רע"ב 6528/08 יונס מוחמד נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.7.08 בבש"א 214/08 (עע"א 562/08) (כבוד השופט ח' האשם) אשר דחה את עתירתו של המבקש כנגד החלטתו של המשיב להפסיק את עבירות השירות שאותן ריצה המבקש ואת בקשתו של העורר לעיכוב ביצועה של ההחלטה.

2.

מן הערר עולה כי המבקש ריצה מאסר בן שישה חודשים בדרך של עבודות שירות, כאשר לקראת סיום התקופה, ביום 26.2.06, הורה המשיב על הפסקת הריצוי של עבודות השירות ועל מאסרו של המבקש לתקופה של תשעה עשר ימים (הגם שבהחלטתו של בית המשפט קמא צויין כי המבקש נשלח למאסר בין ארבעה עשר ימים). המבקש עתר כנגד החלטתו האמורה של המשיב לבית המשפט קמא, וביקש את עיכוב ביצועה של ההחלטה.

בית המשפט קמא קבע כי בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן – פקודת בתי הסוהר ), ניתן לעתור כנגד החלטתו של המשיב בתוך שבעה ימים בלבד ודחה את העתירה, אשר הוגשה כשנתיים לאחר המועד הנ"ל. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט קמא כי לעתירה צורפה הודעתו של המשיב על הפסקת עבודות השירות של המבקש מיום 17.3.05, כאשר ככל הנראה מדובר בטעות והתאריך הרלוונטי הינו 17.3.06. בהודעה הנ"ל צויין כי הפסקת עבודות השירות תחל ביום 26.2.06.

3.

במסגרת הערר שבפניי, שאותו היה על המבקש להגיש כבקשת רשות ערעור מכוח סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשתעלם מהוראותיו של סעיף 51ט(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לפיהן במקרה בו מוגשת עתירה כנגד החלטה על הפסקת עבודות שירות, תימשך ההפסקה בעבודת השירות עד למחרת היום שבו תינתן החלטת בית המשפט. בנוסף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בתאריכים שאותם ציין בהחלטתו, שאינם מתיישבים עם המועד בו הופסקו עבודות השירות; בהתייחסו להליך כהליך ביניים אזרחי ובנותנו החלטה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים; בהתעלמו מנימוקי העתירה ומדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת העורר, יש לדחות את עיכוב הביצוע של יתרת המאסר שקבע המשיב, מן הטעם שמדובר במאסר קצר ביותר ואי-עיכוב ירוקן את העתירה מתוכן.

4.

לאחר שעיינתי בעתירה ובהחלטתו של בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כאמור, הגם שמדובר בערר, הרי שהיה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. כידוע, אין ליתן רשות ערעור בגלגול שני על החלטותיו של המשיב אלא במקרים המגלים שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית [רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86)]. לא שוכנעתי כי עניינו של המבקש נופל בגדר מקרים אלו, ואין מקום ליתן רשות ערעור בנסיבות אלה.

5.

דין הערר להידחות גם לגופו של עניין. תחילה, יצויין כי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר אינו קובע מועדים כלשהם לעניין מועד הגשת עתירה כנגד החלטתו של המשיב. יתר על כן, בעוד שתקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם- 1980 קובעת כי ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי יוגש בתוך חמישה עשר ימים ממועד מתן או המצאת ההחלטה, התקנות הנ"ל אינן קובעות מועדים כלשהם לעניין מועד הגשת העתירה עצמה, ומועד כאמור אף אינו נזכר בפקודת נציבת בתי הסוהר מספר 04.31.00 מיום 1.5.01 שעניינו עתירות אסירים. לפיכך, לא היה מחויב העורר להגיש את העתירה בתוך שבעה ימים ממועד הודעתו של המשיב.

עם זאת, עתירתו של העורר, שהוגשה למעלה

משנתיים לאחר מועד הפסקת עבודות השירות על ידי המשיב, לוקה בשיהוי כבד שהוא לבדו מצדיק את דחייתה. למותר לציין כי בנסיבות אלה, אין כל מקום לעכב את ביצוע יתרת המאסר שקבע המשיב.

6.

אשר על כן, הערר נדחה.