פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
6758/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
עלי אלקדיים
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי
2. ועדת שחרורים
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים י' זפט (סגן נשיא), ע' מודריק וע' בנימיני) מיום 6.8.09 בתיק עע"א 2829/09, בו התקבלה (ברוב דעות) עתירת היועץ המשפטי לממשלה, כנגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור מוקדם ממאסר.
הרקע
ב.
המבקש, בן 51, מרצה החל מחודש יוני 2007 עונש מאסר רביעי, בן 40 חודשים, בגין עבירות של החזקה וסחר בסמים. ביום 29.6.09 נדון עניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים, לצורך בחינת האפשרות לשחררו שחרור מוקדם ממאסר. עמדת המדינה בדיון זה הייתה כי נוכח העובדה שזהו מאסרו הרביעי של המבקש, ושהוא שוחרר בעבר פעמיים שחרור מוקדם, והדבר לא הרתיעו משיבה לעבירות – אין הוא ראוי לשחרור מוקדם, והוא אף מסוכן לציבור. אולם, נוכח חוות דעת שהוגשו בעניינו של המבקש, לפיהן התנהגותו בבית הסוהר תקינה, ואין מידע מודיעיני המצדיק התנגדות לשחרור, ולמרות שלא עבר תהליך טיפולי משמעותי, החליטה הועדה על שחרור מוקדם בתנאים מגבילים, אם גם "לא בלב לגמרי שלם". כלפי החלטה זו הגיש המשיב 1 (להלן המשיב ) עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (עע"א 2649/09). בהסכמת הצדדים, החליט בית המשפט על החזרת הדיון לועדת השחרורים, על מנת שתנמק את החלטתה, תוך התייחסות לעובדה שמדובר במאסר רביעי של המבקש.
ג.
ביום 29.7.09 ניתנה החלטתה המנומקת של ועדת השחרורים. בהחלטה הוסבר, כי ההתנגדויות לשחרור מבוססות כולן על העבר, ואילו ההחלטה לשחרר התבססה על תפקודו של המבקש בהווה בעת מאסרו הנוכחי, וזאת, מבלי להתעלם אף מעברו; כי על פי דין, אין עבר פלילי שולל אפשרות לשחרור מוקדם; כי מוכרת תופעת "עייפות" ממאסרים, ועל כן יש להתייחס באורח חיובי להבעת הרצון מצד האסיר לשיקום; כי הועדה התרשמה לטובה מהתכנית הטיפולית שהוצגה בעבור המבקש; כי עם שחרורו יהיה המבקש נתון, כנהוג, לפיקוח צמוד הן של הועדה הן של המשטרה, ויהא כפוף למגבלות שונות; וכי למבקש יש מה להפסיד מהפרת תנאי השחרור. יצויין, כי בסיפה של ההחלטה הוספה הערה, לפיה עם כתיבת הנימוקים נחשפה הועדה לנסיבות חמורות שעמדו ברקע הרשעתו של המבקש, אליהן לא היתה מודעת קודם לכן. כלפי החלטה זו של ועדת השחרורים הגיש המשיב עתירה נוספת לבית המשפט (עע"א 2829/09).
ד.
ביום 6.8.09 ניתן פסק הדין נשוא בקשה זו, בו התקבלה עמדת המשיב ברוב קולות. דעת הרוב (השופטים מודריק ובנימיני) התמקדה בדרישת הדין כי לצד היות האסיר ראוי לשחרור, יש לודא שהאסיר המשוחרר לא יסכן את שלום הציבור . נקבע, כי ועדת השחרורים לא ייחסה משקל מספיק לענין זה. בית המשפט חזר על עברו הפלילי של המבקש, שכלל עבירות סמים שהלכו והתעצמו עם השנים, בלי שעונשי מאסר קודמים ושחרורים מוקדמים הרתיעוהו או הביאו לתיקון דרכיו, ומעשיו הגיעו לשיא מסוים בעבירות בגינן הוא אסור כיום, אשר התרחשו בעבר הלא רחוק. הוסף, כי התנהגותו הטובה של המבקש בכלא אינה משליכה דיה על שאלת הסיכון, וכן, כי אף אם אמצעי הפיקוח בעת השחרור על תנאי ירתיעו אותו ממעשי עבירה, שאלת הסיכון אינה נוגעת רק לתקופת התנאי. דעת המיעוט (מפי סגן הנשיא זפט) סברה כי אין להתערב בהחלטת ועדת השחרורים, שמרחב שיקול דעתה – כידוע – נכבד, ושבמקרה זה לא חרגה ממתחם הסבירות. נאמר כי הסיכוי הגבוה שאמצעי הפיקוח יגרמו להימנעות המבקש מעבירות, מביא לכך שהשחרור המוקדם אינו חושף את הציבור לסיכון בלתי סביר.
ה.
בבקשה הנוכחית, מתבקשת החזרת החלטתה של ועדת השחרורים על כנה. לטענת המבקש, החלטת ועדת השחרורים לא חרגה ממתחם הסבירות, ולכן לא היה מקום להתערב בה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בהתייחסו להחלטת ועדת השחרורים מיום 29.7.09 כהחלטה שהתבססה על בחינה מחדש של העניין, שכן לטענת המבקש מדובר רק במתן נימוקים ולא בבחינה מחדש. כן נטען, כי טעה בית המשפט כאשר קבע שהאמון שנתנה הועדה במבקש נשען על הנחות כלליות ללא עוגנים של ממש. נאמר, כי התנהגות המבקש במאסרו חיובית; כי הציג תכנית שיקום פרטית; כי קיימת אצלו כאמור תופעת ה"עייפות" ממאסרים; וכי תנאי השחרור ברישיון יבטיחו את מילוי מחויבויותיו. לבסוף, נטען כי שחרורו כעת בתנאים מגבילים ובמסגרת תכנית שיקום עדיף לו וכן לחברה בכללותה, על פני שחרור עוד כשנה ללא תכנית ותנאים שכאלה. המבקש אף העלה שאלה עקרונית לדיון, דהיינו: מהי התקופה אליה צריכה להתייחס ועדת שחרורים במסגרת בחינת הסכנה לשלום הציבור משחרור האסיר – האם התקופה מוגבלת לתקופת התנאי או אף מעבר לה?
ו.
המשיב בתגובתו סבור כי אין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא. ראשית , נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף, משאין המקרה נופל בגדרם של המקרים החריגים, המעלים שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, שרק בהם, כנהוג, תינתן רשות ערעור על החלטת בית משפט בעתירת אסיר. נטען, שהחלטת בית המשפט קמא נשענה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ולא עסקה בשאלות משפטיות כלליות. שנית , הודגש כי אין לאסיר זכות שבדין לשחרור מוקדם, אלא מדובר בפריבילגיה, וכי הועדה מחויבת על פי דין לשקול שיקולים שונים בבואה להחליט בבקשת אסיר לשחרור מוקדם (ראו ס' 3 ו-9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001), אשר במקרה דנן לא נשקלו כדבעי. שלישית , נטען כי בנסיבות העניין המבקש אינו ראוי לשחרור מוקדם, נוכח עברו הכולל שחרורים מוקדמים וחזרה לעבריינות לאחריהם, אשר הועדה לא ייחסה להם משקל הולם בהחלטתה. הוטעם, כי על הועדה היה לאזן את התנהגותו הטובה של המבקש מול עברו הפלילי וחומרת מעשיו, המצביעים הן על היותו בלתי ראוי לשחרור, והן על מסוכנות לשלום הציבור. כנטען, מדובר ברצידיביסט בעבירות חמורות שטרם עבר תהליך טיפולי, ועל כן מסוכנותו גבוהה.
הכרעה
ז.
לאחר העיון, חוששני שאין בידי להיעתר לבקשה. אין היא עומדת לאמיתה באמות המידה הנדרשות להבאת התיק לגלגול שלישי. גם לשיטה הנוהגת יתר גמישות בכך כאשר המדובר בגלגול שלאחר ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית אחת (ראו בין השאר רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם)), התנאים לגלגול שלישי מחמירים יותר – מטבע הדברים – שעה שהמדובר בשני הליכים שקדמו, בעלי אופי שיפוטי ומעין שיפוטי; כך במקרה דנא בועדת השחרורים בראשות שופט (השופט שיינפלד) ובבית המשפט לעניינים מינהליים. בנסיבות דנא, מכבד אני את החלטת ועדת השחרורים, אך אין עילה משפטית להתערבות בהכרעתו של בית המשפט, אף אם אולי ניתן היה – לא בלי התלבטות ולא בקלות – להגיע לעמדת המיעוט של סגן הנשיא זפט. על פי כלל החומר, אי אפשר לומר כי לגבי הכרעת בית המשפט בדעת הרוב יש הצדקה לגלגול שיפוטי נוסף; עברו של המבקש רצידיביסטי בתחום הבעייתי והקשה של סחר בסמים, כעולה מגזר דינו של בית משפט השלום מיום 18.5.08, שם נאמר:
"שהנאשם עוסק ומתפרנס בסחר בסמים, הסם נגיש ומצוי באופן קבוע תחת ידו ועונשי המאסר שהוטלו עליו בעבר לא היה בהם כדי להרתיעו. הנסיבות כפי שתוארו מלמדות כי אין המדובר בדג הרקק הנשלח לבצע עבירת סחר בתמורה למנת סם, אלא בכריש בכבודו ובעצמו" (עמ' 2).
דומה שלכך נדרשה ועדת השחרורים בסיפה להחלטתה מיום 29.7.09 כאמור. נוכח זאת, קשה לשלול את סבירות הסיכון לציבור שיש בשחרור, אמת מידה שקבע המחוקק בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר ("אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור"), וזאת גם אם התנהגות המבקש בבית הסוהר אין בה דופי; ראו גם עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס , פ"ד לז(2), 688, 693. אציין כאן, אף כי לא זה מוקד ענייננו, שמסכים אני עם בית המשפט קמא, כי אמת המידה "ראוי לשחרור" נדרשת ככלל להתנהגות האסיר במאסרו, לנתונים אישיים שונים וחוות דעת מקצועיות.
ח.
בית המשפט לעניינים מינהליים ציין כי,
"שאלת "הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור..." (סעיף 9 לחוק) אינה מתייחסת רק לתקופת השחרור על תנאי. במקום שעברו של האסיר ודפוסי התנהגותו עד הנה מצביעים על הסתברות גבוהה שהוא לא יזנח את דרך הפשע... אין לומר שסר הסיכון הצפוי משחרורו" (עמ' 6).
לעניין זה טען המבקש, כי אין לועדה להידרש אלא לשחרור על תנאי ולא מעבר לו. איני רואה מקום להידרשות פרטנית לכך במקרה דנא, אף כי ביסודו של דבר ברי שחוק שחרור על תנאי ממאסר מתמקד ב"תקופת השליש", קרי, תקופת השחרור על תנאי; ראו למשל דברי הנשיא ברק בבג"צ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים , פ"ד נה(2), 838, 857, המציין בין השיקולים את הסיכוי הסביר "שבתקופת השליש שבה ישהה האסיר מחוץ לכותלי בית הסוהר הוא לא ישוב ל'פעילות עבריינית'". דברים אלה אמנם נכתבו בטרם חוק שחרור על תנאי ממאסר, אך יפה כוחם גם כיום; ראו גם אלי שרון, שחרור מוקדם ממאסר (2003), 150. ממילא גם אין שליטה על שחרורם של עבריינים פליליים לאחר שריצו מלוא מאסרם, שהם חופשיים ככל האדם, זולת מקום שרצה המחוקק לעסוק ישירות בעבריינים גם לאחר שחרורם, כגון כאשר חוקק – למשל – את חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, המאפשר מעקב אשר נמשך לאחר השחרור; ראו גם בש"פ 5668/07 חמדני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם, ברי כי לעניין השחרור על תנאי עצמו, מכל מקום, תמונת מסוכנותו הכוללת של האסיר היא שיקול לגיטימי ומרכזי, ועניינה השמירה על שלום הציבור – ודי בכך אף אם בתקופת השחרור על תנאי לבדה עסקינן. ברי כי בית המשפט, ככל אדם מן היישוב, דואג לציבור גם במבט לעתיד, אך נראה כי מצודתו בנדון דידן פרושה לעת הזאת, על פי דין, על תקופת השחרור על תנאי.
ט.
סוף דבר, איני רואה מקום להתערבות בגלגול שלישי. אביע את התקוה כי המבקש יתמיד בהתנהגותו הטובה במאסר, וימשיך בכך גם בהשתחררו, כך שמאמציו להשתקם ישאו פרי.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
09067580_T03.doc
טמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il