רע"ב 6280/15 יובל איזנקוט נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 19.8.2015 (עת"א 26234-07-15, סגן הנשיא ב' ארבל

והשופטים י' בן-חמו ו -ס' דבור ). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים או הוועדה , וכן:

חוק שחרור על תנאי או החוק ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הורשע בעבירות מין חמורות, לרבות אונס ומעשה סדום. עבירות אלה בוצעו כלפי שתי נשים בשני מקרים שונים שהתרחשו בשנת 2004. בשני המקרים אסף המערער את הנפגעות ברכבו לאחר שהבחין בהן עומדות בצד כשהן ממתינות לטרמפ, ולאחר נסיעה במחיצתן הוא עצר את רכבו וביצע בהן מעשים מיניים בכפייה. בהמשך להרשעתו, הושת על המבקש תחילה עונש מאסר של 17 שנים, אך עונש זה קוצר ל-16 שנות מאסר בפועל בעקבות ערעור שהוגש לבית משפט זה. המבקש החל לרצות את עונשו בחודש אוקטובר 2004.

3.

המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם על-תנאי, אך בקשה זו נדחתה על ידי הוועדה. בהחלטתה נדרשה ועדת השחרורים לכך שחוות הדעת שנערכו בעניינו של המבקש הצביעו על רמת מסוכנות מינית גבוהה, וכן על כך שהוא לא מתאים לטיפול בשל מאפייני אישיותו ועמדותיו. מטעמים אלה, הוועדה אף דחתה את הצעת המבקש לשחררו לצורך שילובו במרכז השיקום "התחלה חדשה" (להלן: מרכז השיקום ). לבסוף, הוועדה קבעה כי טעם נוסף השוקל כנגד שחרורו המוקדם של המבקש הוא העובדה שנפגעות העבירה מתנגדות לשחרורו.

4.

עתירה שהגיש המבקש על ההחלטה שלא להעניק לו שחרור מוקדם נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו הדגיש גם בית המשפט המחוזי את המסוכנות המינית הנשקפת מן המבקש. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהמבקש נפלט בעבר מטיפול עקב חוסר אמון של גורמי הטיפול בתכנים שבהם שיתף, וכן הצביע על חוות דעת עדכניות באשר לקשיים הנוגעים להתאמתו של המבקש לטיפול.

הבקשה והתגובה לה

5.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש, אשר מייצג את עצמו, ער לכך שלצורך מתן רשות ערעור בבקשות מן הסוג דנן עליו להצביע על שאלה שחורגת מעניינו הפרטני. לשיטתו, תנאי זה מתקיים בעניינו, במובן זה שמקרהו דומה למקרים אחרים שבהם נקבע כי נשקפת מסוכנות מינית מהאסיר. המבקש טוען כי ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי לא נימקו כדבעי את החלטותיהם לדחות את האפשרות לשלבו במרכז השיקום, וכבר מטעם זה יש להעניק לו רשות ערעור. המבקש מוסיף וטוען כי הדין אינו שולל שחרור על תנאי של עבריין מין, אפילו נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, ומפנה, בהקשר זה, לסעיף 12(ב) לחוק שחרור על תנאי ולפרק ג'1 סימן א' לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006. על כן, המבקש סבור כי יש להורות על שחרורו ושילובו במרכז השיקום, חרף האמור בחוות הדעת שניתנו בעניינו.

6.

בהחלטתי מיום 5.11.2015 הוריתי למשיבה להגיש תגובה לבקשה. בתגובתה מיום 10.1.2016 טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה הנדרשות בדין לצורך מתן רשות ערעור. המשיבה מדגישה כי קיומה של הצעה לתוכנית שיקום לאסיר אינו מצדיק, כשלעצמו, את שחרורו על-תנאי. לשיטת המדינה, זהו אך שיקול נוסף שבוחנת ועדת השחרורים, לצד שיקולים אחרים, בבואה להחליט בבקשתו של אסיר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם לגופם של דברים אין מקום להתערב בקביעותיהם של ועדת השחרורים ושל בית המשפט המחוזי. המשיבה נסמכת על עמדתם של גורמי המקצוע שבחנו את המבקש וסברו כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה והטילו ספק באפקטיביות של מתן טיפול למבקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא שלצורך מתן רשות ערעור בבקשות מסוג על הבקשה לעורר שאלה משפטית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 861/10 מוסלי נ' מדינת ישראל (שב"ס) , פסקה 7 (11.4.2010)). לא התרשמתי שהבקשה דנן עומדת באמות מידה אלה, חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לה חשיבות כללית. ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש מבוססות על בחינת נתוניו ומאפייניו האישיים, ובאופן ספציפי על המסוכנות הנשקפת ממנו. אין בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, ואף לא בטענותיו של המבקש ביחס אליהן, כדי לעורר שאלה בעלת השלכת רוחב. למעלה מן הצורך ניתן להעיר כי לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש אף לגופן, כמפורט להלן.

8.

אינני סבורה שיש מקום לטענה לפיה ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי לא נימקו את קביעותיהם בעניין האפשרות לשחררו למרכז השיקום. ועדת השחרורים קבעה בהחלטתה באופן מפורש כדלקמן:

"באת-כוח האסיר העלתה בפנינו טענות רבות בעניין הטיפול באסיר זה ואף הפנתה אותנו לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין כאשר לדעתה המרכז 'התחלה חדשה' הינו מרכז מורשה. אנו מסכימים כי המדובר במרכז שיקום מכובד ומורשה לטפל בעבריינים מן הסוג דנן, שאלתנו האחת והיחידה הינה לגבי תכנית השיקום שהוגשה לנו, ולאחר עיון מעמיק בתכנית, על רקע כל מה שפרטו כל גורמי הטיפול כפי שפרטנו בהרחבה, נראה לנו, עם כל הכבוד, שאין בתכנית שהוצגה לנו כדי לאיין את מסוכנותו של האסיר, שהינה כאמור מסוכנות מינית גבוהה לציבור".

9.

בנוסף לכך, מעיון בחוות הדעת שעמדו לנגד עיניהם של ועדת השחרורים ושל בית המשפט המחוזי ניתן להתרשם כי שחרורו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, עניין שאמור להימצא בליבת ההחלטה, כפי שמבהיר סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי. לא אחזור על כל המתואר בחוות דעת אלו, ודי בכך שאציין כי חוות דעת שניתנה על-ידי מב"ן (מרכז בריאות נפש) שב"ס ביום 3.2.2015 התייחסה במישרין לחשש כי המבקש "עלול לעשות שימוש לרעה בתכנים הנלמדים בטיפול" וכי "התנהגותו עלולה לפגום בהליך הקבוצתי הטיפולי כולו".

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.