החלטה זו ניתנה לאחר שהמבקש הגיש בקשה לדיון חוזר בבקשת שחרורו המוקדם. עובר למתן ההחלטה זו הוגש דו"ח עדכני לוועדה מטעם גורמים טיפוליים בשב"ס, בו צוין כי המבקש סיים תכנית טיפולית בת תשעה חודשים, במסגרתה הוא התמיד בטיפול והביע חרטה אותנטית על מעשיו. ואולם, חרף האמור בדו"ח, החליטה הוועדה לדחות בשנית את בקשת המבקש, בציינה כי הוצג בפניה מידע עדכני, ממנו עלה כי המבקש ממשיך בפעילותו הפלילית מתוך כתלי הכלא. גם כלפי החלטה זו הגיש המבקש עתירה מנהלית, ואולם, טרם הדיון שנקבע לשמיעת העתירה, התגלה כי הוכנה למבקש תכנית שיקום מטעם רשות שיקום האסיר אשר כללה בין היתר שחרור בפיקוח אלקטרוני ומעצר בית מלא בשעות הלילה (להלן: תכנית השיקום ). בשל כך קבע בית המשפט המחוזי ביום 25.6.2014, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יוחזר לוועדה אשר תערוך בחינה מחודשת בה תיבדק גם תכנית השיקום (עת"א (מחוזי-נצרת) 15762-05-14, כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ד' צרפתי ו- י' שטרית ).

(ג)

החלטת הוועדה מיום 28.7.2014 – בהתאם לאמור דנה ועדת השחרורים בשלישית בעניינו של המבקש, תוך בחינת תכנית השיקום. בתום הדיון, החליטה הוועדה לדחות פעם נוספת את בקשת המבקש לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי "לא ברור לנו מה גרם לרש"א להירתם לתכנית שיקום חדשה, זאת לאור ההפרה הגסה של תנאי השחרור הקודמים, וביצוע עבירות בזמן היותו משוחרר על תנאי". כן נאמר, כי בהתחשב במידע המודיעיני אודות המבקש ובעברו הפלילי המכביד, אין בתכנית השיקום שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. עתירה מנהלית אשר הגיש המבקש נגד החלטה זו, היא העתירה העומדת במוקד בקשת רשות הערעור דנא, נדחתה. נפסק, כי לא קיימת עילה להתערב בהחלטת הוועדה, המבוססת היטב על מידע מודיעיני, ואשר בגדרה נשקלו כדבעי מלוא השיקולים הרלבנטיים, לרבות הסיכון הנשקף מהמבקש ותכנית השיקום שהוכנה. בתוך כך, נדחתה טענת המבקש כי החלטות הוועדה היו שרירותיות ולא עקביות, וכי הן סותרות זו את זו.

3.

להשלמת התמונה יצוין, כי מועד שחרורו של המבקש, בניכוי מנהלי, חל ביום 16.4.2015, ומועד חלוף שני-שלישים ממאסרו עבר זה מכבר בשים לב לכך שתקופת מאסרו החלה להימנות ביום 10.3.2010.

טענות הצדדים

4.

המבקש שב על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי – נטען, כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, כי החלטות הוועדה השונות שרירותיות וסותרות אחת את השנייה, ובעיקר, כי נגרם למבקש עוול ממשי בשל כך שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לתכנית השיקום שהוכנה על-ידי רשות שיקום האסיר. בהקשר זה מודגש כי רשות שיקום האסיר אשר הכינה את תכנית השיקום, הייתה מודעת לעברו הפלילי של המבקש ולמידע המודיעיני אודותיו, וחרף כך הסכימה לקבלו לתכנית והשתכנעה כי ניתן לשחררו מהמאסר בשחרור מוקדם. היא הנותנת, לדידי המבקש, כי החלטת הוועדה שגויה. נוכח האמור עותר המבקש לשחרורו המוקדם בתנאים שיימצאו לנכון.

5.

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, משהיא אינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות נגד החלטות ועדת השחרורים. בהקשר זה נאמר כי טענות המבקש אינן מעוררות כל שאלה כללית או עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, ולפיכך אין ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". לגופם של דברים מוסיפה המשיבה כי נטל השכנוע בדבר התקיימות התנאים לשחרור מוקדם בחוק שחרור על-תנאי, התשס"א (2001) (להלן: החוק ) מוטל על המבקש, והוא לא עמד בו. בהקשר זה נאמר כי המבקש לא הצליח לשכנע כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, או כי לא נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור, נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל 17 הרשעות קודמות בסוגי עבירות שונים, התנהגותו בין כתלי הכלא והעובדה שהפר את האמון שניתן בו בעבר. זאת, תוך שהמשיבה ציינה כי בידיה מידע מודיעיני עדכני לפיו המבקש מתמיד בפעילותו הפלילית מתוך כתלי הכלא. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אף שהוכנה תכנית שיקום למבקש, עובדה זו מהווה רק שיקול אחד מבין השיקולים שנדרשת הוועדה לבחון לפי החוק, ולבטח היא אינה מצדיקה כשלעצמה שחרור מוקדם או כובלת את שיקול הדעת של הוועדה. לבסוף נטען, כי אין לקבל גם את טענת המבקש לפיה עמדת הוועדה הייתה שרירותית ולא עקבית. נוכח כל האמור ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. מקרה זה, במובהק, אינו נמנה על המקרים החריגים בהם תינתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר, ובפרט בעתירות המופנות כלפי החלטות של ועדת השחרורים, משהוא עוסק אך ורק בעניינו הפרטני של המבקש ואינו מעורר כל שאלה ציבורית או משפטית החורגת מכך (השוו: רע"ב 5204/14 גדיר נ' מדינת ישראל (1.10.2014); רע"ב 8040/12

אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.12.2012); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.8.2012) רע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

7.

אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בקביעת בית משפט קמא שלא להתערב בהחלטת ועדת השחרורים. כפי שנאמר לא אחת בפסיקה: "הלכה פסוקה היא כי התערבות בהחלטותיה של ועדת השחרורים נעשית במשורה ורק מקום בו ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות באופן ממשי" (רע"ב 4020/14 נדב נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.9.2014)), ובענייננו, אכן נדמה כי אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה.

ודוק, סעיף 9 לחוק קובע כי בהחלטה על שחרור מוקדם על הוועדה לבחון את הסיכון לשלום הציבור הצפוי משחרורו של האסיר, וכן את התנהגותו בכלא. עוד קובע הסעיף כי לצורך קבלת החלטתה תביא הוועדה בחשבון, בין שאר שיקוליה, נתונים לגבי עברו הפלילי של האסיר, נתונים לגבי מעורבות פלילית בתוך כתלי הכלא ונתונים מחוות דעת שהוגשו אודותיו מטעם רשויות הביטחון השונות. בצד זאת, קובע הסעיף כי על הוועדה לקחת בחשבון גם את חוות דעתה של הרשות לשיקום האסיר, אם הוגשה כזו. בענייננו הוועדה שקלה כדבעי את מכלול הנתונים האמורים, ואת השתלבותם יחד, וקבעה כי התגבשותם מובילה למסקנה כי אין לשחרר את המבקש בשחרור מוקדם וכי עודנה נשקפת ממנו מסוכנות לשלום הציבור. גם חוות הדעת של הרשות לשיקום האסיר נבחנה, ובהקשר זה איני סבור כי נפל פגם במשקל שניתן לה. מובן כי חוות דעת זו היא רק בגדר נתון אחד שיש לבחון לצד נתונים נוספים, ובמקרה דנא, אותם נתונים הנוספים, בהם עברו הפלילי המכביד של המבקש, והעובדה כי מדובר באסיר חוזר אשר שוחרר בעבר בשחרור מוקדם אך ביצע עבירות בתקופת התנאי, מטים את הכף לרעתו. גם החומר המודיעיני אשר הובא לעיוני, מצטרף ומחזק מסקנה זו.

לא מצאתי ממש גם בטענת המבקש כי החלטות ועדת השחרורים היו שרירותיות או בלתי עקביות. בחנתי את שלוש ההחלטות והתרשמתי כי בקשת המבקש נבחנה בעיון ובקפידה. לא התרשמתי גם מהטענה כי ההחלטות סותרות זו את זו, טענה אשר נבחנה לעומק על-ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה. כך למשל, ברי כי אין סתירה בין המלצתה של הוועדה למבקש להמשיך בהליכי הטיפול, בגדר החלטתה הראשונה, לבין החלטתה שלא לשחררו לאחר שסיים את הטיפול, בגדר ההחלטה השנייה. מעבר לכך שההמלצה בגדר ההחלטה הראשונה לא ניתנה למבקש כהבטחה, ואף לא כרמז לכך שהוא ישוחרר בשחרור מוקדם אם יפעל על-פיה, הרי שממילא עובר להחלטה השנייה הוצג בפני הוועדה מידע עדכני אשר לא ניתן היה להתעלם ממנו, לפיו המבקש ממשיך לעסוק בפלילים מתוך כתלי הכלא. מעבר לאמור, לא ראיתי צורך להידרש לטענות נוספות שהעלה המבקש בהקשר זה, שכן מסקנתי היא כי הדבר אינו נדרש לשם דחיית בקשתו, מה גם שהדברים נבחנו לעומקם על-ידי בית המשפט המחוזי, ואין לי אלא לאמץ את מסקנותיו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.