רע"ב 6334/20 שלום שטרית נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל ) בעת"א 65895-06-20 מיום 13.8.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצאת מחוץ לכותלי בית הסוהר לטיפולי שיניים אצל רופא שיניים פרטי מטעמו.

הרקע לבקשה

1.

המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר עולם ועוד עשרים שנות מאסר בגין עבירות רצח, הריגה ועבירות נוספות, סובל מכאבי שיניים, ממחלת חניכיים ומדלקות חניכיים ונזקק לשיקום פה מורכב. המבקש ביקש לצאת מבין כותלי בית הסוהר לצורך טיפולי שיניים מורכבים בהתאם לתכנית טיפולית ראשונית שהוכנה לו על ידי רופא שיניים פרטי, ד"ר עיסאם מצארווה. התכנית הטיפולית, הכוללת על פי הערכה ארבעה ביקורים, מתבססת על ביצוע שתלים מרובים, כאשר הרופא עמד גם על צורך בביצוע תצלומי שיניים ולסת טרם גיבושה הסופי.

2.

אלא שהתכנית, אשר הועברה לבדיקת ראש ענף רפואת שיניים אצל המשיבה, ד"ר אלון שנקמן, לא אושרה על ידו, מפני שניתן למצוא מענה חלופי מתאים בתכנית טיפולית שנבנתה על ידי רופאת השיניים במרפאת שב"ס, ד"ר ורדית הלר בנדרלי, המתבססת על טיפול בשיניים הניתנות לשימור, ושיקום על ידי תותבות נשלפות. עוד נמצא כי הטיפול שהוצע על ידי ד"ר מצארווה דורש תחזוקה באופן שוטף באופן שאינו מתאפשר בתנאי בית הסוהר והוא אינו הולם את מצבם של החניכיים של המבקש, הסובל ממחלת חניכיים מתקדמת.

3.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד במטרה לאפשר לו לצאת מבין כותלי בית הסוהר לצורך ביצוע התכנית הטיפולית על ידי ד"ר מצארווה. יצוין כי בשלב מסוים עדכן ד"ר מצארווה במעט את תכניתו והמליץ על ביצוע שתלים "בזאליים" שיש בהם כדי לתת מענה, לטענתו, לקשיים עליהם הצביע ד"ר שנקמן, אך עמדת המשיבה נותרה בעינה. כמו כן, הוגשה לבית המשפט חוות דעת מטעם ד"ר רן יהלום, מומחה בכירורגיית פה ולסת ומנהל המחלקה לכירורגיית פנים, פה ולסתות במרכז הרפואי "שיבא". זאת לאחר שד"ר שנקמן הציע במהלך הדיון שהתקיים בעתירה כי יתייעץ עם מומחה חיצוני אשר מייעץ לעתים למשיבה, בעניין הטיפול הנדרש למבקש. במסגרת חוות הדעת ציין ד"ר יהלום כי אינו מוצא היגיון רפואי בתכנית הטיפולית שהוצעה על ידי ד"ר מצארווה וציין כי הפתרון שהוצע על ידי רופאי השיניים של המשיבה הוא מקובל והגיוני.

4.

ביום 13.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה משלא נמצאה עילה להתערבות בשיקול דעת המשיבה. בית המשפט קבע כי החלטת המשיבה שלא להסתייע בגורמי טיפול חיצוניים התבססה על מסד עובדתי בדוק ומהימן לאחר שנשקלו דרכי הטיפול באופן מדוקדק ומאוזן על ידי המומחים לדבר. בין היתר ניתן משקל לעובדה שהוגשה חוות דעת מטעם מומחה נוסף, מהבכירים בתחומו, התומכת בעמדת רופאי השיניים של המשיבה. נמצא כי ההחלטה שהתקבלה לא רק שהיא סבירה, אלא שמדובר בהחלטה אחראית.

5.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה טען המבקש בעיקר, כי הוא זכאי לקבל טיפול רפואי על ידי גורם מקצועי פרטי, וכי הוא עמד בנטל ההוכחה לביסוס טענתו בדבר האיכות הירודה של הטיפול המוצע לו על ידי רופאי השיניים של המשיבה. עוד נטען כי הבקשה מתייחסת לשאלות משפטיות עקרונית בעלות חשיבות רבה, שהיא זכותם החוקתית של אסירים לקבל טיפול רפואי איכותי על חשבונם, כאשר נקודת המוצא היא כי לאסיר עומדת הזכות לקבל טיפול רפואי פרטי. כמו כן, המבקש הרחיב בדבר טעויות שנפלו לטענתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה הסתמכותו של בית המשפט על עמדת מומחה, ד"ר יהלום, אשר ניתנה כאשר הוא מצוי בניגוד עניינים. זאת שכן מדובר בגורם אשר מתקשר עם המשיבה לצורך מתן ייעוץ, כך שמדובר למעשה בגורם "מטעם" המשיבה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות. הסוגיה העקרונית אותה המבקש מעורר כביכול, שאלת היקף הזכות המוקנית לאסיר לבחור רופא פרטי שיטפל בו, נדונה בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי בית משפט זה בעניין רע"ב 1233/13 שירזי נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (5.3.2013), תוך הסתמכות על פסקי דין נוספים שניתנו בסוגיה (עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נ(2) 136 (1996) ועע"א 4/82 מדינת ישראל נ' תמיר , פ"ד לז(3) 201 (1983)). כך, בעניין תמיר , הובהר כי במסגרת האיזון שצריך להתבצע בין זכותו של האסיר לבחור את הרופא המטפל בו לבין הבטחת שלילת חירותו של האסיר וסדרי בית הסוהר, יש לשקול, בין היתר, "את חומרת המחלה וסכנתה לבריאותו של האסיר, קיומן של דרכי טיפול שונות בריפויה של המחלה והעובדה, שהאסיר כבר נמצא היה בטיפול רפואי קודם למאסרו" (שם, עמ' 213). אם כן, שעה שכבר ניתנה הדעת על הסוגיה האמורה, אין מקום למתן רשות ערעור כמבוקש, רשות הניתנת בענייני אסירים במשורה (ראו גם: רע"א 6351/15 אלסעדי נ' שירות בתי הסוהר מחוז דרום , פסקה 15 (18.4.2016)).

7.

גם לגופו של עניין, הבקשה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. עניינו של המבקש נבדק היטב על ידי הגורמים הרלוונטיים של המשיבה אשר מצאו לנכון גם במסגרת הדיון בעתירת המבקש, אף להתייעץ עם מומחה נוסף, ד"ר יהלום, שהבהיר בחוות דעתו כי קיים חוזה ייעוץ בינו לבין המשיבה כאשר הוא אינו מקבל תשלום עבור ייעוץ למשיבה. מכאן כי גם אין מקום לטענות המבקש בדבר הפגם שנפל בהתייעצות זו. המשיבה פעלה בהתאם לסמכותה לשקול את הטיפול המתאים עבור המבקש, ושעה שמצאה כי אין בטיפול הפרטי שמוצע לו כדי ליתן מענה הולם, ויש באמתחתה לתת מענה טיפולי ראוי, אין כל מקום להתערב בהחלטתה כי אין צורך להסתייע בגורמי טיפול פרטיים מטעם המבקש (וראו: רע"ב 8381/19 טברי נ' שירות בתי הסוהר (6.1.2020)).

הבקשה נדחית אפוא.