פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
6456/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
משה בן משה
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
(השופטת מ' ברנט) מיום 5.9.2018 בעת"א 1176-09-18
בשם המבקש:
עו"ד מוטי אזולאי
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 5.9.2018 בעת"א 1176-09-18, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש נגד המשיב, שירות בתי הסוהר, שלא לאפשר יציאתו לחופשה מטעמים הומניטריים לרגל ראש השנה.
1.
המבקש מרצה מאסר בן 44 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע וסחיטה באיומים. המבקש פנה רק ביום 21.8.2018 לגורמי שירות בתי הסוהר בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת מטעמים הומניטריים לרגל חג ראש השנה. משלא ניתנה החלטה בעניינו, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. עתירתו נדחתה ביום 5.9.2018, לאחר שבית המשפט קבע כי היה על המבקש לפעול למיצוי ההליך המנהלי במועד, ולא בסמיכות למועד החופשה שהתבקש. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי חופשת חג איננה בגדר חופשה מיוחדת. גם אם אין חולק בדבר מצבו הרפואי של המבקש, הרי שמצב רפואי, חמור ככל שיהיה, אינו מצדיק חריגה מנהלי שירות בתי הסוהר לעניין יציאה לחופשה כאמור. כן הובהר כי בעניינו של המבקש הוגש מידע מודיעיני רב שהצטבר לאורך כל תקופת מאסרו, ממנו עולה כי קיימת מסוכנות הנשקפת מהוצאתו לחופשה כמבוקש. על כן, העתירה נדחתה.
2.
מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי.
בעיקר טוען המבקש כי רצף הנסיבות האישיות המיוחדות בעניינו, הכולל את מצבו הרפואי החמור בצירוף נסיבות אישיות משפחתיות קשות, מצדיק את יציאתו לחיק המשפחה בחג, מטעמים הומניטריים.
3.
דין הבקשה להידחות. אין המדובר בסוגיה משפטית שיש בה חשיבות כללית בעלת השלכות רוחב (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). הבקשה מתמקדת בנסיבותיו האישיות של המבקש ובעניינו הפרטי, כאשר דגש מיוחד אף ניתן בבקשה לנסיבות חייו האישיות-ספציפיות של המבקש, ולא מצאתי כי טענותיו מבססות סוגיה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינו הפרטי. גם לגופו של עניין לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. מעבר לעובדה שפניית המבקש למשיב לאישור יציאתו לחופשה נעשתה רק ביום 21.8.2018 חרף העובדה שעל פי פרק ח' לפקודת נציבות 04.40.00 שעניינה "חופשות אסירים", היה עליו לפנות למשיב 45 יום לפני מועד החופשה הצפוי, הרי שחופשת חג איננה כשלעצמה בגדר חופשה מיוחדת (רע"ב 2271/15 ביטון נ' שירות בתי הסוהר (1.4.2015)). טענת המבקש כי מצבו הרפואי ונסיבותיו האישיות מהווים אף הם טעמים הומניטריים לצורך הוצאתו לחופשה, גם היא אינה ניתנת להתקבל, שכן אין לטענה זו כל עוגן בהוראת פרק ח' לפקודה האמורה (ראו גם: רע"ב 1713/18 מורגנשטרן נ' שירות בתי הסוהר (5.3.2018) ).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ו באלול
התשע"ח
(6.9.2018).
ש ו פ ט